שאלה כואבת

[יעליעלי]

שאלה כואבת

האם היחסים שלכם עם הבעל השתנו בעקבות הטיפולים? האם אתם רבים יותר? סבלניים פחות? מתחים שקודם לא היו? ולאלה מאגף הזרע - האם הבעל השתנה פתאום? איך השפיע הגילוי על הזוגיות שלכם? אני שואלת את כל השאלות האלה כי אני כבר לא יודעת מה לעשות - המצב עם בעלי בכי רע, לא מסתדרים, רבים על כל דבר, המצב כיום הוא שהפסקנו את הטיפולים בעקבות חוסר היכולת שלנו להסתדר, ויכול אפילו להיות שנגיע לידי גירושין. אני מרגישה שבשל בעית הזרע שלו, שכנראה אין לו כלים להתמודד איתה, ובגלל העובדה שגם ככה הוא לא דברן גדול, ושומר הכל לעצמו, זה מתפרץ עליי.

 

[fkere]

יעלי, את לא לבד

הטיפולים גובים משניכם הרבה מתחים ולחצים והגיוני שיהיו יותר מריבות ומתחים. כמו כן ההורמונים גורמים לנו להיות יותר עצבניות ופחות סבלניות לצד השני ומן הסתם אנו רוצות שיקבלו אותנו גם כך כי הרי אנחנו הסובלות העיקריות. במקרה של גילוי בעיית הזרע, אצלנו זה היה אחרת כי בעלי ידע על הבעייה עוד מלפני החתונה וידענו שיהיה עלינו להתמודד עם טיפולים, כמו כן כל אדם מקבל את "הבשורה" אחרת. אם לדעתך בעלך אדם סגור ושקשה לו להיפתח אליך ( סביר להניח שהוא גם מרגיש אשם על כך שבגללו אתם עוברים את כל התהליך ובמיוחד את), אני מציעה להעלות את רעיון הטיפול הזוגי, במיוחד אם את חושבת שאתם לקראת הצעד הסופי של גירושין. תציעי זאת בעדינות כאפשרות נוספת לפני פירוק החבילה ואם הוא יסכים תוכלי להעלות את נושא הטיפולים במהלך השיחה עם פסיכולוג ואולי הוא יוכל לדובב את בעלך ולעזור לכם לפתור ענינים. מקווה שלא תגיעו לידי גירושין ושתעברו את התקופה הקשה מהר ובשלום.

 

[פריצית]

עצוב לי לשמוע

כי היחסים שלכם נמצאים על שרטון דווקא בתקופה שבו אתם הכי צריכים אחד את השני, נכון שקשה להם לדבר על זה ולא תמיד הם מוצאים את הדרך להתבטא, אבל חשבתם אולי ללכת לייעוץ כדי שיוכלו לעזור לכם לתקשר? אם היחסים שלכם היו טובים ובעלי בסיס טוב לפני הטיפולים חבל שתהליך כזה שבסופו של דבר יניב את המתנה המיוחלת ייהרס בשל חוסר תקשורת. תנסו לדבר ביניכם, אולי תנסי לדובב אותו בדרכים שונות ואולי אף בהומור ואם זה לא מצליח אז ללכת לייעוץ. התקופה ששניכם עוברים היא קשה, קשה מאוד לכל אחד מבני הזוג יש את מצבי הרוח המשתנים, את המחשבות האישיות ובעיית הזרע בהחלט רק מוסיפה ואין ספק כי מתחים מיותרים לא מועיל לטיפולים. לכן אתם צריכים למצוא את הדרך הטובה ביותר לשניכם להירגע ולתקשר. זאת דעתי. אצלנו דווקא היחסים התקרבו בטיפולים, "הבעיה" לא עולה בכלל בשיחות וזה לא חשוב למי הבעיה, שנינו עוברים את התהליך ביחד (רק שלי כואב יותר ואני יותר מחורפנת ממנו

) מכינים את הזריקות ביחד, הוא מזריק לי לרופא הולכים ביחד מנסים לעשות את הכל ביחד עד כמה שניתן עם הרבה הרבה סבלנות לכ"א מבני הזוג... מחזיקה לך אצבעות ומקווה כי תתבשרו על הריון ואז ייגמרו כל בעיותיכם. ב ה צ ל ח ה

