שאלה - הגיע אליי דו"ח

[nightbird]

שאלה - הגיע אליי דו"ח

של המשטרה, בו נדרשתי לשלם קנס בסך 270 ש"ח, בטענה שנהגתי במהירות מופרזת בשטח בנוי. העבירה נקלטה במצלמה אלקטרונית. אני לא יודע איך להתייחס לזה. תאריך העבירה הוא מלפני חודשיים ומטבע הדברים אני לא זוכר דבר ואפילו לא שנסעתי בכתובת האמורה. לשלם? לערער? לדרוש? מה עושים?

 

[שמחה ניר]

שאלת ה-270 ש"ח מצריכה הרצאה ...

שאלת ה-270 ש"ח שלך מצריכה הרצאה פרונטאלית של שעה-שעתיים לפחות. ארגן לי קהל שומעים, ונראה מה לעשות. קימקא

 

[nightbird]

לפי הדו"ח, המהירות היתה

70 קמ"ש בשטח בנוי, בו מותר לנסוע 50 קמ"ש. אין וויכוח על כך שזו מהירות מופרזת. אני פשוט תוהה אם זה תקין - לקלוט מישהו במצלמה (האם אלו בכלל מצלמות אמינות וקבילות בבית משפט?), לא לעצור אותו במקום, אלא לשלוח לו דו"ח אחרי חודשיים, כאשר הוא אינו זוכר כלל במה מדובר והאפשרות היחידה שיש לו להתגונן היא ללכת למשפט, להפסיד זמן עבודה, ואולי גם להפסיד במשפט. אין איזה הליך אחר? אני לא יכול לקבל איזה פירוט מהמשטרה?

 

[שמחה ניר]

נתוני הפתיחה המקוממים אותך ...

נתוני הפתיחה המקוממים אותך הם אכן כפי שציינת. האם זה תקין? הכל יחסי. אתה יכול לקבל את התצלום מהמשטרה, אבל לא זה מה שיושיע אותך. מה שיכול לעזור לך יותר מכל הוא הפארטאצ´יות של המשטרה. עומדות לפניך שתי אפשרויות: האחת - לקטר, ליילל, לחרוק שניים - וללכת לסניף הדואר הקרוב, על מנת "לגמור עם זה", דהיינו לשלם את הקנס, לחטוף את הנקודות, ולחשוב שדפקת את כל העולם. והשנייה - להילחם, עם כל העלות והסיכונים, ולצאת בהרגשה שעשית למען עצמך את מה שאתה יכול לעשות. מה "כדאי" יותר? זו כבר שאלה ערכית, לא מקצועית: מחד - כמה זה חשוב לך, ומאידך - כמה קשה אתה עובד על הלירה. עאת החשבון הזה איש לא יכול לעשות בשבילך ובמקומך.

 

[nightbird]

תודה, אתר מעניין, אבל -

השאלה שלי היא פשוט האם אני יכול לברר, לפני משפט וניג´וס שאין לי זמן וכוח אליו, אם אכן עברתי את העבירה. אם כן - אשלם. מהירות זה לא רק צילום, זה גם מכשיר כלשהו המודד מהירות. האם הוא אמין וקביל? אגב - אולי אתה או מישהו אחר יודעים כמה נקודות מקבלים על זה, כמה מחייבים קורס נהיגה מונעת, ואילו עבירות מביאות ניקוד? ושוב תודה על האתר שלך, מצאתי בו עוד הרבה דברים מעניינים.

 

[שמחה ניר]

השאלה היא מפיו של מי אתה חי.

השאלה היא מפיו של מי אתה חי, כי אם אתה חי מפיה של המשטרה, אתה יכול לצאת מתוך הנחה שאתה אשם, אבל אם אתה מחליט שמשטרת ישראל אינה היועצת המשפטית שלך, אתה יכול לצאת מתוך ההנחה ההפוכה, ושתי ההנחות יוצאות מאותה ההנחה שלך, ש"מהירות זה לא רק צילום". על מהירות - 4 נקודות. הדרכה בנהיגה "נכונה" - אחרי 6 נקודות, ובהמשך יש גם פסילות למיניהן. הבעייה מתחילה כאשר הנקודות שאתם צוברים בגלל תשלום-מרצון של הקנסות מצטברות למספר גדול יותר, ובאות הפסילות, ואז קשה לתקוף את ההרשעות האלה (כשאתה משלם לפי הברירה, נרשמת לחובתך הרשעה), ומי שרוצה להילחם צריך ללכת כנגד השיטה עצמה - דבר המסובך בהרבה. תודה על המחמאות. קימקא

 

[nightbird]

האם הבנתי נכון -

שכאשר אני מגיש בקשה להישפט, די בכך שאומר בבית המשפט "אני כופר בעובדות" ומרגע זה אין עלי חובה לדבר או לספק כל פרטים נוספים, וחובת ההוכחה על המשטרה, כולל ההוכחה שהרכב הוא שלי? האם שופטים אינם מתייחסים בחוסר אהדה ל"נאשם" כזה?

 

[שמחה ניר]

זו בדיוק הפואנטה.

