רבנות אינה משרה אלא תפקיד
יש רב פוסק, ויש רב מכהן (כרב עיר), ויש רב במובן של הגדרת כבוד לתלמיד חכם. תלוי למה הכוונה "רב". רב פוסק יכול להיות כל מי שלמד פסיקה והוסמך לרבנות. כל מי שעומד בתנאים של רב פוסק יכול להיות מוסמך לרבנות, גם אם יש לו ליקוי נפשי וגם אם לא השתקם מהליקוי הנפשי שלו - כל עוד הליקוי הנפשי הזה אינו פוגע באחריות שלו לפסוק הלכות. כידוע לך, יש אינסוף צורות של נפגעי נפש, כך שאי אפשר לומר בכותרת כללית "האם נפגע נפש יכול לכהן כרב", ובאותה מידה - אי אפשר לומר בכותרת כללית: "אם הוא השתקם לחלוטין - הוא יכול". גם אם לא השתקם כלל, אלא שהפגיעה הנפשית אינה מפריעה לעמוד בקריטריונים של פסיקת הלכה - אין שום בעיה לקבל סמיכה. לגבי כהונה במשרה - זה מאוד תלוי במשלם המשכורת. וידוע שבשוק העבודה, גם של רבנים, אין אוהבים בעלי סטיגמה כלשהי של בריאות הנפש. עם זאת, אנשים המתאימים למשרות מסוימות, יכולים להסתיר את הפגיעה הנפשית שלהם ולא לדווח עליה (באשר היא אינה רלוונטית לתפקיד אליו הם מבקשים להתמנות), ואז אין מניעה להתמנותם למשרות שהם מתאימים להן. היות שהקריטריונים של רבנות הם ידע ויכולת מוכחת (עם אסמכתאות ציבוריות), ממילא אם הפגיעה הנפשית אינה מפריעה כלל לתפקיד, היא אינה רלוונטית כלל למשרה שהרב מתאים לה. וממילא אם הפגיעה מפריעה לתפקיד, חלק ממהות של רב זה בין השאר להיות אחראי שלא לקחת על עצמו תפקידים שהוא לא מתאים להם! רב במובן של תואר כבוד לתלמיד חכם יקבל כל מי שתורתו מעידה עליו (בין אם הוא חולה נפש קשה מאוד, בין אם הוא פגוע נפש משוקם ובין אם הוא ממזר ר"ל).