אמת, הדברים האלה שציינת הם בהחלט
בסקאלה המצוייה, ואין סבה להדביק לה בעיות במקום שאין לה, בד"כ פראגמטית, גמישה, לא עושה ענין ויודעת לעגל פנות באופן שיאפשר לנוע עם דברים. הניפוח מלמד על צורך בהערכה, תשומת לב, הבלטה באופן שמזכיר את פוטנציה ו', אך הביצוע התנועי לחצי מאפיין את פוטנציה ט'. האיזור העליון במספר מקומות, מעבה את הלחץ בתווך ומתפרץ בסיום "למירי" "בכל" "כל" - במשמעות של רגישה לטענות כלפיה בהקשר המצפוני אתי. במקום להשיב ענינית, ובשל הרגישות והידיעה שיש דברים בגו, היא מנסה להסיח את הדעת מבירור עניני ובוחרת להאשים, להשמיץ ולתקוף כאילו שהיא מאדאם תרזה. יש כאן גם נסיון לשרבב שמות נוספים ולנסות להוכיח שכולם עשו ועושים זאת, או שהיא רק 'השליח'. זה אקט של אובדן שליטה עצמית ובמהלך הוויכוח הנסער 'יוצא המרצע מן השק' והיא, כחיה פצועה, שורטת לכל הכוונים. ההימנה/ההפנמה באותיות אלה איננה אמיתית פנימית, כלומר, יש מודעות לטעות, ובטויי צער וחרטה ו 'החלטה' לנהוג אחרת, אך אין הפנמה על משקל בדק בית, הפקת לקח, תובנה ערכית שזה לא בסדר. דפוס ההתנהגות שבוחר להזים באמצעות תקיפה מלולית ושקרים מלמד על קולת הבקורת העצמית והסייגים. יש להניח שלא יעבור זמן רב, והזדמנויות לרוב, ותהליך ההפנמה יחלש/ישכח באופן שיסלול את הדרך למעידה נוספת בשקול הדעת. מצד שני, עצם ההפנמה מלמד על מאמץ מסויים לסגל לעצמה חשיבה ערכית מצפונית שמעמידה את אינטרס החברה בראש הסולם, בניגוד לשורש האגוצנטרי שנוטה להעמיד זאת בדיוק להיפך. הסיום השיפודי הנ"ל בעלי עובד לשני הכוונים, פעם אחת מוציא בעוצמה פתאומית את מה שבפנים, ו 'מתנקה' עד הפעם הבאה, פעם שניה מהווה צנור שדרכו נכנסים המון גרויים ורשמים כאשר היא מסננת ומתרכזת באותם גרויים ורשמים שנוגעים אליה, להתנהגותה. גרוי א' מותיר אותה אדישה מתעלמת, גרוי ב' מקפיץ אותה כאילו הוכשה. זה כשלעצמו רק פריט קטן, ויש נתונים מחזקים משמעותיים יותר, אני לא רוצה להלאות את הפורום בחומר רב נוסף שכתוב אצלי, אלא אם כן תהיה השתתפות ודרישה לכך. אז אם תשלחי לי את המייל שלך אשלח לך חיבור מפורט יותר על אישיותה, בכלל זה בהקשר של יושר.
