לא העניין מה בדיוק קרה
וגם לא העניין מהו חשבון נפשו של כל נהג ונהג מהנהגים שנסעו בכביש ולא עצרו. איננו אלוקים, שיכולים להיכנס למוחו של כל אדם ולדעת את השיקול שלו, ואת נתוני הבחירה החופשית שלו, שכוללים גם את החינוך שהוא קיבל, גם את כוחות הנפש שלו, גם את הראייה שלו, גם את ההחלטות שלו ואת שיקול הדעת שלו באותה השנייה, גם את ההלם שהוא נכנס אליו באופן פרטי (מה שהחליש את הבחירה שלו - אם לא ביטל אותה לחלוטין) ועוד אינסוף אלמנטים. וכיוון שאיננו יכולים - זה אינו תפקידנו כלל. תפקידנו לבחון את עצמנו לאור המקרה, ולהרגיש בנפשנו מה היה נכון לנו לעשות, מה היינו עושים, וכיצד אנו יכולים לשפר את עצמנו ולהשתנות בעקבות הזעזוע שחווינו כתוצאה ממה שראינו. תפקידנו להתקדם באיכות פנימית ובעבודת ה' שלנו, ולא להעביר ביקורת על אנשים זרים. אם אנו מזדעזעים, עלינו לנצל זאת כדי לקבל קבלה פנימית ברת קיימא. אין הפרש והבדל בין הגזירה האלוקית לבין הבחירה החופשית של השליח. זה אינם דברים שסותרים זה את זה, ולכן אין לשאול: האם היתה כאן גזירה או בחירה. זה גם וגם. אדם צריך לדעת שכל מעשה שלו מטה את כל העולם כולו לכף חובה או לכף זכות, ולמדוד עפ"י קריטריון זה את מעשיו - במידה וזה מחזק את כוחו לפעול בצורה חיובית, להשתפר ולהשפיע לטובה. ואם לחילופין, אדם מקבל חלישות הדעת מכוחו העצום ב"השפעה על גזירות אלוקיות", ובשל כך מרגיש שאין לו סיכוי להיות יהודי טוב, אזי עליו להבין ולהפנים שהכל הוא גזירה אלוקית, ואין לו שום השפעה על הגזירה האלוקית. תפקידו להיות יהודי טוב מקיים רצון הקב"ה, וביכולתו לעשות זאת.