תשובה
א) באופן כללי אין הבדל בין הלכות ברכות ביום חול להלכות ברכות בשבת, למעט העובדה שבשבתות וכדו' עושים קידוש לפני האוכל וממילא לא צריך לברך על המשקים - כמו שהבאת.
ב) ברכת המוציא פותרת את כל המאולים שבסעודה (גם זה באופן כללי, ישנם מקרים - כמו קינוחים ועוד מצבים - שבהם צריך לברך גם על מאכלים שבתוך הסעודה)
ג) שתיה בתוך הסעודה מתחלקת בעיקרון לשני סוגים - 1) שתיה הבאה מחמת הסעודה, לדוגמא - "אדם שחנקתו אומצא" כלומר נתקע לו משהו בגרון, ועכשיו הוא שותה כדי לשחרר את הגרון - זה ודאי שתיה שהיא באה מחמת הסעודה ולא צריך לברך עליה (ואפילו באכילה שהיא ללא לחם לא צריך לברך על שתיה כזאת)
2) שתיה שלא באה מחמת הסעודה - וכלשון המשנה בברכות "השותה מים לצמאו - מברך שהכל" כלומר, אני שותה כי אני צמא - במקרה כזה כמובן שצריך לברך - ואפילו בתוך הסעודה.
ד) דברים אלו נכונים באופן עקרוני, כשבאים ליישם אותם במציאות בשטח, ישנם הרבה ספקות, איפה בדיוק עובר הגבול ההלכתי בין שתיה מחמת הסעודה לשתיה שלא מחמת הסעודה. ולמה בעצם אני שותה עכשיו, האם מחמת הסעודה או לא. והדברים נמצאים במחלוקת הפוסקים. ויותר מזה - גם על הנקודות העקרוניות שהזכרנו עכשיו ישנם מחלוקות שונות.
ה) מה שיוצא מכל זה שאדם שרוצה לשתות בתוך הסעודה נכנס להרבה הרבה ספקות - מה יעשה ירא שמים ויצא מידי הספקות? שהרי לברך אי אפשר - משום חשש ברכה לבטלה והזכרת שם שמים לבטלה, ולא לברך אי אפשר שהרי לדעת רבים מהפוסקים צריך לברך, אם כן מה יעשה?
ו) מה שהבאת בשם הבן איש חי, שיברך 'בריך רחמנא שהכל נהיה בדברו' - תרגום המילים 'בריך רחמנא' הוא 'ברוך אתה ה' ' - ויוצא שהאומר את הנוסח הזה נחשב לו שבירך ברכת שהכל - ואז הוא יצא ידי חובת ברכה ומצד שני אין בנוסח זה את הבעיה של הזכרת שם שמים לבטלה - משום שלא הזכרתי את שם ה' כלל. ולכן באופן זה יוכל לשתות בתוך הסעודה בלב שקט.
ז) עצה נוספת ששמעתי בשם הרב מרדכי אליהו זצוק"ל - לברך שהכל ולשתות לפני נטילת ידיים, משום שאז ודאי שצריך לברך שהכל על השתיה, ואם מכוון גם על השתיה שישתה בתוך הסעודה, הרי שכל השתיה נפתרה בברכה זו.
ואולם בעצה זו טמונה בעיה אחרת - שהשותה יותר מרביעית לפני תחילת הסעודה נכנס למחלוקת הפוסקים אם ברכת המזון פותרת משקים ששתה לפני הסעודה או לא. ולכן אם רוצה לקיים עצה זו צריך להקפיד שמה ששותה לפני הסעודה יהיה פחות מרביעית. ובאופן זה אין לו שום חשש ושום ספק.
ח) בברכת 'יאכלו ענוים וישבעו'.
