בן, עזוב אותך מלהיטרף
הי בן, הלו, הלו, מה קרה? על מה הצעקה? קודם זה מטריף אותך, אחר כך זה מרגיש לך כמו בגידה, ובסוף אתה עוד "שואל בכעס". מדוע? זה שמישהו אינו רוצה להיות בקשר "ידידותי" עם בן-זוג מהעבר עדיין לא הופך אותו לכזו מפלצת. ראשית, סביר מאד להניח שכאשר אנחנו בוחרים לחיות בזוגיות, אנחנו מתייחסים לשותפים שלנו כאל בני אדם ולא כאל פונקציות. אך האם זה באמת אומר שהם (השותפים לזוגיות) וכמובן גם אנחנו אכן לא פונקציות? לדעתי אין סתירה בין להיות בן-אדם לבין להיות פונקציה. זוגתי היא עבורי הבן-אדם הכי נפלא בעולם, אני מאוהב בה עד כלות, ומתכוון לחיות איתה עד יומי האחרון, וכן, היא גם ממלאת עבורי ים של פונקציות. בזכותה אני לא לבד, בזכותה אני מרגיש נאהב, בזכותה אני מרגיש שאני גבר החלומות. מה רע בזה? הרי אם לא היינו ממלאים פונקציות שונות בחייהם של אחרים וההפך, לא היתה לנו כל סיבה להיות עם מישהו (ולא רק בזוגיות, אלא בכל מערכת יחסים). יכול להיות שישנה בעייה כאשר מישהו הופך להיות עבורך רק פונקציה. כלומר, כאשר אתה בקשר עם מישהו אך ורק כי הוא ממלא עבורך פונקציה מסויימת, ולא מסיבות נוספות (כגון רגש טהור), אז אולי ניתן להתייחס לזה ביתר חומרה (למרות שגם כאן, אני יוצא מתוך הנחה שאלא אם כן מערכת היחסים מתקיימת בכפייה, אזי גם להיות עם מישהו רק מתוך פונקציונליות זה גם לא פשע משום שהמישהו הזה מאפשר את זה ועושה בחירה "פונקציונלית" משלו בעניין). אשר להמשך הידידיות לאחר מערכת יחסים זוגית ואינטימית: זה אפשרי, זה בטוח, אבל זה אפשרי רק אם שני בני הזוג ניקו שולחן ביניהם לחלוטין. המשך מערכת היחסים ממקום אחר של קשר מחייב זווית ראייה חדשה ונקיה לחלוטין, ולהשיג אותה זה לא תמיד קל. זאת מהסיבה הפשוטה שלא תמיד רוצים להשיג אותה. עבור חלק מאיתנו, קיום מערכת יחסים "ידידותית" לאחר זוגיות אינטימית מהווה מעין חילול מערכת היחסים המקורית. אז נכון, ניתן לומר שזו שטות (וזה כבר שיפוט, חד וחלק), וניתן גם לנסות מדוע אנשים מרגישים כך. לדעתי, זה משום שלכולנו קשה להיפרד. לכולנו קשה לוותר. להמשיך בקשר ידידותי עם מישהי איתה קיימת מערכת יחסים זוגית ואינטימית וארוכה, זה בעצם לומר משהו כמו: אני מאושר שחוויתי מערכת יחסים כל כך מיוחדת, ועכשיו, לאחר שהיא הסתיימה, אני בוחר לשים אותה בצד, להתייחס אליה כאל זיכרון מיוחד שתמיד אוכל לשוב אליו ולהנות ממנו, ולפנות מקום לחלוטין לכל סוג אחר של קשר. כן, ידידי, לשים משהו בצד, לוותר עליו, זוהי אחת המשימות הקשות ביותר שניתקלתי בהן. החדשות הטובות: זה אפשרי לחלוטין (אם רק רוצים בזאת באמת)! אז למה זה כל כך קשה? טוב, זה ברור. זה קשה כי להישאר תקוע זו פעולה שיש בה רווח עצום. לוותר זוהי פעולה שיש לה מחיר לא קטן. למה אני מתכוון? ובכן, תארו לכם שהיתה לי חברה משך 4 שנים. היינו מאוהבים, היה לנו כיף כל דקה מדקות היום, כולם אמרו שאנחנו זוג משמיים, והסקס, אוי הסקס, הוא היה הכי טוב שהיה לי אי פעם!!! עכשיו תארו לכם שזוגתי, איתה גם בטח רציתי להתחתן, ואני נפרדנו. היא החליטה שזה לא מתאים לה, וזרקה אותי לכל הרוחות. מה, לוותר על הזכרון הנפלא הזה? השתגעתם? על מה אני אתאבל, איך אני ארגיש מסכן, בעזרת מה אשיג את רחמי הסביבה? איך אני אגרום לאנשים להגיד משהו כמו: "איזה מסכן הוא. זרקה אותו כמו כלב. היא היתה כל החיים בשבילו." אתם מבינים? לוותר על משהו כזה זה לוותר על כל הרווח הזה של תשומת לב, מסכנות, קורבנות, מרכזיות וכו´. והאמינו לי, אני לא אומר כאן דבר מתוך ציניות ו/או שיפוט, אני אומר כאן את הדברים מתוך הנסיון שלי, וכנראה לכולנו, יש. לוותר זה קשה, כי זה מאפשר לנו להמשיך בחיים, ולהמשיך בחיים זה כבר בכלל לא משימה כל כך פשוטה... ועכשיו, לחדשות הטובות. אמנם יש מחיר לא קטן לוויתור (מפסיקים להיות מסכנים), אבל !!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל, יש גם תמורה אדירה, והתמורה היא המקום העצום שמתפנה בנו. מקום שיכול להכיל קשרים חדשים וגם קשרים ישנים במתכונת חדשה. חברים, זוהי תמורה שפשוט לא כדאי לוותר עליה. באחריות!!! לסיכום (ורק לעניות דעתי): אפשר להיות עם מישהו ולהנות גם מהאדם שבו (רגשות טהורים) וגם מהפונקציות שהוא ממלא עבורי. מותר לא להסכים להיפרד ולוותר על משהו שהיה פעם, אבל כדאי אולי לזכור שאם משהו הסתיים, הוא הסתיים בגלל סיבה מסויימת. וגם, אם משהו הסתיים זה עדיין לא אומר שהכל הסתיים. אפשר ללמוד לנקות ולהמשיך. אפשר. מי שילמד לשים בצד ולהמשיך (וזה לא אומר לשכוח (!), אלא לזכור בצורה אחרת!), יזכה בתמורה הנפלאה של המשך החיים על כל הנפלאות שהם מזמנים לנו! הוויתור לוקח זמן. לחלק מאיתנו פחות זמן, ולחלק המון זמן. אז שכל אחד יקח את הזמן שלו/שלה..... בתנאי שלא ניתן ללקיחת הזמן להפוך לתירוץ ללקיחת הזמן לעד. המון אהבה וקשרים נפלאים לכולנו, פיני
