שאלה / התייעצות

האם הגיוני/ מקצועי שמטפל יאמר למטופל שהוא מעצבן אותו?

אכן, ההבהרות האחרונות שמות באור אחר את הדברים.

בשיטת טיפול אינטרסובייקטיבית, המטפל משתמש ברגשות שהמטופל מעורר בו, ומשקף אותן למטופל, מתוך הנחה שאת מה שהמטופל גורם לו להרגיש, הוא גורם גם לדמויות משמעותיות אחרות בחייו להרגיש. השיקוף הוא צעד ראשון שאחריו נדרש עיבוד. בתחילת קשר מטפל יעשה שיקופים "קלים". שיקופים "כבדים" יותר, יעשה מטפל אחראי רק לאחר שנוצר אמון מלא, והמטופל מרגיש בוודאות ששיקוף כזה אינו שיפוט או גינוי אלא שיקוף לטובתו.

קשר אינטנסיבי של 3 פעמים בשבוע, מאפשר עיבוד של שיקופים מעין אלה (לאחר שנוצר אמון). קשר של 3 פעמים בחדשיים וחצי אינו מאפשר להערכתי כלל הכלה, לא כל שכן אינו מאפשר עיבוד של שיקופים 'כבדים' שכאלה.

יתרה מכך, למרות שכפי ששמתם לב בוודאי, אני מאוד נזהרת בדרך כלל מלשפוט עמיתים, אעז ואסתכן באמירה, שבמצב משבר, שיקוף שכזה לא נראה לי כלל רלבנטי.

כמובן שעולה שאלה לגבי סיבת דילול המפגשים. האם קשורה למטפלת או למטופלת, והאם נכון היה לשמור על הקשר למרות שאינו עונה לצרכים, או לחפש אלטרנטיבה מוקדם יותר. יתכן שלא היה ידוע מראש שהקשר יידלל עד כדי כך. השואלת אינה חייבת לנו תשובות לשאלות אלה, אלא לעצמה בלבד.
 

סף40

New member
שאלה / התייעצות

שלום לכולם,
בזמן האחרון צופה הרבה בהודעות שרצות כאן, לא נוטה להגיב
אך חייבת לשתף /לשאול / לבדוק מקרה שקרה לי.
דיי חדשה בתחום הטיפולים הפסיכולוגים, היתה לי קואצ'רית תקופה ארוכה ושם הסגנון שונה לחלוטין.
השבוע פניתי לפסיכולוגית שלי בתלונה, בזמן האחרון עברתי משבר קשה, ובתחושה שלי היא לא היתה שם עבורי, לא התעניינה, לא בדקה מה מצבי, לא הכילה, לא נתנה תחושת בטחון, לא היתה מוכנה לגלות גמישות ולנסות למצוא פתרונות לשיחות שלא בקליניקה ובמסגרת ה setting הקבוע.
הרגשתי לבד, הרגשתי שבשיא המשבר שהייתי צריכה אותה הכי הרבה היא לא הייתה שם עבורי, משהו שלא הורגלתי אליו במסגרת יחסיי עם הקואצ'רית שלי.
בקיצור....תשובתה /תגובתה היתה שאני מגזימה בציפיות שלי, שהיא בסך הכל פסיכולוגית, שהכלה ובטחון מבחינתה זה היכולת לבא ולומר לי ש"אני מעצבנת אותה".
מיותר לומר שהייתי בהלם! נפגעתי עמוקות.
האם זה תקין / נורמלי / מקובל ?
מתלבטת איך להגיב .
האם להמשיך עימה את הטיפול?

אודה לעזרכתכם, הן של המטפלים והן של המטופלים
 
האם פסיכולוג אמור להיות זמין ומכיל גם בין הפגישות?

שלום רב לך

ההלם והעלבון שלך מובנים לחלוטין. בפרט שהורגלת לסטינג אחר באינטראקציה עם הקאוצ'רית, ויש לך למה להשוות, אבל גם ללא זאת.

