שאלה בעניין מגע

[oggi2]

שאלה בעניין מגע

התעוררה אצלי דילמה קלה, אתאר את המצב , מה הפריע לי ואיך הגבתי.
היינו בים עם אחותי ובנה בן ה-3, וכולם, (הילדים- בתי בת ה-5, ושני הבנים שלי ושלה), היו בעירום.
אין לי בעיה עם זה, ולפעמים הגדולה עם בגד ים, תחתונים או בלי כלום.
אבל אז בן השלוש התעקש להתחבק איתה כל הזמן, משהו בזה הפריע לי, ואמרתי לה שאני לא מרשה להתחבק עירומים כי לא נוגעים באיברים פרטיים של אחרים.
אני יודעת שהחיבוק היה א-מיני מין הסתם, אבל זה היה נראה לי מוזר.
הבת שלי מכירה את גבולות הגוף ואינטראקציות עם ילדים וזה, הבן של אחותי - אני לא בטוחה, גם בגלל גילו וגם כי הוא לא נמצא בגן ובמסגרת שהוא נמצא, אין לזה ממש דגש.
מה דעתכן?

 

[regvuv1]

לי אין בעיה עם זה

אם משהו מפריע למישהו מהילדים, או לא נוח להם - הם מייד אומרים (הלוואי אומרים - צועקים...

). אני חושבת שמגע הוא חלק טבעי מהחייים ואם אתערב להם בכזה גיל, רק אכניס כל מיני חששות שלא אמורים להיות קיימים עדיין. השלושה שלי יודעים שאסור לגעת בפות או בולבול של מישהו אחר (אלא אם הוא מרשה, לא הוספנו את זה כשאמרנו - אבל זה משתמע מהתגובות שלנו למעשיהם), אבל הם רצים עירומים בבית, עושים ערימת ילדים, מתגלגלים אחד עם/על השני, מתחבקים וכו' - ואותו דבר בדיוק גם כשיש ילדים אחרים, בני דודים או חברים, יחד איתם, כולם במגע תמידי.
לדעתי זה בריא להם ועוזר למנוע כל מיני בעיות שהחברה שלנו מאוד טובה בליצור כבר בגיל הזה, ומשפיעות על מחשבות מיניות בעתיד. מספיק להסתכל על גורי כלבים או חתולים כדי להבין...

 

[ללילילל]

שאלה טובה

אני לגמרי מבינה את ההתלבטות. מבלי שהייתי במצב הזה, אני חושבת שלא הייתי מונעת את החיבוק, בהנחה שלא היה מגע מכוון שממוקד באיברים הפרטיים. אם זה בסדר להתחבק, וזה בסדר להיות ערומים ביחד, נראה לי שקשה להסביר למה דווקא להתחבק ערומים זה פסול. אבל אולי גם אני הייתי מרגישה אי נוחות. אולי זה רמז שכבר מתחיל להיות לך פחות נוח עם העירום שלה/המשותף? לא יודעת אם זו הטיה שלי - לי אישית זה נשמע כמו גיל קצת גבולי לעירום בציבור ולמשחק בעירום עם עוד ילדים.

 

[אביה ב]

מסכימה עם שתי התגובות שקבלת...

למרות שהן משני הצדדים...
אני בכל אופן, הייתי הולכת עם תחושות הבטן שלי

 

[ענת רז דארמה]

גם לי זה מרגיש לא מתאים

לדעתי הכלל שהצבת הוא לגיטימי לגמרי.

 

[לילך שיר]

איפה עובר הגבול בין לא לדבר עם זרים

ללא להיות מנומס?

מצד אחד מנסה ללמד אותם שאם אומרים להם שלום צריך לענות.מצד שני אומרת להם לא לדבר עם זרים.
לפני כמה ימים אמרתי לבכור שעונים שלום אם מברכים אותו, אבל לא הולכים לשום מקום עם זרים. זה גבול הגיוני לדעתכן?

 

[נינושה2]

שאלה טובה

בדיוק התחלתי "לשחרר" את בן ה8.5 שלי ללכת לבד למכולת, לחבר. כל מה שלא מצריך לחצות כביש. פעם אפילו שלחתי את שניהם ביחד, הקטן בן כמעט 7. אבל אז נזכרתי שלא עשיתי להם את שיחת "לא ללכת ולדבר עם זרים" ואני חייבת לעשות את זה בדחיפות!
איך עושים את זה ומה אומרים?

