זה תהליך ארוך
שהבנו שהפנטזיה על הריון שיגיע בצורה הרגילה התפוגגה, החלטנו לעשות גם את הטיפולים ביחד. לבדיקות אין צורך שהוא יבוא איתי, בסך הכל us ודם. מבחינתי סתם חבל לטרטר אותו, מספיק שאני מטורטרת. הוא מזריק לי, ועומד על זה שהוא יעשה את זה. הוא מרגיש שבכך הוא לוקח חלק בטיפולים. שהייתי צריכה להזריק דקא ארוך, הוא לקח את זה קשה שהאחות תזריק לי. את מצבי הרוח שלי הוא מבין, רק בגלל שבין כל הטיפולים שעברנו היו גם שלושה חודשים שהוא קיבל כוריגון (שלא עזר לזרע). מאז הוא יודע שאני לא אשמה. הוא פשוט עושה את כל השגעונות שלי בשקט, מסתכל לי בעיניים ואמר לי זאת לא את, זה ההורמונים. להזרעות עצמן, ולהחזרות, מקומות בהם יש סיכוי שאני אכנס להריון, אז הוא תמיד מגיע. לפחות נגיד שהוא היה באיזור שנכנסתי להריון. בפעם האחרונה אמרתי לו שהוא לא חייב לבוא להחזרה, כי בסך הכל הוא יושב ומחכה בחוץ, אבל הוא התעקש לבוא. הוא אומר שהוא הבין את חשיבות הטיפולים, לאחר ההזרעה הראשונה. עברתי דלקת באגן, שהסתיימה באשפוז, ופתאום הוא הבין עד כמה חשוב לו להיות איתי בכל התהליך. משפט שלו לבעלים שלא תומכים בדרך המתאימה היא "מספיק לראות את אשתך שוכבת במחלקת נשים כדי להבין כמה אתה אוהב אותה, ומכון לעשות הכל שיהיה לה טוב".