לא במקרה של משפט על פי בקשה להישפט, אלא בכל הליך פלילי,אתה רשאי לשתוק, ואפילו את ה"כופר" אתה לא חייב לומר, וברגע שלא הודית, הם חייבים להוכיח את הכל. השאלה אם השופטים אוהדים או לא את הנאשם השותק, ומהן ההשלכות של חוסר-אהדה זה, משתנה משופט לשופט, אבל זה לא העיקר, משום שכאשר אתה מתעקש לשתוק, למרות הלחצים של השופט ("אין זכות שתיקה", "אין כפירה טוטאלית" וכו´), השופט והתובע כבר מבינים שצריך לחזור לשלב שיעורי-הבית, ואז מתחיל "מאראטון מיקצי-השיפורים" האינסופי. וזו בדיוק האומנות של ללכת בלי, ולהרגיש עם (ציפי, לא למחוק!!!): לצאת במצב בו אתה לא מודה בשום עובדה, אבל התובע עדיין סבור שהוא לא צריך להכין שיעורי-בית. איך מגיעים לכך? נסיון החיים! האם אפשר לתת טיפים בעניין זה? לא, משום שגם התובע קורא את הדברים האלה! האתר של קימקא

 

[nightbird]

אני מבין שמרתון מקצי השיפורים -

פירושו דיונים נוספים, חוזרים ונשנים? האם יש הגבלה על מספר הדיונים או מצב כלשהו בו השופט לא מאפשר יותר את המשך המשפט אם התביעה מתרשלת בהבאת הוכחות? אני שואל גם כי עברתי משפט שנמשך שבע שנים (!!!) בו אני תבעתי קבלן שעשה עבודה גרועה בביתי. זה סיוט גם לתובע וגם לנתבע.

 

[שמחה ניר]

הכל תלוי במידות רגליו של השופט ...

הכל תלוי במידות רגליו של השופט, ואל תתפוס אותי ב"באיזה סגנון אדוני מדבר", משום שהביטוי הזה לקוח מהמשפט האנגלי, ואותם לעולם לא תתפוס ב"סגנון" לא תקין. מידות רגליו - אורך רוחו, תפיסתו את זכויות-האזרח, ואהדתו את התביעה. מה אם התביעה מתרשלת בהבאת ההוכחות? זה בדיוק הסיפור של גוליית המסכן, אשר על אפלייתו לטובה אני מליך כל ימי שני חיי. אז מה שיש לנו במשפטי התעבורה אנחנו כבר יודעים, ועכשיו אתה בא ושואל מה יש לנו במשפטים אזרחיים. והתשובה היא שמה שהתובע והשופט עושים לנאשם בביהמ"ש לתעבורה, עושה השופט לשני הצדדים במשפטים האזרחיים, והנורמות הפסולות מחלחלות לכל פינות חיינו. ועל כך כבר אמרתי: פני הדור כפני משפט התעבורה.

 

[ליאת30]

הרגשתי הבזק...

לפני שבוע נהגתי בכביש שהמהריות המותרת בו היא 90 קמ"ש ופתאום....הבזק ...צולמתי מיד הסתכלתי על מד המהירות...90 קמש.... ברור לי שצילמו אותי...אם עוד חודשיים יגיע אליי הקנס משמע המד שלהם לא ממש מדוייק אבל לך תוכיח

 

[שמחה ניר]

ליאת, החיוך הזה מקומו לא יכירנו

ליאת, את מסיימת את דבריך במעין חיוך-של-התנצלות, המסביר, אולי, מדוע את מתכוננת לרוץ לסניף הדואר הקרוב ביותר, ולשלם את הקנס - לפני שהם יספיקו להתחרט, ולסרב לקבל ממך את כספך (אין חשש כזה, ומכל מקום - לא חשש כבר ואקוטי). לא, את לא צריכה להוכיח שום דבר. את רשאית לשבת בחיבוק-ידיים, ולתת להם להזיע. לתת להם לרקוד טאנגו עם עצמם - ולראות איך הם מסתבכים ברגליים של עצמם, ונופלים על הפרקט. הכנסי נא אל האתר של קימקא, גלגלי את הדף (והתרשמי ממראות עינייך) עד לקישור בשם "ספינת הדגל טובעת", ותראי עד כמה הם עושים עבורך את המלאכה - כל עוד את לא מקלקלת לעצמך. הם - התובעים והשופטים - ממש בונים על כך שאתם חושבים כי נטל ההוכחה הוא על כתפיכם, ועל כך שבסופו-של-דבר, אחרי כל הקיטורים, אתם תרוצו לדואר, תתייצבו בחיוך מבוייש מול הקופאי, ותעבירו לידיו את סכום הקנס. החיוך שלך מקומו לא יכירנו, גם אם את הולכת להושיט צוואר, ולשלם את הקנס, את צריכה להראות להם שאת עושה זאת בחירוק-שניים, ושאת לא מבטיחה להם שכך זה יימשך לעולמים. זכרו כי מצב בו כל 100 האחוזים מהנאשמים מושיטים את צווארם, בלי לדרוש מהתביעה להוכיח את אשמתם, זרז הוא ליצירתה של משטרה לא-מקצועית בשלב הראשון, מסואבת בשלב השני, ומושחתת בשלב השלישי.