יומא פב.
פב, א משנה עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר די: דף פב, א גמרא ת"ר עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמה ואם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ע"ז מנלן דתניא ר"א אומר אם נאמר (דברים ו) בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר (דברים ו) בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך גילוי עריות ושפיכת דמים מנא לן דתניא רבי אומר (דברים כב) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה ענין למדנו מרוצח לנערה המאורסה אלא ה"ז בא ללמד ונמצא למד מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח <כו'> [ניתן להצילו בנפשו] מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור זה מה שאני מנסה להבין: הגמרא מתייחסת להשוואה בין אונס נערה מאורשה בשדה לבין רצח. היא עושה הקבלה בין המקור המקראי העוסק באונס נערה מאורשה לבין יהרג ובל יעבור של גילוי עריות - כאילו מדובר באותה עבירה. האמנם ההקבלה הזאת היא כה מובנת מאליה? ואם אנחנו כבר בגמרא הזאת, למה ביום כיפור מותר לאישה בהריון לאכול טרף ובשאר ימות השנה לא? הרי ניתן לומר שאם הותר לה ביום כיפור, קל וחומר בשאר ימות השנה.