 

[נועם@בת]

כן, כן, כן, כן וכן

אלה התשובות על השאלות שלך. אנחנו חותרים בסירה הזאת כבר הרבה שנים. בהתחלה זה היה מתח של התרגשות ואי נוחות בכל טיפול, ובכי בכל כשלון. נוספה לזה בעית מתן הזרע שהפכה טראומטית מפעם לפעם. כל כשלון הכאיב מחדש. לפעמים גרם לנו להתקרב, לנחם ולאהוב עוד יותר, ולפעמים השאיר כל כך הרבה כאב וחשבונות לא פתורים. הזריקות וההסנפות השפיעו עלי פיזית ומנטלית. האיש התקשה להתמודד עם רוח הרפאים שמסתובבת לו בבית. בנקודה הזאת הוא לא הצליח לתמוך. במודע או לא במודע היה בא בטענות שאני נותנת לעצמי לשקוע ולא מתמודדת. בשנים האחרונות הוא עובד מחוץ לבית ולא בא הביתה כל יום, מה שעושה את התמיכה שלו (חוסר התמיכה) לבעייתית יותר. קשה לו להגיע הביתה, לראות בית הפוך וזומבילעת ישינה במיטה שלו

. הזוגיות נפגעה מאוד באותה תקופה. היה כאב רב מידי בשני הצדדים, ותחושות שאי אפשר לדבר עליהם, כי האיש שלי לא מאמין בדיבורים

. בכל טיפול המתח גבר ואני התקשיתי לעמוד בזה. היו עלבונות, מריבות, חשבונות קטנוניים, בקיצור כל מה שיכול לקלקל אהבה גדולה. למזלי, למרות הכל היתה עוד אהבה עצומה. נסיעה לחופשה בחו"ל הפכה למריבה אחת מתמשכת כי צרפתי לחופשה חבילה של זריקות דקה קצר. מבחינה אחת זה היה חופש בשבילי, בפעם הראשונה בחיינו המשותפים הרשיתי לעצמי לצעוק עליו בלי חשבון, יחי הדקה

. מה שדרדר הכל היה ההריון הכימי שלי בשנה שעברה. אני לקחתי את זה בקלות, כי ציפיתי לזה. אבל האיש, שזכה סופסוף לשמוע בשורת הריון, התנפץ לרסיסים כשהבטא לא עלתה. לא רצה לשמוע על המשך, לא רצה לשמוע על כלום בעצם. אלו לא היו ימים טובים בבית הזה, לשנינו היה רע ולא יכולנו להקל זה על זו. בשלב הזה האיש הציע (את מה שהצעתי כבר שני) שנלך לייעוץ. מצאתי עובדת סוציאלית מדהימה שמקבלת כאן ביישוב בתחנה לבריאות המשפחה. האישה הזאת החזירה לנו החיים שלנו יחד. בשלב ראשון הרוחות נרגעו, ועם הזמן האהבה חזרה במלוא עוצמתה ודחקה החוצה את המרירות, העויינות וההתחפרות. החיים שלנו היום טובים הרבה יותר מאשר היו בעבר והאהבה פורחת

. האיש כמובן פרש מהשיחות אחרי שהתחיל להחשף יותר מידי והרגיש מאוים

, אבל אני ממשיכה לבד וזה עובד. מעמסת הטיפולים והכשלונות יכולה להיות קשה מנשוא. יש אנשים שזה מכאיב להם אבל משפר את הזוגיות שלהם. ויש אנשים שזקוקים לעזרה חציונית כדי לא לאבד את הבית שלהם. אני ממליצה לך מכל הלב לחפש תמיכה בקבוצות תמיכה מקצועיות או אצל מטפלת משפחתית.

שולחת הרבה כוחות נועם

 

[vif]

נועם

מותר לשפוך תלב בפניך??או רק בפורום ??בא לי לבכות קצת בחייקך .. מבקשת רשות ומותר לך להגיד לא ,לא מתאים לי ..

