שאלה בקשר להדרכה

[ferran]

שאלה בקשר להדרכה

יוצא לי להעביר שיעור לתלמידים פעם בכמה זמן. בהתחלת ההרצאה אני מרגיש פחד עצום, והדבר ניכר בקול שלי וברעד של הגוף. האם יש לכם טכניקות שיעזרו לי להדריך? אולי תרגילים לפני ההדרכה, או בזמן ההדרכה? תודה!

 

[בן טל-שחר]

פנית אל המקום הנכון... ../images/Emo13.gif

אכן, אחד מהנושאים שבנוגע אליהם הפורום הזה שם לעצמו מטרה לספק תמיכה, הוא הנושא המכונה: אמנות ההדרכה. נשמח אם תפיץ את קיומו של הפורום הזה גם בקרב חבריך, כך שכל מי שיש לו בעיה או צורך בעזרה או בשיתוף בתחום זה, יידע שהוא יכול להיכנס לכאן. ועכשיו, לענייננו: קודם כל אני רוצה להטעים שאכן אפשר "להיפטר" מהפחד הזה, למרות שלא בטוח כלל שנצליח לעשות זאת באמצעות התכתבות באינטרנט, אבל בהחלט ננסה! מאחר ואינני יודע מהי מידת הנגישות השוטפת שלך לאינטרנט, אני אתייחס כאילו זוהי ההודעה היחידה שתקרא ואשתדל לתת לך עכשיו מספר טיפים, רעיונות, תרגילים ועצות. אשמח אם תנסה ליישמם ותשוב אלי עם התוצאות. במקרה כזה נוכל להעצים את העבודה המשותפת, גם כי יהיה לי הרבה יותר מידע רלוונטי עליך ואני אוכל לעזור בצורה מדוייקת יותר. 1. עזרה ראשונה:

חפש, בין כל זוגות העיניים, 2-3 זוגות עיניים ידידותיות במיוחד. בעת שאתה מעביר את ההרצאה, דבר בעיקר אליהם. אתה יכול, אפילו, בתחילת ההרצאה, לשתף את האנשים בפחדך ולבקש מהם עצות (תתפלא כמה סימפטיה והערכה תקבל בעקבות כך). אתה יכול לספר להם על העצה שקיבלת לבחור זוג עיניים ידידותיות במיוחד וכך זה יתקבל בטבעיות רבה שתסתכל לאותו אדם במהלך ההרצאה (זה אפילו אולי יחמיא לו או לה). זה גם יגרום לכך שרוב האחרים ישתדלו להפוך את עצמם ל"זוג עיניים ידידותי..."

עוד משהו, שאולי יתאים לך מאוד ואולי לא (כבר תוך כדי קריאה אתה תדע זאת, לפי הרגשת ההקלה שתרגיש, או הרגשת ההתנגדות שתרגיש, תלוי קבל את הפחד שלך, אל תאבק בו, תן לו להיות. קבל את עצמך עם הפחד וקבל את הפחד אל תוך המצב. אמור לעצמך שזה בסדר לפחד עכשיו. הזכר לעצמך שיש אנשים שמוכנים לשלם כסף בשביל להרגיש פחד (ע"ע לונה פארק). תנסה ליהנות מהחוויה (כולל מחווית הפחד). אז אתה רועד, פוחד, קולך רועד, הרגליים משקשקות... אם אינך מתבייש בכך שאתה מפחד, אז פשוט תפחד!!! ותזכור שמרגע לרגע זה יעבור... ומהרצאה להרצאה זה ייעלם...

הזכר לעצמך שאף אחד מהם לא רואה אותך, בעצם. אתה עומד מולם, אבל כל אחד מהם מצייר לעצמו דמות של "מרצה" מתוך דמיונו (ככה המוח האנושי עובד) ואף אחד מהם לא רואה אותך. כל אחד מהם מלא, בכל רגע ורגע, במחשבות על עצמו. הם עסוקים באיך שהם נראים, בלהקרין את התדמית שלהם החוצה, בלהרגיש נוח וטוב עם עצמם. אם אתה מבין זאת לעומק, תוכל להזכיר זאת לעצמך בסמוך להרצאה או אפילו במהלכה - ותרגיש איך טונה של מבטים פשוט יורדת ממך, נעלמת ממך, כי מלכתחילה המבטים האלה היו רק בדמיונך (הם לא נעוצים בך, אלא בדמות הדמיונית שהם יוצרים בעזרת מוחם).

