שאלה דיי דחופה

שאלה דיי דחופה

בחור ובחורה שהם בקשר כמה חדשים ונקראים ``חברים``- מה המינון המומלץ בקשר ביניהם-באיזו תדירות צריכים להיות הטלפונים והפגישות שלהם? אנ יודעת שבדברים האלו זה בא בספונטאניות , לפי מה שמרגישים ולפי איך שמתחשק, אבל מה הממוצע הכללי? ועוד שאלה- האם זה מקובל שתקופה מסוימת מדברים הרבה ונפגשים צפוף יחסית, ובתקופה שאחריה-כמעט כלום חוץ מכמה אסאמאסים? תודה
 
מה מקובל?

שחברים כמה חודשים מתחתנים! מקובל שאין קשר מחוץ לנישואין. בכל יום מבקשים אנו מאבא שבשמים `אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון` ואנו מביאים עצמנו לידי כך? אז מה לכל הרוחות אנחנו רוצים מאלוקים?
 
חי זקנו {הצרפתי} של הנביא {זרקי'ה בן שבבי'ה}

מאיפה אתה צצת??? לא לימדו אותך לנקוש בדלת לפני שנכנסים???
 
היא לא קרבן,

אבל היא צריכה להקריב. עדיפה ההקרבה שאני אותתי עליה, מאשר ההקרבה שבהמשך, `לא לידי ביזיון`.
 
לזרוק

הערה תוקפנית לא נקרא השתדלות. "לכל זמן ועת..." תביט לרגע בשרשור שפתחת אחת ברמה... תראה מה כתבתי שם: לעיתים השביל חזק מההולך בו.לפעמים יש הגיון בדברים שאנו רוצים לאמר אבל הצד השני מוכן לקחת את הסיכון ולהמשיך לסנן. כי מעל הכל הצד שמנגד צריך להיות פתוח ומוכן לקבל,צריך לרצות.לא אנחנו.הוא. זה השביל שלו.לא שלנו. גם אם קול ההגיון נשמע בדברינו או שההיגיון הזה ידוע לו שנים. גם אם הוא חונך במסגרת החינוך שלנו ושמע את אותם הרבנים. גם אני שמעתי את אותם הרבנים ואת אותם המחנכים. ולמרות הכל הוא ממשיך לפסול.משהו בתוכו לא שלם.משהו בו עדיין נעול מבחינתו זו פסילה טרוויאלית וזה לא פתוח למו"מ,זה ברור מאליו. עם כל הצער שבדבר ועם כל רצונינו הטוב לעזור לו,לפעמים צריך להרפות,להפסיק לנדנד ולהאיץ. לא מתקנים דוד קיטור תחת לחץ. שלא יפתח אנטי ויתפוצץ. פשוט להשאיר את היד מושטת שידע שיש מי שבשבילו כאן...
 
את צודקת

אבל לפעמים האמירה החד משמעית היא היחידה שנכונה! אני תפילה שאלוקים לא יוציא מכשול מתחת ידי.
 
ומשפט חכם מכרטיסו האישי של אץ..

לפעמים הדרך היחידה לעשות דברים היא הדרך הישרה. אולי לא דייקתי,העקרון ברור.
 
יש דרך אחת

והיא דרך התורה!יש כמה אפשרויות להגיע אליה,זה כן.אבל את לא יכולה להגיד שלאחד מותר ולשני אסור.הלכה זו הלכה ושכל אחד יתמודד איתה בדרכו,עם זה אני מסכימה
 
איזו מטרה?!

לקיים את התורה בלי לסטות ממנה?? הגברת הנכבדה למעלה, לא שאלה מבחינה רוחנית, אלא סתם (רואים לפי דרך השאלה). ואל פי דרכינו אין מקום לשאלות סתמיות בנושאים אלו אצלינו. וזו לא מטרה שמקדשת אמצעים אלא זו התכלית, היעוד והעיקר, וממנו לא סוטים!!
 
אני שואלת באופן כללי

ולאו דווקא לגבי השואלת הנכבדה הנ"ל. האם כדי להגיע אל המטרה, מותר לקדש את כל האמצעים??? גם אם המניעים טהורים,האם מותר להשתמש בכל דרל התנהלות שהיא רק כדי להגיע אל היעד הנכסף??? לפעמים עדיף את החוכמה לגרום להעדרה של מתיחות, ע"פ נוכחותו של צדק. אני בהחלט מסכימה עם היעד של המאבק, אבל לא יכולה תמי דלהסכים עם שיטות הפעולה.
 
למעלה