סחתיין על הקמצנות ביודים...
לורנס, אם להתייחס ישירות לניסוח - "איך הצלחת במקביל לטפח מיומנות והבנה בחמש שיטות" וכו' וגו'. מי אמר שהצלחתי? אם לפרט, האמת היא שעיקר האימונים היה קנדו ואיידו, ואלו אכן היו על בסיס יומי (בד"כ גם יותר מאימון קנדו אחד ליום, כי יש גם קבוצת נוער (שטוחנים אותי) וקבוצת בוגרים (שמוותרים לי...)). יתר השיטות נלמדו לתקופות של מספר חודשים כל אחת, כדי להכיר ולהשלים "תמונה" של דברים אחרים, או כי המורה שלי חשב שאני צריך ללמוד אותם (כמו שודו, שנכתב רק ביד ימין, ואני שמאלי, אז כנראה שהיתה כאן מחשבה יפנית זדונית לנסות ולשבור את אישיותי הזרה ואת רוחי). מיומנות, הבנה והתקדמות הם מדדים סובייקטיביים, ואני האחרון שיחווה דעה על עצמי. עם השנים התרכזתי באיידו, שמדבר אלי יותר ואני מוצא בו ערוץ מרתק ומעניין במיוחד בכל הקשור למיומנות והבנה. לגבי שודו, לפני שעזבתי את יפן רציתי להשאיר מזכרת למורה שלי, שהוא בעיני אחד האנשים המופלאים שפגשתי, והכנתי לו שודו במו ידי השמאליות. אחרי שבזבזתי, בפרטיות חדרי, שלש מגילות יקרות ולא הייתי מרוצה, רימיתי, כתבתי ביד שמאל, ואת זו האחרונה הגשתי לו. העובדה שראיתי אותו מוחה דמעה היתה בשבילי ההישג הכי מופלא שלי ביפן, כי באומנות לחימה לא אגיע לזה לעולם. מאז, אגב, לא אחזתי במכחול ולא כתבתי שוב ביפנית. איל.
) ממה שסיפרת כאן, כשחיית ביפן, התאמנת בקנדו, באיידו, בבאטו-דו, בJODO ובשודו במקביל. ייתכן והתאמנת בעוד שיטות שלא סיפרת עליהן. שאלתי היא, איך הצלחת במקביל לטפח מיומנות והבנה בחמש שיטות בו זמנית? האם התאמנת כל יום בכל אחת מהן? זה מצריך חמישה אימונים שונים בכל יום... דבר מאוד קשה, אם לא בלתי אפשרי... איך אם כן חילקת את כמות האימונים בין השיטות, כך שתוכל להתקדם בכולן? בתודה, לורנס