וואו, זרקת פצצה.
שאלה קשה. מאיפה להתחיל לענות? אני אתחיל מעצמי דוקא-לא חשבתי על זה מראש, והלכנו לטיפולים בלי לשאול אף אחד. בכל מיני שלבים בדרך היינו צריכים להתייעץ עם גורמים מסויימים, ביניהם גם הלכתיים, ופשוט הנחנו שאם זה בעייתי כבר יגידו לנו משהו, ואם הם משתפים פעולה, סימן שזה בסדר. קצת ראש קטן אבל מרוב יאוש, לחץ ובעיות על הראש פשוט לא חשבנו יותר מדי על הנושא הזה. דוקא בשלב האחרון של הטיפול האחרון גיליתי שהדעות חלוקות. יש רבנים שאוסרים במפורש ובאופן מוחלט (וזה נובע מבורות שלא האמנתי שהיא אמיתית עד שראיתי את הדברים כתובים שחור על גבי לבן) והרוב מתיר. אני לא אכנס כאן יותר מדי להסברים-אם תרצי תשלחי לי מסר. בשורה התחתונה, הרוב מתיר (ויותר מכך). אבל-יש כמובן הנחיות הלכתיות שצריך לעמוד בהם כדי שהטיפול יתבצע בדרך המותרת לפי ההלכה. לא משהו שאי אפשר לעמוד בו.
