אתם כל כך עוזרים לי.
הדבר נעשה, זהו אחד הימים היותר שחורים בחיי. ג'ימי'לה שלי ליווה אותי מגיל מאוד צעיר ולקחתי אותו מאס או אס כשהוא סובל מטראומות קשות מאוד,הוא היה מעקה הבטיחות שלי, עברתי בחיי המון משברים ותמיד היה שם כדי ללקק את הדמעות עד שלחיי יבשו,היה שומר הסף שלי, עד היום ישן איתי במיטה. וריק ועצוב והבכי כבר בלתי ניתן להפסקה. הוא היה בן 16. ולא נתפס לי שהוא איננו, לא נתפס. כתבתי לכם את ההודעה אחרי ששמתי אותו באוטו, הוא כבר לא רואה כלום ומבולבל ואני היחידה שהוא מרשה לי להרים אותו. לא יכולתי לבוא, וגם לא הייתי בטוחה שהוא יורדם, ודברתי עם הווטרינר אחרי שליחת ההודעה והבנתי שבזה שאתן לו עוד לחיות אעשה לו רק רע,לא היתה לו איכות חיים ובימים האחרונים גם נוספה לו מחלת עור זוועתית, לא רוצה להאריך בתאורים,נאחזת בגימי הבריא שלי, כלב שורד שכמותו. מה שאוכל אותי זה שתמיד הוא היה צמא חיים ,ואולי עשיתי טעות? למרות שבהגיון אני יודעת שעשינו איתו חסד. מידי פעם הוא פתאום גם היה נזעק כולו וצורח, לא רציתי שיסבול, לא רציתי. אבל עכשיו אין מי שימחה את הדמעות. יש עוד כלבה וחתול אבל זה לא אותו דבר , תודה שאתם פה ושנתתם לי לפרוק ועזרתם בהחלטה אפילו שנעשתה כבר. הרבה אנשים לא מבינים שכלב זה אישיות זה נפש, זה ילד. מרגישה כאילו אבדתי ילד. לא ניתן להכלה, לא ניתן. עוד שאלה, שאלתי את הווטרינר אם יכאב לו והוא טען שלא שהוא פשוט ימשיך לישון, קראתי פה פעם שכן כואב להם, רוצה לדעת ולא רוצה לדעת. רוני