שאלה-וחששות.

[himm893]

שאלה-וחששות.

שלום ובוקר טוב בנות ייקרות ואמיצות.
אנחנו כנראה נעבור למסלול של תרומה אחרי שאיבות עם זקקים ריקים ו תיפקודי שחלה מאוד יירודים.
הגיל כבר מדבר בעד עצמו 39 נשואה ללא ילדים.
כבר כמעט שנה בטיפולים בהתחלה התחלנו הזרעות אחר כך עברנו להפריות.
ניסנו שלושה הפריות.
1 נשאבה ביצית הופרתה ולא נקלט
ב- 2 השאיבות האחרונות נשאבו זקיקים ריקים.
החששות מאד כבדים ויש לי הרבה שאלות, פחדים , וגם דילמה אחת מאד גדולה .
האם כדאי ושווה להתעקש ולנסות להרות מביצית שלי ולתת לגוף עוד צ'אנס קטן לפני שאני עוברת צד.
והשאלה הקשה שנשאלת אם אני לא מבזבזת זמן יקר, ומפחי נפש מיותריים בזמן שיש סיכויי מאד טוב להיקלט מביצית צעירה כאשר לפי מראה הרחם סיכויי להרות בעזרת ביצית צעירה הם מצוייניים ( דברי הרופא ) .
הייתי שמחה לשמוע מכן בנות ייקרות האם ישנן בנות פה בפורום שחוו דילמה כמו שלי ומה בחרתן לעשות.
האם היום כשיילדתן תינוק מתרומה ואתן מביטות בתינוק האם קורה לכן שאתן מביטות בתינוק ושאולות את עצמכן מעניין מי תרמה את הביצית איך היא נראת איזה מין בן אדם היא ?
אני יושבת מול המקלדת ויש לי גל כך הרבה שאלות ופחדים אבל הצורך להיות אמא גובר וזועק בי וכבר הפנמתי שכנראה זאת הדרך אבל שוב עדיין מתחבטת בתוך עצמי.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

רק לך התשובות מתי לעבור לתרומה....

אני עברתי לתרומה עוד לפני הטיפול הראשון בגיל 40 ויש שמנסות 3, 4 שנים ורק אז מוכנות לחשוב על המעבר (חלקן גם מצליחות בזמן הזה). אין לאף אחד תשובה באמת מתי תכנסי להריון מביציות שלך, סטטיסטית ידעו להגיד, אבל בפועל זה יכול להיות עוד פעם אחת וגם לעולם לא באותה מידה. מה שבטוח שכולנו עוברות ועברנו דברים דומים למה שאת מתארת. המעבר זה תהליך ויש בו שלבים של אבל ושל השלמה. כל אחת עןברת אותם, בקצב שלה. בשביל זה הפורום קיים.

אני חושבת שנכנס לעניין גם ההשקפה והמשמעות האישית שלך למה זה אמהות ושל הביצית בעיניך- לי ולסביבה שלי זה היה נשמע מיותר לבזבז זמן על הפריות בסיכוי נמוך בשביל דימיון ויזואלי (שגם לא בטוח יהיה). ילד זה משהו פיזי שמחבקים והשורש שלו לא חשוב בעיני. כולם מסביב יודעים, אין סוד וגם אין עניין, לא אצל כולן זה כך. ממה שמתארות פה אמהות (ותחשבי על ילדים מאומצים) האמהות שלמה. תקראי קצת על אפיגנטיקה, ילד שנמצא אצלך ברחם 9 חודשים וניזון מהדם שלך ואת מתווכת לו את העולם החיצוני כבר מתעצב בהתאם. הפוטנציטל הגנטי שלו יצא אחרת אצל כל אישה שתישא את ההריון.

בחירתי הייתה אמהות מהירה שתיתן גם אפשרות להרחיב את המשפחה בגיל צעיר יחסית מאשר נסיונות שסיכויים נמוך. יש לי ילד אחד, והמרווח ממנו והקושי בטיפולים ולתפקד בבית ובעבודה גם שיחקו תפקיד. גם ידעתי שלא אוכל להכיל טיפולים מרובים מבחינה נפשית אז מראש בחרתי בתרומה (לא ויתרתי אלא בחרתי).

בהצלחה

 

[himm893]

לשכחתי סיסמא 11 תודה רבה מקרב - אני צמאה לשמוע נשים כמותך.

