אני מה זה מבינה אותך
אני מדריכה שנה שניה, אבל תכלס זאת השנה הראשונה שלי, עכשיו אני מדריכה עם בת קבוצה שלי, ואני פשוט מרגישה כאילו אני צריכה לפצות אותה על זה שהיא מדריכה. היא כזאת ביישנית אז היא אפילו לא מדברת עם חניכים, היא רק אומרת מידי פעם שקט. גם להכיןן את הציוד לפעולה ולנקות חדרי פעיולות זו עבודה שלי, ואני עוד כאילו אמורה להגגיד תודה שהיא נשארת בתנועה בכלל... אני יודעת שיש לנו מה זה הרבה פוטנציאל, כי בסה"כ אנחנו מעבירות פעולות מה זה כייפיות, ועברו אצלנו יותר מ60 חניכים וכולם מתים לחזור לקבוצה, אנחנו פשוט לא באים לגיוסים, ולא עושות טלפונים כי המצב החברתי בקבוצה, ומצב ההדרכה פשוט לא מאפשר את זה. עכשיו יש לנו 12 חניכים, ואנחנו פשוט לא יכולות להחזיק יותר. אנחנו מחזיקות בקצה העצבעות את ההדרכה, ובקושי רב.