חוקי הקנג'י
רוב הקנג'ים מורכבים אחד מתוך השני. בעיקרון הקנג'י מחולקים לכמה סוגים: כ-200 זה קנג'י "פיקטוגרפיים", ציורים שאפשר לזהות בלי בעיה: למשל 木 עץ, 目 עין (בקאנג'י אין צורות עגולות). חלק מהקנג'י האלה ועוד כמה צורות בסיסיות הם 214 ה"בושו" או "רדיקלים" שמהווים בסיס לרוב הקנג'י הקיימים. אלפי הקנג'י הנותרים מורכבים מקנג'י פשוטים יותר וצורות בסיסיות. הרוב על פי היגיון שידוע היום ונשמר, בשני הקשרים בסיסיים, היגיון והגיה. לכל קנג'י יש אחת או כמה הגיות ממקור יפני והגיות סיניות. הגיות יפניות זה מילים ממקור יפני שהלבישו על הקנג'י, ואין להן קשר לצורת הקנג'י. הגיות ממקור סיני זה הגיות שהובאו מסין מדיאלקטים שונים, וחלק מהן עדיין מתאימות לצורת הקנג'י כמו שהיה עם רוב הקנג'י בסינית לפני מאות שנים. הנה דוגמה: 口 - (ציור של) פה \ פתח 品 - ציור שמכפיל את הסימן של פתח ומסמן "מספר עצמים". המשמעות שלו זה "סחורה". 木 - (ציור של) עץ 林 - מצבור של עצים 森 - יער 火 - (ציור של) אש 手 - (ציור של) יד עם אצבעות 品 ו-木 מתחתיו יוצרים סימן שנמצא בשני הקנג'י הבאים, אבל המשמעות שלו קשורה רק להגיה. עם יד 手 זה יוצר 操 - לתמרן עם אש 火 זה יוצר 燥 - "יובש" הקריאה ממקור סיני (אוניומי) העיקרית של שני הסימנים האלה זה SOU, וזה מוכתב ע"י הסימן מימין. הכללים האלה להגיה ע"פ צורה חלים על הרבה קנג'י מורכבים, אבל הם לא מדוייקים בכלל בימינו, בגלל ריבוי הדיאלקטים והתפתחות השפה הסינית. עדיין הם חלים בחלק מהמקרים, וכדאי לשים לב אליהם. יש ספרים ללימוד קנג'י שמבוססים על הכללים שבו הקנג'י בנויים