שאל את עצמך מהי מטרתך המדוייקת, מה אתה רוצה להעביר להם. אם יש חומר מסויים שאתה רוצה להעביר להם, אז זוהי מטרתך. אתה המפסל, הם החומר לפיסול. אתה המתכנת, הם המחשב. אתה הסופר, הם הנייר והעט. כלומר, אתה אמור להעביר להם חומר מסויים, לעשות שהם ידעו אותו. התרכז במטרתך - ורוב או כל הפחד שלך ייעלם תוך רגעים ספורים מרגע שתתחיל ההרצאה, או אפילו עוד לפני כן. הפחד שלך לא רלוונטי, הוא סתם הרגשה, אבל הוא לא מפריע או קשור להרצאה. ההרצאה היא פשוט האפשרות שלך להעביר להם את שאתה רוצה להעביר להם. בסוף ההרצאה שאל את עצמך אם הצלחת להעביר להם את שרצית (את החומר שרצית).

דמיין או חשוב על מישהו אמיתי או דמיוני שהינו מרצה מעולה, שאליו אתה רוצה או יכול להידמות. במהלך ההרצאה ולפניה, פשוט חקה אותו. שחק את הדמות, היכנס אליה, תהנה מכך. היא תשמש לך השראה. קל לנו מאוד לחקות. יכול להיות שתבחר בדמות של מרצה מלא בטחון עצמי - ויכול להיות שתבחר דווקא בדמות של מרצה חששן מעט, הכל לפי נוחותך והרגשתך הטובה.

שתף כמה שיותר אנשים בפחד הזה. דבר עליו. דבר, דבר, דבר. אם אתה מרגיש מועקה לפני השיתוף והקלה במהלכו או לאחריו, אתה תרגיש משוחרר יותר אחרי כל שיתוף כזה. פשוט, ברגע שאתה חש פחד או מועקה, תחצין אותם החוצה!

ברך את הפחד לשלום... הוא גם בא לשמוע את ההרצאה. חמוד כזה. "היי, פחד, הגעת?!?!" נסה להבחין ברגע המדוייק שבו הוא הגיע, או הצטרף. אם הוא ייעלם, תשאל ישר: "היי, פחד, לאן נעלמת?? אתה לא רוצה לשמוע את ההרצאה???" 2. הסיבות למצב: למה אתה פוחד לפני ההרצאה? יש לכך סיבה ספציפית, שכן הפחד הוא בפשטות תחושה המנסה לעזור לנו למנוע סיטואציה שנתפסת בעינינו כבלתי-רצויה. לא מדובר בהרצאה עצמה. היא לא נתפסת בעיניך כבלתי-רצויה. אז מה כן? אפשרויות: - זה לא רצוי שתעמוד מול כיתה וכו-לם יצחקו עליך, נכון? - זה לא רצוי שתעמוד מול כיתה וכו-לם יעבירו עליך ביקורת, נכון? אלה הן שתי דוגמאות לדברים שאולי אתה פוחד מהם, קרי, דברים שהפחד שלך בסך הכל מנסה למנוע מהם לקרות, על-ידי כך שהוא מנסה להצביע בפניך על האפשרות שלהם. זוהי מהות הפחד. 3. עבודה מבפנים:

חשיבה: אתר את הפחד המדוייק שלך (ממה בדיוק אתה פוחד? מה הגרוע ביותר שיכול לקרות???). חשוב עליו. תנסה לבודד אותו: איזו הבטחה היתה מפיגה לגמרי את הפחד שלך? אם, לדוגמא, היית יודע בוודאות שהם לא יצחקו עליך? איזה שינוי היה צריך להתרחש כדי שהפחד ייעלם? אם היו רק שלושה אנשים בהרצאה? נסה כל מיני ואריאציות בדמיונך, עד שתצליח לבודד את המרכיב שגורם לפחד.