שבאמת שמים את עניין הגנטיקה כעניין שולי מול הרווח הגדול והמטרה הנעלה שהיא לחוות הריון גם אם זה הריון מביצית שהיא לא שלי. וכמובן להיות אימא.
ואכן היו לי שיחות רבות עם בעלי על העניין של האם לשתף את המשפחה .
אני אישית הייתי מעדיפה לשמור על העניין כעניין אישי ופרטי .
באיזה מסלול את בחרת ? ומה הייתן ממליצות ?
תודה על כל פיסת מידע.

 

[himm893]

התכוונת תודה רבה מקרב

 

[himm893]

התכוונתי * סליחה על השגיאות.

 

[קרמבו וניל10]

היי לך

היי, מבינה מאוד את ההתלבטויות והחששות.
באופן אישי, הייתי בגילך כשעברתי לתרומת ביצית. אבל בשונה ממך עשיתי זאת לאחר תקופה ארוכה יותר של נסיונות להרות מביציותי (כמעט שלוש שנים ו-9 טיפולי הפריה).
יכולה לספר מעבורי זה היה מעבר לא פשוט, וגם עכשיו, בצד השמחה וההתרגשות הגדולה מההריון שאני נמצאת בו, אני לא מאלה שיכולות לדווח על כך שהכל נשכח כלא היה. לא יודעת, אולי זו תחושה שתגיע בהמשך (כשתהיה שם תינוקת של ממש - שכמו שכתבה זו ששכחה סיסמא - אפשר לחבוק אותה, ללטף ולהריח) ואולי תמיד יהיה בי חלק שיזכור. זה פחות משמעותי עבורי עכשיו, בעיקר כי למדתי להשלים עם הבחירה ולחיות עם הדברים כמות שהם, עם המון הנאה ואושר שמצאים שם בצד המורכבות והכאב.
מניסיוני, אני חושבת שחושבת שחלק חשוב ומשמעותי מההחלטה שלי לעבור הלאה היה קשור בתחושת המיצוי של ניסיונות ההפריה, ההבנה שהסיכוי להרות ולסיים את ההריון במועד הוא קטן והרצון לזרז את האפשרות לחבוק ילד (אצלי, בנוסף לגיל שלי, העסיק אותי גם עניין הפרש הגילאים מהבן שלי, שכל הזמן חישבתי אותו וראיתי איך הוא הולך וגדל...). לכן, אני ממליצה לך לשאול את עצמך אם את כבר שם. אולי חלק מזה קשור בבדיקה האם הניסיונות הלא מוצלחים שעברת עד כה הם תוצאה של בעייה שקשה יהיה לפתור אותה בדרך אחרת, או גם של חוסר מזל וטיפול לא מתאים ומספק - לכן רציתי לשאול האם את נמצאת בטיפול של אחד מהרופאים המתמחים בתחום הרזרבה הנמוכה (בר-חוה למשל)? האם ביצעת בדיקת AMH שתאשר את הרזרבה הנמוכה? לפי התשובות לשאלות האלה, ולפי תחושת הבטן שלך, הייתי מחליטה על האפשרות למתן צ'אנס נוסף.
ובכל מקרה, אנחנו פה לכל הלבטים מהחששות. מכירות אותם היטב...
שיהיה בהצלחה!

 

[himm893]

היי לך קרמבו וניל.

אכן מטופלת אצל בר חווה ואכן ביצעתי את כל הבדיקות האפשריות כולל ה- AMH.
כשהגענו לבר רוחה באוגוסט 2014, הוא היה די אופטמי במיוחד לאור העובדה שלפני שנתיים הריתי באופן ספונטני אך לצערי ההריון הסתיים בגרידה בשבוע 18. עקב מום בעובר.
הוא טען שלאור העובדה שנכנסתי כבר להריון הסיכויים הם טובים למרות הממצאים של- FSH בשחקים.
אבל לצערי במהלך החודשים האלה מאז היו גם חודשים שלא היה ביוץ.וכמו שכתבתי בהודעה הראשונה
השאיבות האחרונות היו מפח נפש עבורי .
ולצערי במקרה שלי בר חוה טוען שאין הרבה מה לעשות אין קסמים אין תרופה שיכולה לייצר בייציות כפי שאתן יודעות בוואדי.
הוא המליץ לנסות עוד כמה ניסיונות ובמידה ולא צלחו לעבור לתרומה.
החלטה קשה !!!

