חדשה פה...
שלום, אני חדשה בפורום, ורק נכנסתי לראות מה יש פה, והנה השאלה שלך תפסה את עיני. עברתי מספר מערכות יחסים רציניות בחיי (שלוש וחצי שנים, שנתיים וחצי, ועכשיו טפו טפו טפו בתקווה שזו תשאר הרבה יותר). עם שני חברי הקודמים גרתי וניהלנו מערכת יחסים מאוד רצינית. לאחר החבר הראשון, אכן היה לי קשה מאוד, האמת לא בגלל שהאהבה שם היתה כל כך גדולה, אלה ההרגל שם תפס חלק גדול מהעניין, והפחד מלהישאר לבד (שבמבט לאחור נראה לי קצת טיפשי כי היתי צעירה מאוד- תחילת שנות ה- 20 שלי). היה לי די קשה, היות ופחדתי שלא אמצא מישהו שיוהב אותי כמו שהחבר הקודם אהב אותי, והנחתי שהיה לי איתו טוב. מאז עברו לדעתי 3 שנים (+-), ומצאתי בחור מקסים, שנהייה בן זוגי- האהבה היתה גדולה מאוד (ללא שיעור רבה יותר מהקשר הקודם, מה גם שהיתי בוגרת יותר, והקשר היה בוגר יותר ובשל), האבה ה יתה באמת גדולה, וגם איתו גרתי וניהלתי מערכת זוגית בוגרת ומחייבת. לאחר שנתיים וחתי, הבנו שזה לא זה, ההבנה הזו היתה מלווה בהרבה מאוד עצב משני הצדדים, היות והאהבה נותרה. מספר חודשים מועט לאחר שנפרדתי ממה שהיתה אהבת חיי (ברמה כזו שחשבנו להתחתן), פגשתי מישהו חדש! איתו האהבה פורחת, הזוגיות מצויינת וטובה משתי מערכות היחסים הקודמות- בתקווה כמובן שכך זה ישאר ונמסד את הקשר. מה שאני מנסה להגיד כאן, (אמנם קלישאה נוראה אבל מה לעשות), הכל קורה לטובה. נכון שיש זמנים קשים- אפילו קשים מאוד, אבל אין מה לעשות, אנחנו חיים בהווה ולא בעבר, ולכן יש צורך להסתכל קדימה, לא קל, אני מודה, אבל יש להניח שבן/ בת הזוג הבאים שנמצא יתאימו לנו יותר, ויגרמו לנו אושר ושלמות גדולה יותר. צריך לעיתים להסתכל על מצב ריגשי באופן שכלתני, ולנסות לנתח אותו- מה אפשר לקחת מהקשר הקודם, מה היה בו טוב, מה היה בו רע. על פי הדברים הללו, יש סיכוי שנדע לבחור בעתיד את בן/ בת זוגנו בצורה מושכלת יותר ומתאימה יותר לצרכים ולרצונות שלנו. אויי, כמה כתבתי... מקווה שהבהרתי קצת את עמדתי