לא רק בין פסיכולוג לקאוצ'ר יש הבדל משמעותי. גם בין הפסיכולוגים עצמם קיים מגוון רב של שיטות טיפול, שבאינטראקציה עם סגנון ועם אישיות, יוצרים מגוון עצום של סוגי קשר והכלה בין מטפל למטופל. לא כל שיטת טיפול מתאימה לכל מטופל, ולא כל אישיות מטפל מתאימה לכל מטופל.

התגובה שאת מתארת עשויה להיות מקובלת אצל מטפלים בשיטות מסוימות, בעיקר לדעתי היותר דינמיות, השומרות על סטינג נוקשה למדי. מטפלים בשיטות יותר אקטיביות, נוטים להיות יותר גמישים, ולהיות בקשר עם מטופליהם בהתאם לצורך גם בין הפגישות. יש כמובן יתרונות וחסרונות לכל שיטה, ובעיקר יש שאלה מה מתאים למי. על אותה התנהלות של מטפל, יש מטופל שירגיש מוכל/ מובן / משמעותי למטפל שלו/ בידיים מקצועיות, ויש מי שירגיש לא מובן, לא די מוחזק/ מוביל את המטפל שלו/ נטוש...

כל עוד המטפל שומר על מקצועיות ועל רציונל להתנהלותו, ולא פועל מתוך חולשות לא מודעות, אין טוב/ רע, נכון/ לא נכון. יש מתאים לי או לא מתאים לי.

זכותו של מטופל לבחור לו מטפל המתאים לו, לאישיותו, לצרכיו, לפנטזיה הלגיטימית שלו על איך צריך להיראות קשר טיפולי מייטיב עבורו.
 

סף40

New member
תודה על התשובה

כדי לסבר את האוזן וכדי לענות לשאלתך בנושא וכדי להסביר את הרגשתי....
היינו נפגשות שלוש פעמים בשבוע....וזה לפי דרישת המטפלת ותוך כדי הסבר שמצבי קשה וזקוקה להשגחה/ שיחות/ מענה..........
ואני מתוך חולשה הסכמתי.
עקב מגבלות שלא אוכל לפרטן כאן......נפגשנו בחודשיים וחצי האחרונות 3 פעמים בלבד! בכל התקופה! ללא שיחות טלפון, ללא מיסרונים, 2 מיילים.
אז היכן האחריות כאן? היכן ההשגחה הצמודה? היכן ההתעניינות?

על פניו מתוך התרשמות שלי בתשובות שאת עונה פה....זה לא משהו שהיית עושה
או אומרת למטופל/ת שלך....אבל זה לא מתוך היכרות אישית ולא העניין כרגע.

בכל מיקרה אאמץ את הצעתך ואפסיק לאלתר את המשך הטיפול עימה.

שבת שלום.
 

אופירA

New member
מנהל
כל עוד המטפל שומר על מקצועיות ורציונל להתנהלותו -

ואיך המטופל אמור לדעת זאת?
אם המטפל פועל מתוך חולשות לא מודעות, שהוא לא מודע אליהן - אז המטופל הסובל צריך להיות זה שאחראי על זיהוי חולשותיו?...

היתה לי פעם מטפלת שהוציאה אותי מבוץ עמוק של דיכאון ובנתה אותי יפהפה בתכני הטיפול שלה. 3 שנים מאוד נהניתי מתוצאות הטיפול שלה.
אחרי 3 שנים התחלתי לשקוע (כי תמיד אני יוצאת מדיכאון ל-3 שנים, ואז יש שקיעה...). וראיתי שהיא לא עוזרת לי. התייעצתי איתה אם לנסות טיפול אחר. ניסיתי מטפלת אחרת 3 מפגשים אבל זה לא התאים.
ואז שאלתי אותה אם תרצה לקבל אותי מחדש לטיפול, כיוון שלמעשה איתה יש לי כימיה והיא עזרה לי. הצעתי שאולי נעשה שינוי בטיפול, ונהיה ממוקדות מטרה ולא מפוזרות עם ההרגשה שלי. היא הסכימה ורצתה.
שנתיים נוספות הייתי אצלה. החוזה שכרתנו לא קוים מעולם. הייתי במצבים לא טובים בכלל, והרגשתי שהיא מנותקת ממני לגמרי, יושבת בשיחה ולא איתי בכלל. אבל לא ידעתי מה לעשות, ולא הייתי במצב תקין לקבל החלטות. אושפזתי בבי"ח 3 שבועות בגלל חום גבוה ללא סיבה, הייתי איתה בקשר טלפוני ביוזמתי עקב היעדרותי מהפגישות, אך היא שכחה אותי, לא זכרה את מצבי הבריאותי והיתה בטוחה שסיימתי את הטיפול אצלה כי לא רציתי לבוא יותר.
הייתי בהלם וחדרה לי ההכרה שהיא היתה מנותקת ממני כי לא יכלה לעזור לי, הדחיקה את האמת במחשבתה ולא ידעה איך לסיים את הטיפול בי באומץ. לכן שכחה אותי ואת דבריי בפגישות האחרונות ובטלפון, ו"זכרה" רק מה שרצתה לזכור!
זו היתה טראומה. אני הייתי צריכה בעצם לזהות את חוסר הכנות וההדחקה שלה...

