הנה משהו :
תומס מור הוא דמות ציורית במיוחד בתולדות אנגליה. הוא היה משפטן בעל שם וקתולי אדוק שסרב לקבל את עול הכנסיה האנגליקנית, ובחל בנסיונותיו של הנרי השמיני לשאת את אן בולון ולהכתירה כמלכתו. המלך התעצבן, מור נכלא, סירב לבקש חנינה ונידון למוות בתליה וקיצוץ אברים, אבל גזר הדין הומתק לעריפת ראש בלבד, וזה קרה ב – 1535, בערך עשרים שנה אחרי שהספר "אוטופיה" של מור ראה אור. הוא חלם על אי ובו חמישים וארבע ערים ובכל אחת ששת אלפים משפחות. לכולם תהיה זכות אחידה לבחור שליט בהליך חשאי ושוויוני, אבל לכל החיים. הוא יהיה נדיב וחכם. הרכוש יהיה משותף לכולם, העבודה חובה והיממה תחולק לשש שעות בלבד. יודעי קרוא וכתוב ישוחררו מעבודת כפים, כסף לא יהיה שם, האוטופיסטים העדינים לא יוכלו לטבוח חיות מאכל ולכן המלאכה המעצבנת תוטל על עבדים. מנין יבואו אלה? מי שיואשם ויורשע בניאוף, יהפוך לעבד. לזכותו של תומס מור יש לומר, כי הוא עצמו ראה בספרו מין שעשוע של הדמיון ולא ייחס לו חשיבות, למרות שהספר הפך לבסטסלר עולמי. לגנותה של הכנסיה הקתולית אפשר לומר, שארבע מאות שנה אחרי מותו הפכה אותו לקדוש.
