שאלה...הגיג...מה עושים?

שאלה...הגיג...מה עושים?

וזאת אני עושה בתאום-הסכמה וגם בשמה של אפרתו'ששש... בעקיפין,זה קשור לפורום... אבי,נותר לבדו..... תמיד ידענו מי הוא,אך לאורך כל השנים,כשאימי חיה,היא תמיד עיגלה פינות,תמיד דאגה שנראה רק את הטוב,היפה,החליקה.... אתן יודעות.אמא! אך מאז נפטרה...מתחוור לנו,כל יום,עוד קצת,איזה עומס היה עליה,מעבר למחלתה וסבלה שלה הפרטי... האיש הזה,אבא שלי,בן 75,איך לומר??? מוציא אותנו,את ארבתינו ,משיווי משקל....מוריד אותנו,כל יום,עוד קצת מהפסים. זה איש שגדל ללא אחים,דבר שגרם לו לדאוג רק לעצמו,,אגוצנטרי,אנוכי ורק ישבנןמעניין אותו ... אבא שלי לא ממש הסטרי מדאגה לנו,אך בהחלט הסטרי מדאגה לעצמו...הוא מתקשר אל כל אחד מאיתנו 7-8 פעמים ביום... שיחה ראשונה לומר בוקר טוב,שניה לומר שאכל,שלישית לומר שיצא,רביעית לומר שחזר,חמישית,לומר שמשעמם לו,שישי לשאול אם דיברתי עם אחותי,שביעית,שהיה אצל הרופא....וכן הלאה,לעיתים יש גם 13 "סיבות" ביום להתקשר אל כ"א מאיתנו...ואוי לנו...אוי..אוי...אוי...אם לא נענה,כי אז הטלפון לא יפסיק...לא יחדל...אלוהים. ואם גם שם לא ניכנע,הוא יתקשר לבני הזוג שלנו,לילדינו,לאחייניינו,והם...הם בבי"ס.......ברור כי יש כאן פחד להיות לבד והמון רצון לתשומת לב.אבל מה עושים עם כ"כ הרבה שיחות שלו ביום,בזמן שאנחנו עובדים,בישיבה,ישנים,עסוקים או....באמצע ....? כשמישהו מאיתנו אמר שדי,אינו יכול יותר ואין פלאפון...הוא ידאג "לארגן" פלאפון אחר....הוא מאילה שגם אם הכל בסדר, טון דיבורו מסכן ועלוב ו...הבו רחמים...הוא מאלה שיכול לומר..."אל תספרי לאפרתו'ש.." אך באותה נשימה כבר איתה לספר לה....הוא היפוכונדר ובכיין...אלוהים,איך שני בנו אדם,כ"כ שונים,במהות שלהם יכולים לחיות יחד 50 שנה? אחד מדוכא והשניה עליזה,אחד פסימי והשניה אופטימית,אחד חמור סבר והשניה חייכנית,אחד שמכל זבוב עושה פיל ואחת שמכל דינוזאור עושה יתוש....איך??? ודוקא ה"אחת"....כבר לא איתנו. סילחו לי בנות...על שהצפתי אתכן ,רק במעט, מהשגעון הזה....
 
מזמינה אותך לקפה לדון באבות שמשגעים בנות

אני אומרת שזה יכול להיות הפורום החדש... חחחח.... סתם יקירתי, האמת היא שאני חייבת חייבת לעוף ויש לי דווקא מחשבה מעניינת (לשדך אותו עם אבא שלי לקבוצת תמיכה למשל) אני אחזור בצהריים, הולכת לסידורים ולסופר. אין אוכל בבית!!! יום קסום שיהיה בינתיים
 
כן...פורום אבות לבנות ללא אם....

לגבי הקפה...פושטי של "עלית" + 1 סוכרזית/סוכר,2 שליש מים ושליש חלב...או על בסיס חלב לגמריי... לכי לקניותייך,ואלך אני להתחיל לעבור דירה... יום נהדר.
 
חזרתי, סורי על העיכוב הלכתי לישון קצת....

