באמת שאלה חשובה
היו שרשור אחד או שניים בנושא הזה בעבר, אבל כמו בכל פורום - אנשים באים ואנשים הולכים, אז תמיד כדאי ורצוי לרענן את מה שצריך לרענן. ההתחלה שלי עם אירוסמית' הופיעה כשהם חזרו למיינסטרים בארץ עם הוידאוקליפים של Get A Grip. הייתי בן 13 אז, וכמו כל אחד באותו גיל הלכתי כמו עיוור יחד עם העדר המיינסטרימי של MTV. נורא אהבתי את הוידאוקליפים של Livin' On The Edge ושל Amazing. כש-Cryin יצא לרדיו עם וידאוקליפ, החלטתי לקנות את Get A Grip. התאהבתי בו. החלטתי לקנות גם את Big Ones, ומאוד אהבתי את כל שירים משם. בעקבות ביג וואנס קניתי את פרמננט ואת פאמפ, וגם אותם חרשתי בלי סוף. המיפנה הגדול קרה כשמצאתי ב"חור בשחור" את Pandora's Toys, וגם אותו התחלתי לחרוש. היתה לי התאהבות משמיעה ראשונה ב-Sweet Emotion, Draw The Line, Mama Kin, Dream On, Train Kept A Rollin', Big Ten Inch Record, All Your Love. אני זוכר שחשבתי לעצמי ש-Helter Skelter ו-Nobody's Fault היו די נחמדים אבל כבדים מידי בשבילי (איך השתניתי מאז...). אז התחלתי לחפש אלבומים ישנים, במקביל לחדשים שיצאו. הייד-פארק. קעקוע. 3 הופעות. תפוז. אירו-ליג. אז הסיבה שהתחלתי להקשיב להם היתה מה שאני חושב הסיבה שבגללה כולנו התחלנו להקשיב להם - MTV. למה נשארתי איתם כשהם ירדו מהמיינסטרים? אני לא חושב שיש לי אפשרות לשים את האצבע על סיבה ספציפית. המוזיקה שלהם עשתה, עושה ותמשיך לעשות לי משהו מיוחד שאף אמן אחר לא עשה לי. האווירה המגניבה, הסקסית, האנרגטית והמאוד מיוחדת שעוטפת כל שיר ושיר שלהם (החל מ-Rattlesnake Shake וכלה ב-I Don't Want To Miss A Thing) היא משהו שחיפשתי במקומות אחרים ופשוט לא מצאתי. הם האושר הפנימי שלי, החיוך שלי, משהו שאף אחד לא יוכל אי-פעם לקחת ממני. אני משוכנע בלי צל של ספק שיש פה אנשים שמרגישים כמוני. היה לי ממש נחמד לספר איך התחלתי להקשיב לאירוסמית' ולמה. יהיה יפה לראות פה שרשור מכובד ומעניין של הסיפורים של כולנו.