מעט הרחבה
צדקו מי שאמרו שהשוליים אינם מיועדים לנסיעה ובגלל הבדלי אחיזה יש סכנה באיבוד שליטה. יש שני סוגי שוליים, סלולים ולא סלולים. כאשר השול אינו סלול תתכן בעיה נוספת של הפרשי גובה בין הכביש לשול. שול לא סלול הוא למעשה שביל עפר עם או בלי אבנים. כשאומרים שיש פחות "אחיזה" הכוונה היא שיש הבדלי חיכוך. חיכוך הוא כח שפועל בין הצמיג לכביש ולהפך, הוא זה שמאפשר לגלגל להסתובב ולרכב לנסוע. הכח הזה שונה בעוצמתו בהתאם למשטח שעליו אנו נוסעים, על אספלט יבש יש חיכוך גדול יחסית, על כורכר הרבה פחות. הבדים קיימים גם כשהשול סלול שכן מצטבר עליו הרבה אבק ולעיתים קרובות כל מיני חלקים ופסולת. הבעיה בירידה לשוליים היא לא רק המעבר מחיכוך גדול לנמוך, אלא שבמקרים רבים חלק מהגלגלים נשארים על האספלט ואז על כל גלגל מופעל כח שונה שמוציא את הרכב מאיזון וגורם לאיבוד שליטה. הבעיה מחמירה כאשר הנהג נבהל ומנסה לחזור בצורה חדה לכביש, הפניה מהירה של ההגה רק מחריפה את חוסר האיזון, והדרך מכאן לתאונה קצר. ואם יש הפרשי גובה בין הכביש לשול, על אחת כמה וכמה. לכן, אם ירדת בטעות לשול, יש להאט ולישר את הרכב בהדרגה, לא לבלום חזק ולא להפנות בצורה חדה את ההגה. כעת בנסיעה איטית יש להתרחק מעט מהכביש, ולחזור עליו באיטיות תוך הפניה גדולה של ההגה ושליטה עדינה בגז. הבדלי החיכוך מסוכנים גם בעת החזרה לכביש, ולכן יש לעשותה לאט, בזוית גדולה לכביש, ובזהירות.