וברקורד הטיפולי שלי, היו לי 4 מטפלים כאלו, שהייתי צריכה לזהות את חולשותיהם וחוסר כנותם, אחרי ששילמתי להם הון תועפות. ארבעה מתוך 8 טיפולים משמעותיים לטווח ארוך...
 

isola bella

New member
עצוב לי לקרוא את הודעתך זו


מקוה שאת כעת בסדר

איזולה בלה


נ.ב. לא יודעת למה אבל משום מה מרגיש לי שלדבר לעומק על 'רגשות-חולשות לא מודעות של מטפל-העברות נגדיות אפשריות???...'מרגיש אצלי טאבו
(כוונתי בקרב מטפלים)

בנימה אישית, אני יותר בטוב כעת (ממה שהייתי כשבתי כאן את הודעותי לפני מס' שבועות) אבל אני מודה שאני עדיין מתמודדת עם כל מיני רגשות (כלפי המטפל שלי לשעבר...) אני לא שוכחת את מה שנתן לי אבל אני מודה שהסיום אצלו כפי שסיימתי השאיר-משאיר לי טעם (די) רע בפה
 

isola bella

New member
כשבתי - כוונתי כשכתבתי

העברה נגדית, עשיתי קצת גוגל והגעתי אל הסברים של 2 פסיכולוגיים קליניים
אודות
העברה
ו
העברה נגדית
:)
והדפסתי לי אותם
 
איך מטופל אמור לדעת אם מטפל מגיב מקצועית או מתוך חולשותיו?

אופירה, אכן עצוב, ואפילו עצוב מאוד לקרוא את חוויותיך מהטיפולים השונים. להיות שנים בטיפול שאינך מרגישה מוכלת ומוחזקת בו - מאוד עצוב, וגם מכעיס. אני מעודדת כל אחד שמרגיש לא מוכל בטיפול, כמו גם חוסר אמון, קודם כל להעלות את זה בפני המטפל. לעיתים יתברר, שתחושה זו היא השלכה של המטופל על המטפל, ועבודה על השלכה זו היא חלק מהותי בטיפול, ולעיתים זה עלול להתברר כבאמת הכלה לא טובה דיה של המטפל.

את שואלת שאלה קשה וחשובה - איך מטופל אמור לדעת אם המטפל שלו מגיב מתוך שיקול דעת רציונלי, או מתוך חולשותיו הלא מודעות.

רוצה להתיחס לפוסט קודם שהעלית, בדבר העלות הגבוהה שגובים פסיכולוגים. ובו הבעת הבנה למשך ההכשרה הארוך שעוברים פסיכולוגים, שלמעשה אינו מסתיים אף פעם. פסיכולוג אחראי עובר בעצמו טיפול, וממשיך לקחת הדרכה, גם כאשר הוא פסיכולג בכיר, ואפילו מדריך בעצמו. הסיבה העיקרית היא סיוע בזיהוי ההעברה הנגדית.