 

[סנונית 1]

היי יעלי ../images/Emo24.gif

הטיפולים לפחות אצלנו הביאו להרבה עליות וירידות וכן לפעמים מרב לחץ בעלי לא השתמש במילה תיסכול והמילה רבנות נזרקה מהר לאויר. הטיפולים אין ספק שמכניסים המון לחץ למערכת הזוגית שלא נדבר על הכשלונות והגברים מטבעם, לפחות רובם פשוט נסגרים. מה שאני עושה במקרים כאלו (לא שאני צדיקה הרבה פעמים גם אני לוקחת חלק במריבה) אבל אני מנסה לברר איתו מה הוא מרגיש לאט אבל בטוח, משתפת אותו במה שאני מרגישה (מה שלפעמים גורם לתחושת אשמה מצידו), אבל אני מאמינה בלשים את הקלפים על השולחן ואם צריך אז להעזר במישהו מקצועי. אם הזוגיות שלכם היתה טובה עד לטיפולים אין שום סיבה לפרק אותה בגלל הטיפולים אלא להדגיש כמה זה חשוב לך להיות איתו יחד. בהצלחה.

 

[ח ל ת ד ב ש]

עצוב לי לשמוע על יחסים שמדרדרים

והופכים להיות קשים דווקא בשעת משבר וצורך בתמיכה הדדית. אצלי הדברים הפוכים, היחסים ביננו היו טובים מאז ומעולם, תמיד מפרגנים ותומכים ועכשיו עם הטיפולים הקשר התהדק ואני מרגישה שאנחנו קרובים מתמיד. ולמרות זאת, אני יכולה להבין מהיכן העכירות הזו מגיעה. פתרונות אין לי, ואני חושבת שהציעו כאן דברים נכונים ונבונים לעשות. כל מה שאני יכולה לאחל זה שיחסיכם יחזרו למסלול התקין , וכמה שיותר מוקדם...(וכן - עם עוד מישהו או מישהי בדרך)

 

[פינקי33]

מאוד מבינה, אין מילים כמה כל מה

שכתבתן נכון. אבל צריך לזכור שאתם עושים הכל כדי להביא לעולם ילד של שניכם, וזה מה שאמור לגרום למחשבות על גירושין לזוז הצידה. נכון, יש המון מתח, עצבים, עייפות, תסכול, מריבות, דקירות של זריקות, בדיקות, נשירת שיער, אולי בעיות במיטה פתאום, ולראות ילדים קטנים אצל החברים עושה רק יותר רע. בעיית זרע אצלו זה בכלל מקור לתסכולים אצל שני הצדדים. אבל למרות הכל, חייבים להתעלות על עצמנו ולזכור שזה לא תורם לכלום, לנסות להרגע ולא לשכוח שבחרנו במי שבחרנו כי אנחנו אוהבים, ובטח לכל אחת מאיתנו ולכל אחד מהגברים עברה המחשבה של "איך היא תהיה בתור אמא'איך הוא יהיה בתור אבא" ובטח גם את זה לקחנו בחשבון כשהתאהבנו אז לא כדאי לשבור את הכלים ולוותר אלא להמשיך לנסות עד שיבוא ההריון המיוחל (ואולי עם פחות מריבות מתחים לחצים ותסכולים יגיע מהר יותר... ) ולראות באמת את בן/בת הזוג כאם/אב, כמו שחלמנו.... וכמובן שאותנו, אמהות לילד שהוא פרי אהבה מבן זוג שאיתו בחרנו לבלות את שארית חיינו. אני לא שופטת אף אחד וכל מה שייאמר כאן יהיה נכון ורלוונטי אבל בכל זאת, צריך להשתדל יותר... כמה שזה קשה.

 

[יעליעלי]

הוא לא מוכן ללכת לטיפול

כבר העליתי בפניו את הנושא כמה פעמים, והוא לא מוכן. הוא לא אדם שמדבר, או שמודה שיש לו בעיות. הוא צובר את הכל בפנים, ואז מתפרץ. אני הולכת לטיפול בלעדיו, ולצערי ללא ידיעתו, אם כי אני מניחה שאספר לו בימים הקרובים. אני פוחדת ממה שעלול לקרות, וכרגע, בגלל המצב הקשה בינינו, הפסקנו את הטיפולים לפני כחודשיים. אני רוצה לחזור אליהם, אבל הוא לא בטוח בקשר (בגלל המריבות) ולכן לא רוצה לחזור לטפולים. לי, מבחינתי, אין יותר זמן. אני בת 33, רוצה מאוד ילדים, ואם הוא לא רוצה להיות שותף, או לקבל החלטה כלשהי, אני אאלץ להחליט בעצמי (משהו שאני ממש לא רוצה שיקרה, אבל חושבת שלא תהיה לי ברירה).