בן זוגי מוציא אותי למסעדה בערב אז אגרתי כוחות...
ולעינייני אבות משוגעים ומשגעים. ניסית למצוא לו תעסוקה כלשהי? ממועדוני קשישים למיניהם ועד מנוי להצגות או כל מיני שכאלה... אבא שלי אומנם צעיר יותר (57) ואני מעסיקה אותו בעיקר במטלות בבית: לצבוע, להדביק איזה מובייל שנישבר או כל מיניי שכאלה אבל צריך מלא סבלנות כי הוא עושה את זה לאט לאטטטטט ומשגע לי את השכל בדרך
פעם בשבוע בערך אני אוזרת כוחות ויושבת איתו לארוחת ערב. משתדלת להביא את האחים שלי גם. והוא נורא מאושר מזה. זה יום בשבוע שהוא יכול לקטר לנו על שבוע שלם ולהתעצבן עלינו קצת על כל מיניי שטויות (כגון, אבל למה את זורקת את הזבל שאני אוסף הבייתה ומשאיר באמצע הסלון?!?!) יש סיכוי לסידור כזה? ואת חושבת שזה ירגיע אותו...?
 
סוציולוגית...

כל האופציות מוצו. תארי לך....אפילו עלתה,די מזמן,האופציה של אישה.... אדם לא חברותי! חכמולוג....
 
בהחלט חכמולוג!

ותחביבים? כלום?! מה עם... לא יודעת? טיסנים? משהו?! ו...כלב? או חתול? היה היה פעם... פינצ'ר שאחי מצא ברחוב, חמוד דווקא לא מהנבחנים, מאחר וכבר היה לנו שלל חיות בית ומקום לעוד פינצ'ר היה מעט בעייתי, חיפשנו לו בית. בסוף, דיירנו את הקטנצ'יק אצל חבר של אבא שהיה מאוד חולה באותה תקופה וחי לבד... ללא אישה וילדים. לחבר ולפינצ'ר שלום עד היום... לכלב או לחתול! יש את האפשרות ליצור אצלו התעסקות במשהו, משהו שייתן לו אהבה... רעיון?
 

efratushb

New member
היי אהובה

לא יכולת לתאר את זה יותר טוב... אני קוראת וזה מרגיז אותי כי זה בדיוק ככה. וואאיי אין לי מה לומר... חיבוקים נשיקות והרבה סבלנות...
 
הי דודה ואפרתו/ש ../images/Emo201.gif

נתחיל מהסוף - איך אנשים כל כך שונים התסדרו יחד 50 שנה? כנראה בגלל שהם כל כך שונים ... מה לעשות? שאלה קשה .... אני מבינה שאין לו הרבה תכנים בחייו, עיזוקים, אחרת לא היה לו כ"כ הרבה זמן להתקשר אליכם. מה שעולה לי תוך כדי כתיבה כרעיון הוא שאולי אתם תקדימו להתקשר אליו. את יכולה לומר - אבל הוא ממילא יתקשר אלינו ... אבל אולי ההתקשרות הכה רבה הזו היא כדי לוודא שחס וחלילה לא "תשכחו" אותו ... גם לו קשה ... אז אולי אם תקדימו ותיזמו אתם שיחה, זה ירגיע ולו במעט את החשש שלו שהוא ייעזב לנפשו? אפשר אפילו לעשות ניסוי תקופה קצרה להתקשר אליו כמה פעמים ביום [מעין טיפול של "הפוך על הפוך"] ולראות מה ההשפעה של זה. מעבר לכך, יש כמובן את העיצות הרגילות של לנסות לעודד אותו לפתח פעילות כלשהי - התנדבובתית, תחביב, וכד'. האם יש לו איזה מסגרת חברתית?
 
סקאלי יקרה...

להקדים אותו? כאילו...את מתכוונת שנתקשר לפני 7.00 בבוקר.....????? כל האופציות לתכנים הועלו,וירדו,ודוברו,ונסתמו.....התנדבות,תחביב,חברים,אישה,מועדוני יום וכו'... הוא יכול להיות מוזמן לארוחת ערב בשישי,אצל מי מאיתנו....אכל? סיים? השעה 20.00....הוא מבקש הבייתה....אלוהים,כך עושה בערבי שבת,ליל הסדר...הצטרכתי לקום ב 21.00 משולחנה של אפרת,כדי לקחת אותו הביתה....אין בו שום רצון להתעלות לכבוד החג,לכבוד מעט כבוד לבית שהוא נמצא בו....אני זוכרת,לפני כמה שנים אמר לי שאם יוולד מחדש-אינו רוצה ילדים....אלוהים,איך היא יכלה לו???
 