איזולה בלה, לדבר על העברה נגדית איננו טאבו בקרב מטפלים (הם לא ידברו על כך עם מטופליהם). להיפך. זה אחד הנושאים העיקריים העולים בהדרכה. מטפל טוב חייב ללמוד לזהות את חולשותיו ואת ההעברה הנגדית שלו ולהשתמש בה לטובת המטופל. כאשר אינו מזהה את ההעברה הנגדית שלו, הוא משליך באופן לא מודע את חולשותיו על המטופל.

לטובת אלה שאינם מצויים בעולם המושגים הפסיכולוגי: "העברה" היא השלכה שהמטופל עושה על המטפל שלו. למשל: אם אני כועסת על המטפל שלי, אני עשויה לחוש שהוא כועס עלי. אם אני מאוכזבת מעצמי, אני עלולה לחוש שהפסיכולוג שלי מואכזב ממני, וכד'. העברה נגדית היא השלכה שהמטפל עושה על המטופל. מטפל עשוי לחוש שהמטופל מבקר אותו, אם הוא עצמו סבור שעשה טעות בטיפול, או עשוי להרגיש כעס או אכזבה ממטופל, כיוון שהוא מזכיר לו דמות או דפוס התנהגות של דמות משמעותית בחייו הפרטיים, עליה הוא כועס או מאוכזב.

על אף שבשלבים שונים של הטיפול, ובעיקר בגישות שונות, המטפל עשוי להיתפס עלידי המטופל כמושלם (בדומה להורה מושלם בעיני ילד צעיר), הוא איננו כזה. למטפלים, כמו לכל בני האדם יש גם חולשות. כאשר החולשות מודעות, המטפל יעשה בהם שימוש מושכל לטובת המטופל. כאשר אינן מודעות, הוא עלול להשליך אותן על המטופל.

אז איך מטופל יכול לדעת, אם תגובת המטפל שלו נעשתה מתוך שיקול דעת מקצועי או מתוך חולשותיו הלא מודעות?
ראשית, תחושת בטן.
שנית, אני חוזרת על המלצתי להעלות בפני המטפל תחושות של חסור אמון, אי הכלה, פגיעה ממשהו שאמר או עשה - ולהתרשם מתגובתו: האם הוא נבהל/ מתגונן/ מתנצל/ מכיל/ מבין/ מסביר/ עוזר לך להבין את ההשלכה שלך.
לא כמבחן. כתחושת בטן. ובנוסף - כפי שאמרתי בעבר, תכופות העלאת רגש כעס או עלבון מול מטפל עשויה לשדרג מאוד את התהליך הטיפולי.

טיפול איננו תמיד חוויה קלה או נעימה. לעיתים קשה ומטלטלת. אבל התחושה מול המטפל חייבת להיות נעימה, של אמון והכלה.

ב-ה-צ-ל-ח-ה
 
מתסיס ומכעיס

אני חושבת שכדאי בפגישה הבאה לפתוח את הנושא ולהגיד לה שנפגעת ממנה כי כך וכך.
לא הייתי ממליצה לעזוב אותה לפני שליבנתם את העניין.
 

ommerl

New member
גבולות ומסגרת

אני לא יודע מה תקין ומקובל.. השאלה היא מה יעיל ועוזר.
&nbsp
מצד אחד- הצבת גבולות ומסגרת ללקוחות זה דבר חשוב. זה עוזר לבנות ציפיות משותפות ומאפשר למטפל לא לקרוס תחת העומס (כי הרבה לקוחות שלו היו שמחים לקבל עוד ממנו מחוץ למסגרת). אני למשל מגדיר חלונות זמן לטלפונים מלקוחות.
&nbsp
מצד שני- כשלקוח במצוקה זה לא הזמן להיות נוקשה אתו לגבי הגבולות לדעתי אבל לא כדבר קבוע.
&nbsp
זה כוס התה שלי.
 
האם מותר למטפל להיות גמיש עם מטופל?

מצטרפת לעמדתו של עומר, שגם בשיטות טיפול שהגבולות בהן נוקשים יותר (ואכן יש יתרונות רבים לגבולות בטיפול), במצב משבר יש להגמיש את הגבולות. ניתן ונחוץ לחרוג מהסטינג המקובל.
 
למעלה