אני לא חושבת שכדאי
להגיד לאנשים מה לעשות, ולתייג אותם כחרדים עפ"י מראם החיצוני. חרדי שמעשן יודע טוב מאוד את הפסוק "ונשמרתם לנפשותיכם" (מה שהוא לא כ"כ יודע, זה איזה סבל שהוא גורם למי שנמצא לידו, ואולי את זה צריך ליידע אותו, אבל באופן שיחדור לליבו ולתודעת הציבור - מאמרים בתקשורת, חוקים וכו'). אז למה הוא מעשן בכל זאת? בגלל חולשה. חולשות יש לכל אדם, ואף אחד לא אוהב שדורכים לו על החולשה, ובפרט מי שלא מכיר אותו ולא שייך לנהל איתו שיחה על דברים אישיים כמו חולשות. מה שאתה רוצה לעשות זה להעביר על בן אדם שאתה לא מכיר ביקורת טהורה, ולדרוך לו על יבלות שאתה לא מכיר את עוצמתן, וזה עצוב. אמנם, יש מצווה ביהדות של "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא" - כלומר אם אתה רואה יהודי חוטא, יש לך אחריות עליו מצד הערבות ההדדית של עם ישראל, ואתה צריך להניאו ולהוכיחו על חטאו. אינך יכול להתעלם מחטאו ולהגיד - זו לא בעיה שלי, כי זו בעיה של כל יהודי החטאים של יהודי זולתו. אבל בדור שלנו אין מי שיכול להוכיח (כדי להוכיח צריך להיות ראוי להוכיח), וגם לא שייך להוכיח אדם שאינך מכיר ואינך יודע את כוחותיו ותכונותיו. צריך להוכיח באופן אישי את מי שמכירים, ולא אדם זר ברחוב. תאר לעצמך שאגש לכל יהודיה שאינה מתלבשת בצניעות ברחוב, ואעיר לה על מעשיה - האם היא תתחרט עליהם ותשנה את דרכה או תתעצבן עלי ותגיד לי: סליחה, מה את דוחפת את האף שלך לפרטיות שלי? המושגים נפש ונשמה הם מונחים רחבים מאוד מבחינת משמעות. המשמעות הלשונית המקובלת בשפת האנשים היא: נפש שייכת לחלק הבהמי של האדם - רגשות, מחשבות, אישיות, התנהגות. נשמה זה החלק הרוחני האלוקי של האדם - שהקב"ה נפח בו לתוך הגוף, ושאינו חלק מהגוף בכלל.