השתמש בדמיונך כדי לחוות את עצמך מרצה. חוש את הפחד. ערוך שינויים שונים בהרצאה, עד שהפחד ייעלם. למשל, מספר האנשים, סוג התלמידים וכולי. חווה את התחושה הנעימה של להרצות בלי לפחד. עכשיו המשך להשתמש בדמיונך בחופשיות, מתוך שני ההישגים שהשגת (תחושת הפחד בעת ההרצאה והרצאה ללא פחד). האינסטינקט שלך כבר ינחה אותך, בתוך "מעבדת הדמיון" שיצרת לך, כיצד ליצור בהדרגה את הכיתה הרגילה, אך בלי הפחד הנלווה אליה. כאשר תוכל להרצות, בדמיונך, ללא פחד, אתה תוכל לעשות זאת גם במציאות. תוכל, בפשטות, לדמיין שאתה מרצה ונהנה מההרצאה... והפחד היכן הוא? 4. עבודה מבחוץ:

תפוס איזה חבר והתאמן עליו. זה ייקח רק 5 דקות! "תרביץ" עליו הרצאה בת 5 דקות לערך. היה מפחיד? לא??? או-קיי, אז תפוס 2 חברים ועשה להם את אותו הדבר... קל, הא?! 3 חברים... 5 חברים... 10 חברים... מסובך לארגן? לאו דווקא!!! בקיצור, לחברים אין לך בעיה להרצות, הא?! אז תבקש מהם להביא איזה מישהו שאתה לא מכיר... 1 שאתה לא מכיר... 3 שאתה לא מכיר... 10 שאתה לא מכיר... כך, בהדרגה, תוכל להגיע למצב שאתה מרצה ל-10 אנשים שאינך מכיר - ומרגיש בנוח. אתה כמובן יכול להזמין חברים להרצאה האמיתית - וכך היא עצמה תהפוך לתרגיל מהנה וקל...

תהפוך את אלה שאתה מרצה להם, לחברים שלך! עשה זאת בדמיונך, תוך כדי הרצאה, או באופן מעשי, לפני ההרצאה, או תוך כדי הרצאה! דבר איתם, תתיידד איתם... אם אינך מתחבר בקלות לאנשים, אז אתה יכול במקום זאת להשתמש בדמיונך כדי לדמיין שאתם חברים טובים... אם אינך מפעיל בקלות את דמיונך, אז אתה יכול להשתמש בעצת ה"עזרה הראשונה" בצורה מודגשת וממש להסביר להם, לפני ההרצאה, שאתה פוחדדדדד!!! ומתרגש!!! הסתכל עליהם בעיניים לרגע אחד אחרי שתגיד זאת... אם הם לא עטים עליך בעצות ובסימפטיה, בקש את העזרה! תגיד, "מה לעשות?" "אתם תרדו עלי אם הקול של ירעד תוך כדי?" וכאלה מן... בהצלחה!

 

[דוד כפרי]

תשובה אפשרית

לא סיפרת מה אתה מלמד, או באיזו מסגרת, או מי התלמידים. כשאני מלמד, אני נוהג לפעמים לבקש מתלמיד שיעביר חלק כלשהו מהשיעור. בד"כ, אותו תלמיד יודע היטב את החומר שהוא צריך להעביר, הוא רק צריך לעשות אותו "עם הפנים לכיתה" במקום להיות חלק מהכיתה - ולמרות זאת, זה קשה. הפתרון היחיד שאני מכיר, חוץ מפשוט לתת לזמן ולנסיון לעשות את שלהם, הוא להיות לגמרי אמיתי ופשוט עם עצמך, עם החומר שאתה מלמד, ועם התלמידים: "זה החומר שאני צריך להעביר, זה אני, עם היכולת שלי, שמעביר אותו, וזה אתם, שצריכים ללמוד. מותר לי לטעות, כי אני לא חבלן שמפרק פצצה או מנתח-מוח שחיי-אדם תלויים בו; מותר לכם להעיר לי, ולצחוק מטעויות שלי, כל-זמן שאתם מתייחסים ברצינות לחומר שאני מעביר; מה שחשוב כאן זה לא אני אלא החומר שאני צריך להעביר." כדי להתקדם, בכל תחום, צריך לדעת איפה אני עומד בתחום הזה. הדרכה היא כלי מצוין לברר נקודה זו, אם משתמשים בה נכון: אתה כאן כדי ללמד, נכון, אבל אתה גם כאן כדי לבדוק מה אתה לא יודע - על איזה שאלות אתה לא יודע לענות, איזה תרגילים אתה לא מצליח לבצע כשמסתכלים עליך (כלומר "תחת לחץ"), איזה טכניקות מסתבכות לך. אחרי השיעור תדע על מה אתה צריך להתאמן יותר, איזה שאלות אתה צריך לברר, וכו´. אל תנסה "להמציא" תשובה - אמור לתלמיד "תודה ששאלת אותי שאלה שאני לא יודע את התשובה עליה - אני אבדוק אצל המורה שלי, ואחזיר לך תשובה בפעם הבאה." אם אתה מתייחס נכון לטעויות ולתקלות שקורות לך בזמן הדרכה, אתה יכול ללמוד מהן המון; אבל אם אתה מנסה להעלים אותן, להעמיד פנים שהן לא קרו (או, גרוע מזה, מנסה להוכיח שבעצם לא טעית אלא התלמיד שהעיר לך טעה), אתה מקלקל את עצמך וחוסם את יכולתך להתקדם. וכמובן שכל הנ"ל זה רק דעתי, ומותר גם לי לטעות - אבל אם אני טועה, בבקשה תקן אותי!

