מה הבעיה?
תניה שמגבילה את חבות המושך כלפי האוחז, היא למשל תניה: "למוטב בלבד". אם יבוא אוחז שאיננו המוטב, הוא לא יוכל להיפרע על פי השטר כי יש תניה שהמושך חייב לשלם למוטב בלבד. תניה שהמושך מוותר בה על חובות של האוחז כלפיו, היא למשל תניה שבה המושך כותב שהוא מוותר על הצורך ב"העדה" של השטר. ס"ק (ב) לא קובע שתניה בנייר נפרד היא אפקטיווית מבחינת דיני השטרות. הוא רק בא להבהיר שאין בפקודת השטרות כדי לשלול אפשרות לקיום תניה כזו. תניה בנייר נפרד יכולה להיות אפקטיווית מבחינת דיני החוזים. (נניח שהמושך נותן שטר למוטב ולא מגביל את סחירות השטר. לאחר מכן נערך חוזה בין המושך לבין המוטב שבו מוסכם שהמוטב לא יסחר את השטר. המוטב מפר את ההסכם ומסחר את השטר. מבחינת דיני השטרות, המושך יהיה חייב לפרוע את השטר לאוחז. אבל מבחינת דיני החוזים, המושך יהיה זכאי לתבוע מהמוטב את הנזק שנגרם לו עקב הפרת החוזה. הוא יוכל גם לבקש (לפני ההפרה) צו מניעה כנגד המוטב על מנת שלא יסחר את השטר).