 

[Galit29]

יעלי, ../images/Emo24.gif

לצערנו המצב מוכר וידוע. אני מאוד ממליצה על טיפולים בנפרד ורק אח"כ בתור זוג. טיפולים בנפרד יביאו אתכם לתובנות שכרגע אולי חסרות לכם. אם הוא לא רוצה ללכת לטיפול, אולי כדאי לנסוע לשבוע חופשה (אתם גם ככה בהפסקה מהטיפולים) ובזמן החופשה להבין למה ומדוע התחתנתם אחת עם השני ולמצוא שוב את האהבה שקצת ישנה לה בזמן הטיפולים. אני מאמינה שאתם תיזכרו למה התחתנתם. בכל מקרה כולם רבים, העיניין הוא איך פותרים את המריבות ואם בכלל אפשר לפתור אותם. הרבה הצלחה.

 

[chompi XL]

היי יעליעלי

תראי אני רק יכול לנסות להסביר לך מזה גברים, כול הסיטואציה הזו היא הריי מטורפת בחיים אף אחד בכלל לא חשב שהוא יגיע למצב כזה, אנחנו בטח כמו רבים אחרים עוד השתמשנו 5.5 שנים בגלולות וכו' כשלמעשה לא היה כלל צורך בזה כי הסיכויי להרות עם זרע כמו שלי די קטן

בדרך כלל אני בחור מאד פתוח אחד שתמיד מניח את הקלפים על השולחן תמיד מדבר משתתף ומשתף, אבל בכול מה שקשור לרבים אני אחר לגמריי קריי פתאום מופיע לו chompi XL חדש, אני נסגר, לא מדבר ובד"כ פשוט הולך לישון, כן לישון את chompi זה פשוט משגע. אני כנראה ובהתאם למזל שלי-תאומים סובל מפיצול אשיות קל- לא כול כך קל. ההורמונים היום אני יותר מבין מאד משפעים עליכן, גם לי זה לא תמיד היה מובן הייתי רגיל ל-chompi שקטה, רגועה, עדינה ופתאום היא צועקת וסובלת ממצבי רוח, ואני לא תמיד ידעתי איך לקבל את זה ולעיתים לא הייתי הבעל התומך שהייתי צריך להיות. מההודעה הזו אני מרגיש כאילו כבר קיבלת החלטה ועל ההחלטה הזו אני חושב שאת צריכה לחשוב שוב, לא מפרקים חבילה בקלות ואני חלילה לא רומז שזה המצב, אני רק חושב שאולי תיסעו לסוף שבוע לאיזה צימר רומנטי בצפון ( למשל לביקטה בסלע או לבית הוורד בצפת) תעשו קצת ספא וטיולים תאכלו טוב תדברו ותגלו את עצמכם, את עצמכם האמתיים מחדש. גם גברים קשוחים כאלה שלא מדברים יש להם את הזמן והמקום שהם פתוחים וקשובים צריך ליצור את האווירה הנכונה ולדבר על הדברים, אבל באווירה אחרת לא בבית במקום אחר ללא טלפונים, משפחה וחברים רק אתם עצכם הריי אם תעצמי את העניים אני בטוח שתיזכרי למה התחתנתם למה רצית שדווקא האיש הזה יהיה האבא של הילדים שלך. אני יודע שאת מתוסכלת מהכול מהטיפולים וגם כנראה מבעלך ולכן אני מציע שאת, כן את (בגלל היותך אישה שכן אתן הריי קצת יותר חושבות ומפותחות מאיתנו) לא תוותרי, כמו שלעולם את לא תוותרי על זכותך להיות אמא כך אל תוותרי על זכותכם המשותפת להיות הורים לילד או ילדה שיהיו הכי נפלאים ומקסמים בעולם

 

[sab sab]

