שאלה גורלית..
אשמח לקבל עצות..מרגישה קצת אבודה.
הייתי בזוגיות ארוכת שנים עד כמעט חתונה, רגע לפני החתונה דברים התפוצצו.
בשנה האחרונה של הקשר לא ממש תפקדנו כזוג אוהב, מאוד התרחקנו, לכל אחד היו משקעים ותקופה לא טובה.
רגע לפני החתונה, הבנו שמשהו לא בסדר אצלנו ובן זוגי לשעבר החליט להיפרד.
אני ביטלתי את הכל, דבר שאפיין את הקשר, לרוב אני הייתי האחראית והמסודרת.
בנוסף, הרבה פעמים הרגשתי שאני נלחמת על תשומת לב מבן זוגי, שהרבה לבלות עם חבריו ולהקדיש לי זמן מועט.
הפרידה ריסקה אותי לגמרי, הפסקתי להאמין בקשר שלנו. אהבתי אותו יותר מהכל, הוא שבר את ליבי.
יחד עם כל זאת, לאחר זמן מה, התחלתי לעכל את הדברים ולהבין שמזל שזה קרה. לא באמת יכולנו להתחתן במצב שבו היינו.
עברה מאז הפרידה כמעט שנה, במהלך השנה הזאת, חזרנו לתקופה קצרה של מספר שבועות, במהלכם הבנתי שמשהו בי השתנה.
נפרדתי מימנו. מאז, הצלחתי להיכנס לקשר חדש. קשר שבו אני מרגישה שונה, מוציא ממני דברים טובים שלא היו קודם לכן.
אבל..אני לא מצליחה באמת להמשיך הלאה, אני כל הזמן חושבת על האקס..מתגעגעת לחיבור שהיה לי איתו, לחברות העמוקה.
לאהבה שהייתה לי אליו..אין יום שעובר מבלי שאציץ לו בפייסבוק או אסתכל על התכתבויות מהעבר.
לא מצליחה לצאת מזה..ולא מצליחה שלא לדבר איתו פעם בכמה זמן.. שיחות שלא מובילות לשום מקום.
הוא מצידו היה רוצה שננסה שוב, הוא מעריך את מה שהיה לנו וטוען שאני לא מעריכה, הוא לא מבין איך המשכתי ככה הלאה.
כשאני חושבת על האפשרות לנסות שוב אני נתקפה בחרדה עצומה, שכן עברו מים בנהר ויש לי תחושות לא טובות.
מצד שני, החיים ממשיכים, יש לו כבר משהי, כואב לי מאוד לקבל את זה ולהבין שאני צריכה לוותר.
מפחדת שהזיכרון שלי מוטעה ושאני זוכרת רק רע כי זה מנגנון הגנה מטורף. מפחדת שאני אאבד את אהבת חיי לנצח.
מפחדת שלעולם לא ארגיש ככה שוב.
הייתם נותנים לזה עוד סיכוי? מבולבלת כבר שנה שלמה..לא יודעת איך לצאת מזה.
אשמח לקבל עצות..מרגישה קצת אבודה.
הייתי בזוגיות ארוכת שנים עד כמעט חתונה, רגע לפני החתונה דברים התפוצצו.
בשנה האחרונה של הקשר לא ממש תפקדנו כזוג אוהב, מאוד התרחקנו, לכל אחד היו משקעים ותקופה לא טובה.
רגע לפני החתונה, הבנו שמשהו לא בסדר אצלנו ובן זוגי לשעבר החליט להיפרד.
אני ביטלתי את הכל, דבר שאפיין את הקשר, לרוב אני הייתי האחראית והמסודרת.
בנוסף, הרבה פעמים הרגשתי שאני נלחמת על תשומת לב מבן זוגי, שהרבה לבלות עם חבריו ולהקדיש לי זמן מועט.
הפרידה ריסקה אותי לגמרי, הפסקתי להאמין בקשר שלנו. אהבתי אותו יותר מהכל, הוא שבר את ליבי.
יחד עם כל זאת, לאחר זמן מה, התחלתי לעכל את הדברים ולהבין שמזל שזה קרה. לא באמת יכולנו להתחתן במצב שבו היינו.
עברה מאז הפרידה כמעט שנה, במהלך השנה הזאת, חזרנו לתקופה קצרה של מספר שבועות, במהלכם הבנתי שמשהו בי השתנה.
נפרדתי מימנו. מאז, הצלחתי להיכנס לקשר חדש. קשר שבו אני מרגישה שונה, מוציא ממני דברים טובים שלא היו קודם לכן.
אבל..אני לא מצליחה באמת להמשיך הלאה, אני כל הזמן חושבת על האקס..מתגעגעת לחיבור שהיה לי איתו, לחברות העמוקה.
לאהבה שהייתה לי אליו..אין יום שעובר מבלי שאציץ לו בפייסבוק או אסתכל על התכתבויות מהעבר.
לא מצליחה לצאת מזה..ולא מצליחה שלא לדבר איתו פעם בכמה זמן.. שיחות שלא מובילות לשום מקום.
הוא מצידו היה רוצה שננסה שוב, הוא מעריך את מה שהיה לנו וטוען שאני לא מעריכה, הוא לא מבין איך המשכתי ככה הלאה.
כשאני חושבת על האפשרות לנסות שוב אני נתקפה בחרדה עצומה, שכן עברו מים בנהר ויש לי תחושות לא טובות.
מצד שני, החיים ממשיכים, יש לו כבר משהי, כואב לי מאוד לקבל את זה ולהבין שאני צריכה לוותר.
מפחדת שהזיכרון שלי מוטעה ושאני זוכרת רק רע כי זה מנגנון הגנה מטורף. מפחדת שאני אאבד את אהבת חיי לנצח.
מפחדת שלעולם לא ארגיש ככה שוב.
הייתם נותנים לזה עוד סיכוי? מבולבלת כבר שנה שלמה..לא יודעת איך לצאת מזה.