קינגית7

New member
שלום דודה

האמת, אין לי עצה. אפילו לא קצה חוט של עצה. לכל אחד יש משפחה שהוא פשוט נתקע איתה. חלק מתרחקים, חלק מתנתקים וחלק סובלים בשקט ומחכים לרגעים הטובים יותר. יש חלק (ויש מצב שאני משתייכת אליהם לפעמים) שנשארים, אבל מצאו שיטה להתמודד ולא נותנים להם להתבכיין או להציק, פשוט שמים גבולות, עד שהאחר מבין שזה הגבול ובזה זה נגמר. שלא יהיה ספק, הוא ילך לאחרים להתבכיין, כי זה האופי, אבל אני - לעת עתה, ארגיש חופשיה שוב.. אוהבת אתכן סבלנו(ת), כמו שאפרתוש כבר אמרה בחוכמה ועדינות.
 
אממממממ

האמת שאת יודעת שאני במצב הפוך משלך אז לייעץ אני דיי מוגבלת בנושא... אבל אני יכולה קצת להבין אותו הרי בטח אמא שלך היתה זאת שתמיד ניחמה אותה והיתה שם בשבילו ואחרי שהיא ניפטרה הוא חש את הבדידות והלבד כנראה בצורה איומה ...מבחינתו אתם הילדים שלו ומה שנשאר לו מאמא שלכן ...אתם בעצם התחליף שלה בתת מודע שלו או במודע...הוא מחפש מי שירחם עליו וינחם אותו .... את יודעת אבא שלי הוא מאוד דומה לאביך כל פעם שאני מדברת איתו הוא מתנהג כמו מסכן שרק צריך לבכות עליו אבל אייך שהטלפון מתנתק הוא פתאום האדם הכי מאושר בעולם כאילו הוא "מתנהג" כך בשבילי!!!!!יום אחד ביקשתי ממנו שנלך לשתות קפה יחד לפני בערך 3 חודשים והוא בכה לי שהוא חולה ואין לו מצב רוח ובדיכאון ...ואותו יום היה לבת של דודה שלי מקווה לפני החתונה ואת יודעת אחרי השיחה ממש ריחמתי עליו ואז יום אחד אני אצלו ורואה את הקלטת שהם עשו והוא היה כל כך מאושר ושמח ....ידעתי את זה המון זמן אבל לראות את זה פשוט נפל שלי האסימון .....עכשיו הוא מדבר איתי אני פשוט מתחמקת מהר מאוד מהשיחה כל שיחה שלנו היא בערך חצי דקה וכן אני מודדת זמן אם אני מצליחה לקצר אני טופחת לעצמי על השכם....כי לי לא כייף לשמוע אותו מתבכיין בצביעות ובגללי שלא יהיה עצוב.... אולי זה לא אותו המצב וכנראה שלא!!!!!!!!אבל מאוד מזכיר ....... לדעתי אולי צריך להושיב אותו לשיחה ולהעמיד אותו במקום ...כמובן בצורה עדינה וסובלנית........ אולי לקבוע גבולות ...........
 
שמש יקרה...

כמו הוא חווה את האובדן,גם אנחנו..אוכל לומר יותר מכך-הוא יכול למצא אשה אחרת ואנחנו לעולם לא נמצא עוד אמא... אבל באמת...דיברנו.דברנו ברכות ובנועם. צחקהו,בכינו...בתקיפות ועם הצבת גבולות....אחת מאיתנו,ואני מבינה אותה,כמעט מתעלמת,אחר מתעלה,אפרתוש...חמודה,נו,אתם יודעים....ומוצאת אותו להתפוצצויות....ואני-מנסה למצוא את הקטעים הכי מעצבנים ולהפוך אותם למצחיקים....אך זה עדיין מעצבן. חברות-יש לנו חיים.יש לנו בני/בנות זוג....לא כ"א מסוגל להכיל את הכובד הזה...
 

קינגית7

New member
נכון, זה נשמע מכביד

אולי מעיק... אבל אם הוא כל כך רוצה תשומת לב, אולי באמת כדאי שימצא לו אשה חדשה, שתטפל בו? הוא לא מוכן?
 
למעלה