יעל,

אין לי כל כך מה להוסיף, כולם ענו לך לעניין ואני חושבת שללכת לבד ליעוץ זה נפלא! אני אישית לא הייתי מסוגלת לצאת לסוף שבוע "רומנטי" עם בעלי כש שנינו כועסים אחד על השני, אני פשוט לא מסוגלת לשחק מן משחק דו-פרצופי...היה פה שרשור די ארוך לפני כשבוע בדיוק על התמודדות הגברים עם אי-פיריון שלהם,אני ממליצה לך בחום לחפש ולקרוא אותו! אנחנו גם עם בעית זרע קשה ועברנו רגעים ממש שפלים אבל עם הזמן ההתמודדות הפכה ל ה-ר-ב-ה יותר קלה והביאה את היחסים שלנו לממדים אחרים לגמרי..הרבה יותר עמוקים ויפים. את צריכה להפריד בין הבעיות שנובעות מהתמודדות "לקויה" עם אי-הפיריון שלכם או שזה רק "טריגר" לבעיות עמוקות הרבה יותר שאינן קשורות לטיפולים. רק את יכולה לענות על כך ואם התשובה היא יותר בכיון למס' 2 אז אולי כדאי שתשקלי שוב את רצונך להמשיך בטיפולים מכיוון שהבעיות יחכו לך גם אחרי שתיכנסי להריון ושתלדי...אני מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם ומקווה שתמצאו את הדרך הנכונה להתמודד עם כל זה

 

[גורילה היחיד]

עצוב לי כי זה מזכיר לי

יעלי אני לא יודעת איזה טיפוס את ואיזה טיפוס בעלך ואני גם לא כל כך יודעת באיזה שלב של הטיפולים אתם נמצאים אבל אני אספר לך בקצרה איך זה היה אצלנו ואני מאוד מקווה שזה יעזור: גם אצלנו היתה בעיית זרע ובעלי הוא הטיפוס הסגור השקט המתמודד הלבד וכו' אני לא וויתרתי!!!! דיברתי וצחקתי והחמאתי החמאתי ונתתי הרגשה הכי טובה בעולם שהבעיה היא לא שלו היא ש ל נ ו !!! וביחד פותרים ועושים אני אהיה שקרנית ענקית אם אני אגיד שהכל הלך חלק הוא בחר לא להתמודד ונתן לי להוביל את המערכה די לבדי הובלתי וקיטרתי אבל הובלתי לא ויתרתי היו מריבות והיו צעקות והיה הכל אבל אני (כהרגלנו בקודש) בלעתי והמשכתי עד הסוף הטוב שבקרוב יגיע גם אל ביתכם אמן! תהיי חזקה ואם את צריכה עוד חיזוקים תשלחי לי מסר שולחת לך חיבוק חזק

 

[עמית@]

מאוד.

דווקא העובדה שיש בעיית זרע לא היתה גורם בקשיים (ויש בעיה מאוד חמורה שרק הולכת ומתדרדרת) כל הסיטואציה, הקשיים, המרירות, הפחדים, אי הוודאות שהופכת את החיים לבלתי נסבלים- אחד הדברים שהכי הלחיצו אותי בחזרה לטיפולים היא הידיעה הברורה (שהוכיחה את עצמה) שחלק מהרגשות הזוועתיים האלו יחזרו, התגברנו על תקופה מאוד מאוד קשה, וכולי תקווה שלא נצטרך להתגבר עליה שוב, בהחלט יצאנו מהצד השני במצב טוב יותר, אבל היו ימים שלא הייתי בטוחה בזה בכלל. מאוד ממליצה על ייעוץ משותף, כדי לנסות לברר מה יש, היה, ועודנו נמצא, בינכם.