 

[קרמבו וניל10]

הייתי שם במקום מאוד דומה

גם אצלי היה אופטימי כי ילדתי שנתיים לפני כן ... וגם אצלי, האופטימיות הלכה ודעכה, ככל שהניסיונות התרבו ולא הובילו להריון שנישאר.
זה אכן קשה, ושאיבות ללא ביציות הן מפח נפש אדיר, אחרי כל כאבי ההזרקות, הציפיות, התקוות...
באופן אישי, אני הרגשתי שאני יכולה לסמוך על חוות הדעת המקצועית שלו בנושא, ונהגתי באותו אופן כמו זה שהמליץ לך - קבעתי לעצמי את מספר הטיפולים הנוסף שאנסה, כשאני יודעת שאם לא יצליח אוכל לעבור הלאה בתחושה שלפחות ניסיתי.

 

[himm893]

תודה לך מקרב לב קרמבו וניל.

את וכולכן פה מדהימות .

 

[dazy6]

מכירה את התחושות ומתלבטת תרומה או אימוץ

שלום לכולם,
פעם ראשונה כותבת אבל עקבתי קצת לאחרונה. אנחנו גם מתלבטים האם להכנס למסלול הזה אחרי 9 טיפולים. אחרי הטיפול השלישי אחד הרופאים אמר לי שכדאי כבר לעבור לתרומה ואני לא הייתי מוכנה לשמוע ועברתי לטיפולים במקום אחר (מה שעודד אותי ושאר הרופאים שיש לי ילד מהריון ספונטני) לעוד 5 ואז שם אמרו לי שזהו (בגלל הגיל 44) ואז הגעתי לאחד המומחים בתחום והיתה לי תקווה גדולה ושוב אכזבה ואז החלטנו שאם נמשיך זה יהיה בדרך אחרת. עכשיו אנחנו כבר מוכנים ומתלבטים בין אימוץ לתרומה. אני יודעת שהילד או הילדה תהייה נאהב/ת מאוד לא משנה איך היא תגיע לחיינו. אנחנו רוצים את הדרך שהיא עם הכי הרבה סיכוי הצלחה והכי פחות סיכוי אכזבה, שכבר ספגתי הרבה.

איך אפשר להחליט? אשמח לשמוע מה דעתכן האם גם אתן התלבטתן?

תודה

 

[totit8]

לא עלתה בי המחשבה על אימוץ

והסיבה לכך היא שאומנם אני לא יכולה להיות אמא מהביציות שלי אבל יש לי בן זוג שיכול להיות האבא הביולוגי של הילד/ה.

 

[rabbitm]

היי dazy6

אני הייתי שוקלת לעשות במקביל.
הרי לאמץ, לצערנו, זה לא כ"כ פשוט. וככל שמתבגרים, עמותות האימוץ מערימות קשיים.
לכן הייתי מתחילה לברר ולהרשם לסוכניות אימוץ ןבמקביל לבחור מסלול תרומה שמתאים לכם.
אני יחידנית (45), אישית בחרתי מסלול תרומה, כי הרגשתי שאני לא יכולה להתמודד עם תהליך אימוץ לבד.
לא שוללת בעתיד לקחת ילד/ה אומנה או אפילו לאמץ.

בהצלחה בכל דרך שתבחרו

 

[דפי קורן]

מתי להפסיק את הטיפולים ולעבור ל תרומת ביצית

שאלת השאלות, ששואלות נשים שעדיין יכולות לעשות טיפולי פוריות מהביציות שלהן (בנות פחות מ45 ומקבלות אישורי קופת החולים), אבל נוחלות אכזבות.
למעשה הדילמה היא האם להמשיך עם טיפולי הפוריות, שאינם פשוטים ובנתיים אינם מצליחים ולא ברור האם ומתי יצליחו או לקחת תרומת ביצית שלפי הסטטיסטיקה יביאו להריון וללידה די מהר.
ככל שהזמן עובר נשאלת השאלה האם זהו "בזבוז זמן" ואולי כדאי כבר לעבור לתרומת ביצית.
כמובן, שאין תשובה לשאלה הזאת והיא תלויה באשה/בני הזוג. כמה כוחות ואנרגיות יש עוד להמשיך את הטיפולים. האם אופטימיים לגבי הצלחה מהביציות שלה או שלא ועד כמה מוכנים /בשלים לוותר על המטען הגנטי לטובת הגדלת הסיכויים.

בכל מקרה, חשוב שאם מחליטים לעבור לתרומת ביצית, עושים זאת בלב שלם ומתוך בחירה מושכלת ורגשית שזה הדבר וזה הזמן הנכון לעשות.
ומכיוון שאת מטופלת אצל בר- חוה, חשוב לי ליידע אותך שאת זכאית לשתי פגישות של תמיכה נפשית בחינם בהם תוכלי/תוכלו לחדד את ההחלטה.
בהצלחה