ילד בן 8-1 ש',הולך לפעוטון לא לגן.
הסרוב שלו,או הרצון שלו בגילו ללכת לגן, אינו תלוי באיכות הגן..אלא ביכולת שלו לעמוד בחרדת הניתוק הכרוכה בעובדה שאת מביאה אותו לפעוטון, מוסרת אותו למטפלת, ונעלמת לו..היכולת שלו להסתגל, תלוייה בשלושה גורמים אחד,איכות המטפלת.באיה מדה היא חמה ואמפטית, יודעת להרגיע, לעניין,ולתפקד כמה שעות שנדרש בתפקיד של כמעט אם לכל דבר ועניין.הגורם השני, הוא המדה בה את יכולה להפרד מהילד שעה שאת מביאה אותו לגן..כשהוא בוכה, אולי מילל ומסרב להתנתק מזרועותייך..מאד חשוב מה את משדרת בהתנהגותך לילד..ואיך את מתמודדת עם הפרידה..שכידוע, קשה לעיתים קשה מנשוא לאם צעירה, חסרת נסיון. הגורם השלישי, הוא באמת איכות הגן..מספר התינוקות שבו..יותר חשוב כמה מטפלות יש בו (מקובל מטפלת אחת לארבעה ילדים),מהי איכותן..איזה ציוד יש איך הן מפעילות את הגן במשך היום,מהי תשומת הלב לה זוכה הילד במרוצת היום וכדומה..אגב,ילד בגיל 8-1 ש',מרגילים הדרגתית לגן.לפעמים במשך שבוע או יותר מזה. כאשר ביום הראשון, הוא מבלה שם רק שעה בנוכחות האם. ביום השני אולי שעתיים בנוכחות האם..וכך הדרגתית מגדילים את שעות השהות..ואז במקביל האם נעלמת לזמן קצר (מחכה באי שקט בחוץ)..וזמן ההעדרות שלה גובר..וכך מרגילים בעצם את השניים, האם והילד.