 

[רוית ב]

אוייי יעלי......../images/Emo14.gif - ארוך

אני יודעת בדיוק מה את מרגישה אצלינו זה בדיוק אותו הדבר הוא אפילו מאיים לא ללכת לטיפולים ולהשאיר אותי בלי ילדים ואנחנו מתגרשים כל שבוע 10 מפעמים לפחות ואני זרקתי אותו מהבית כבר מיליון פעם - והוא תמיד נשאר בסלון ומעצבן אותי בכוונה והמריבות עד לב השמיים והוא גם לא הולך לקבל עזרה ורק אני צועדת לבדי יש לי כמה עצות אולי זה יעזור להוריד קצת את המתח דבר ראשון יש תרופה שנקראת R47 הומאופטית - באה בטיפות - מרגיעה באופן מופלא בנוסף יש גם כדורי מציצה - והכל מותר בהריון ובטיפולים ברגע שהמתח אצלי טיפלה ירד - כבר היה קצת - צוהר קטנטן שאפשר לתקשר. בעלולים הם חלשים ואין להם כוחות להתמודד. אם את רוצה ילדים ואוהבת את הבעלול נסי לשתף כמה שפחות ותשפכי עלינו אנחנו פה. נסי להקל על עצמך בדיקור סיני אולי - זה מדהים - אני יכולה להפנות אותך למומחית בתחום פוריות והרגעה - מנסיון אישי בתרופות הומאופטיות ואולי - רק אולי תנסי - אפילו בכוח - וצריך המון כוח בעיקר שאת על הורמונים - לחייך לטמבל שממול - לנסות להקל עליו את ה"מצוקה" שלו שאני יודעת מותק - שהיא לא מתקרבת בכלל למה שאת מרגישה ולנסות לשמור על נישואייך - ועל האפשרות שלך - שברור שתהיי אמא התייעצי גם אם הרופא המטפל שלך - הוא אוליי יוכל לעזור - ולשוחח איתו - שלי עזר מאוד אם את רוצה עוד מידע או להתיעץ - שלחי מסר מחזיקה לך אצבעות ומבינה אותך עד מאוד.

 

[יעליעלי]

תודה לכולכם

מחמם את הלב לדעת בכל פעם מחדש שיש מקום שאפשר לפנות אליו בזמן מצוקה, שיש מקום שבו יתייחסו אליך, ושיבינו אותך. דיברתי אתמול עם בעלי, והעלתי בפניו שוב את נושא הטיפול, אבל הוא לא מוכן בשום פנים ואופן, גם לא טיפול פרטני. הוא לא מאמין (ולפי דעתי - פוחד) מפסיכולוגים. הוא אמר לי שבמצב היחסים בינינו הוא לא מוכן לילד, ומצד שני - לא רוצה ללכת לטיפול לשפר את המצב. קשה לי עם זה, ועם הידיעה, שאם הוא לא יגיע להחלטה תוך זמן מסוים שהוא מוכן לחזור לטיפולים, נאלץ להפרד. אני לא מוכנה לוותר על רצוני להיות אמא (אני בת 33), ואני מאוד רוצה שזה יהיה איתו, אבל אם הוא לא מוכן להמשיך בטיפולים עד שהמצב יתבהר (ואי אפשר לדעת מתי הוא יתבהר, כי ללא ייעוץ לא יכולה להיות התקדמות), והוא אפילו זרק את פרק הזמן "שנתיים", לזה אני כבר לא מוכנה! יעל

 

[boob24]

אפשר לשאול כמה זמן אתם נשואים ?

אני לא יודעת איך תתקבל ההצעה שלי...... אבל אולי התרחקות מוחלטת אחד מהשני לתקופה של שבוע שבועיים תעשה סדר בסדרי העדיפויות ותבהיר מה בדיוק כל אחד מכם רוצה.

 

[יעליעלי]

שנה וחצי

 

[רוית ב]

