היה מעט מאוד
מעט מאוד כבישים היו עם קום המדינה. ב1948 דרך ז'בוטינסקי היה קיים, ושמו היה "הכביש השחור" בשל צבעו שכן לא כל הכבישים היו שחורים ! הוא שימש לתנועה מזרחה וגם צפונה, דרך כביש גהה שעבר בדרך ארוכה ומפותלת לחיפה דרך הוד השרון לרעננה ומשם לחיפה דרך חדרה בנתיב פחות או יותר שנמצא כיום. כביש גהה לכיוון דרום לא היה קיים ומבני ברק לירושלים נסעו לכיוון תל השומר ומשם ליהוד ולצומת בית דגן ומשם לרמלה וירושלים. דרך נמיר לחיפה נסללה לאורך כל שנות החמישים. הכביש לירושלים מתל אביב היה דרך אבו כביר, ואזור ומשם דרך רמלה ולוד לירושלים, זמן הנסיעה היה שלוש וחצי שעות. שיטת סלילת הכבישים בין היישובים כפי שסיפר לי אחד ממקימי גוש עציון לפני 1948 ,הייתה כזאת, היו מיישרים את הקרקע, לאחר מכן היו מפזרים עליו שכבת חצץ עבה, ועליו חצץ דק, ועל גבי החצץ הדק היו שופכים זפת נוזלי, ומושם כך תוחלת החיים של כביש הייתה נמוכה מאוד. רוחב המסלול היה ברוחב אוטובוס של אותם ימים, טנדר של ימינו, וכאשר היה מופיע רכב ממול היו צריכים שניהם לרדת לשוליים.