 

[נירש]

לדעתי...

מה שעובד בשבילי זה להרצות / להעביר את החומר כמה שיותר פעמים מול אנשים שונים, לפני הפעם "על אמת", ולשאול אם יש הערות, עצות, טיפים - כך תוכל ללמוד מהטעויות שלך ולהגיע כמה שיותר מוכן להרצאה "האמיתית". הרבה פעמים אנשים שונים יתנו הערות שונות וככה תוכל להוציא את המקסימום מעצמך ולתת הרצאה טובה בהרבה. בנוסף, הבטחון העצמי שלך ישתפר במידה דרמטית אם תדע את החומר 110% - כלומר, לא תדע רק את החומר של ההרצאה אלא קצת מעבר. למשל, אם בסוף ההרצאה ישאלו אותך, תוכל לענות בצורה זורמת, בלי "להתקע". ועוד משהו: לפני כשבועיים הייתי צריך לתת מצגת באנגלית על נושא מסויים. הכנתי אותה כשבוע מראש, התכוננתי 110%, לפחות 10 אנשים שמעו את ההרצאה ונתנו לי כל מיני טיפים לשיפור, ובכל זאת - כשישבתי בכיתה דקה לפני המצגת הלב שלי התחיל לפעום בקצב רצחני. דבר שאני (לצערי) רגיל אליו. מה שעזר לי היה תרגיל מהשיעורים של בן: עצמתי עיניים, התרכזתי בנשימה ונשמתי לתוך הבטן. נרגעתי, אבל הרגשתי שאני מתוח, אז עשיתי מתיחות ושחררתי את עצמי - וזה עזר לי בצורה נפלאה.

 

[Yin]

הי Ferran

סיפור ששמעתי פעם: בארה"ב מקובל להתחיל הרצאות בבדיחה, לשבור את הקרח, להוריד מתח. פעם הגיע מרצה יפני, בתחילת ההרצאה הוא התנצל על זה שאין לו בדיחה, זה עשה את העבודה. - נסה לשבור את המתח - כל שיטה היא טובה. - חייך לכולם, הם יחייכו חזרה. האוירה כבר אינה עוינת

. - דבר אל מישהו מסוים (בן כבר כתב את זה, אבל זה חשוב). - תבוא מוכן מקצועית, טיפ טופ, ללא פשרות! - לפני ההרצאה, דמיין את הסיטואציה, את הפתיחה, התגובות האוהדות, החמימות של קהל השומעים, איך הם מרותקים לדברייך, מקרים ותגובות, שאלות ותשובות, את מחיאות הכפיים הסוערות בסיום. - אל תיקח שום דבר באופן אישי, צמצם את האגו שלך, ותן לאני המקצועי להשתלט. שלך, Yin

 

[רמי ד.]

נקודה מעניינת בהדרכה

נקודה שיש לחדד כדי להנות מהדרכה ועל ידי כך למנוע את האפשרות לפחד, לא מספיק לדעת את החומר היטב, אלא חשוב לדעת מה הוא החומר הזה בשבילי. כלומר יש להפנים את החומר ואז לתת לעצמך לעבד אותו ולהעביר אותו בדרך שנראית לך. ברגע שאתה מבין באמת, שהחומר מעניין והדוגמאות מגניבות וההקשרים נפלאים, אין מקום לפחד. רמי

 

[Yin]

הגיג בנושא אומנות ההדרכה

זו פרשנות שלי. אמנות ההדרכה היא בעצם: -אומנות האינטראקציה -אומנות המונולוג והדיאלוג -אומנות ההחצנה של יכולות וידע פנימיים -אומנות שיתוף הידע שלכם, YIN