יעלי פעם שניה

יש לי עוד רעיון שאצלי לפחות הוא עשה שביתת נשק תכתבי לו תכתבי לו שאת אוהבת אותו שרק הוא בעולם האדם החשוב בחייך שהוא כל המשפחה שלך שאת שבורה ומרוסקת (תשברי לו קצת את הלב) שלקחת ממישהי את האמהות זה מפלצתי - ואת לא מאמינה לרגע שהוא יעשה לך את זה. נסי לדבר עם רופא - אני לא הבנתי אם את ממש כבר בתוך הטיפולים - בטוח יש לך רופא מטפל שאולי ינסה להסביר לו - בטלפון מה קורה לך כאישה שמקבלת הורמונים - או אולי ישלח לך בפקס מכתב או משהו כזה - תופתעי לראות כמה רופאים מוכנים לשתף איתך פעולה. הסבירי לו שבגיל מסויים איכות הביציות יורדת, שהדרך תהיה קשה יותר ואין לך זמן פנוי לשטויות כאלו (זה לא ממש קריטי בגילך כי יש לך כמה שנים אבל אל תדחי) ובטח לא להיבהל הרופא שלי אמר לי שעד גיל 38 אפשר להיות רגועים ולא להיכנס ללחץ!!!!!! (פרופסור שוהם מקפלן). תאמרי לו שאת רוצה משפחה איתו וחזרי והדגישי כמה את אוהבת אותו וכמה את קרועה מהמריבות - הוא לא אדיש הוא מפוחד. אני יודעת שזה מוציא מהדעת עד כדי טירוף שאת עומדת מול קיר - אני רציתי לקפוץ מהחלון ואיימתי עליו איומים נוראיים של התאבדות ממש (ואני אדם אוהב חיים ושמח עד הזריקות...) נסי - נסי בכל הכוח להרגע יש דברים שיעזרו לך!!!!!!!! לפעמים שהמתח יורד יש פתח לתקשורת. וגם אם תעשי הפסקה של חודש בלי לדבר על זה דברים יכולים להשתנות.את יכולה לכתוב לו שאת נותנת לדברים טיפה להרגע - נגיד חודש. בנינו אל תסכימי ליותר. תתני לו מרחב אבל מוגבל. את אולי יכולה לציין שהוא לא לבד וגברים רבים חשים כך. - אולי תראי לו כמה דברים שאנחנו כותבות.. אני הראתי לבעלול. ולמרות כל הציניות והרשע שיצא ממנו - זה נכנס עמוק. מעבר לזה - תזכרי תמיד - הרחם הוא שלך!!!!!!! להשיג זרע מתרומה זו תמיד אופציה - ואת תהיי אמא!!!!!!! ואם הוא לא רוצה לאבד אותך כדאי שיחשוב על זה טוב טוב - את זה תשמרי לנשק אחרון !!!!!!!! דעי שכולנו עוברות את זה מי יותר ומי פחות וצומפי הוא נדיר ומיוחד.... הוא כתב גם לי כשבכיתי .... ובכל גבר יש צומפי כזה - פשוט הוא מדבר בשפה שונה. אם את רוצה לדבר איתי אישית תכתבי לי מסר אני אחזור אלייך תהיי חזקה - דברים - יש להם דרך להיפתר צריך רק למצוא את הדרך הנכונה. ואת תמצאי אותה.

 

[מ א י ה ועוד3]

גם אצלי היה כך

התקופה הזו השאירה בנו פצע גדול ושחור. כל מה שציינת נכון. בתקופה מסוימת הבעל היה בטיפול, בלעדי. הרגשתי שהוא צריך לדבר עם מישהו אחר מלבדי, בגלל שאני לא יכולה להכיל את התסכול שלו ולדבר עם חברים הוא לא היה מוכן. אני לא יכולה לומר שהטיפול הצליח או עזר, לצערי. כשנכנסתי להריון היה נראה שהכל בסדר. הדאגות היו אחרות, והכל נראה אחרת. ואחרי הלידה הכל התפרץ ובגדול, במריבה אחת גדולה שהטעם הרע שלה עדין בפה שלי. מאז היו עוד הרבה מריבות, כולל מריבות אחרות וכתוצאה של העייפות והמתח שהיינו בהם כמעט רצוף בארבע וחצי שנים האחרונות. עשינו לעצמנו כלל, שלא רבים את המריבה של שלשום. מה שהיה ולא דובר, מת. המטרה היתה לחיות ביחד "לנצח", אז כמה מריבות אפשר כבר לצבור בכל כך הרבה זמן! עדיף לנסות ולעבור הלאה, לדעתי. עוד נקודה זה האבל על זה שהיחסים בינינו לא יחזרו למצב התמימות שהיינו בו כשהכרנו. אבל זה קשור גם לגיל (הכרנו בתיכון) וגם לתקופה הארוכה שעברה מאז. כשהפסקנו להתאבל על זה, התחלנו להכיר בעובדה שהקשר שלנו יצטרך לדעת עליות ומורדות ואנחנו מנסים להתמודד. בכל מה שיקרה, שיהיה לך בהצלחה ובקרוב.