 

[נפרטיטי3]

הייתה פעם רשומה של בלוג שקראתי

שאין מצב שאני מוצאת עכשו שיצאה כנגד הגישה הזו של ללמד ילדים ש stranger=danger (זה היה בלוג באנגלית)
בגדול אם זכור לי נכון הכותבת אמרה שהמטרה שלה היא ללמד את הילדים שלה שאם מישהו מציק להם, נטפל אליהם וכו' כדאי ורצוי בהחלט שהם ילכו למבוגר זר אחר שהם מוצאים ויודיעו לו. הכותבת חששה ממצב שבו מציקים לילד אבל הוא יודע שאסור לדבר עם זרים ולכן נמנע למשל מלהכנס לחנות הקרובה ולבקש עזרה מזר אחר.

 

[ללילילל]

אני לא מחייבת אותם להיענות לפניות של זרים

אני כן מבקשת מהם להגיד תודה וסליחה כשצריך, כמובן שגם לזרים. אבל סתם זרים ידודיתיים שפותחים אתם בשיחה כי הם חמודים - אני יכולה להגיד משהו כמו "אתה יכול לענות ולהגיד שלום" אבל אני גם מגבה אותם שהם לא חייבים לענות אם הם לא מרגישים בנוח.

לא ללכת עם זרים זו הנחיה שנראית לנו מובנת מעליה אבל האמת שזה מסובך מאד מאד. יש המוני תרחישים וכמעט בלתי אפשרי להקיף את כולם או לנחש מה ייראה לילד הגיוני באותו רגע. סתם דוגמא בשלוף: פעם הגענו לדבר עם הבכור שהיה בערך בן 4 על מה קורה אם ילד הולך לאיבוד בים. שימי לב שזה אחרי שהוסבר לו בעבר שהוא לא הולך עם אף אחד בלי רשות שלי או של אבא, ושאם במקרה הוא צריך לפנות לעזרה לזרים שיחפש אישה עם ילדים ("כי אמהות יודעות איך עוזרים לילדים"). שאלתי אותו מה הוא היה עושה, הוא חשב רגע ואמר שהיה מחפש מישהו עם אופנוע, כי הוא יכול להביא אותו הביתה הכי מהר. הגיוני, לא?... מה גם שהמצב הבעייתי באמת זה לא הזר המוחלט אלא החצי-זר - האיש הנחמד מהמוסך מעבר לכביש שמרשה לו להסתכל איך הוא מתקן גלגל, החבר של אמא של החברה מהגן, הבן של השכנים... לכי תסבירי לו מה אמור להדליק אצלו נורה אדומה ומה לגיטימי. גם לנו זה מסובך ולהם זה פשוט בלתי נתפש, במיוחד כשההבנה שלהם את הסכנות חלקית עד לא קיימת, ואי אפשר לגשר על זה בעזרת תרחישים בלבד.

ואחרי המגילה... מה שבכל זאת אפשר לעשות בעיני זה לעודד את הילד תמיד להקשיב למה שמרגיש לו לא נוח / לא נכון / לא נעים, ולהזכיר לו שתמיד אפשר להגיד להורים, שילד לא שומר סודות של מבוגר אף פעם ולא הולך לעזור למבוגר. להגיד שאם הם באיבוד אנחנו תמיד נחפש ונמצא אותם אז שיישארו במקומם. שאם הם רוצים ללכת למקום כלשהו שתמיד ידברו אתנו קודם.

אישית, מהניסיון עם הילדים שלי פלוס מה ששמעתי/קראתי/למדתי, אני היום חושבת שילדים ממש קטנים לא באמת ערוכים להתמודד עם מצב שמישהו רוצה להרע להם, ולא משנה כמה אטחן להם בראש. לכן הפתרון היחיד הוא השגחה, פתיחות וטיפוח שיקול דעת כללי, קומון סנס ויכולת להקשיב לעצמם, וגם מזל. סליחה על כל ההגיגים... זה מעסיק אותי לא מעט.

 

[דרקונית סגלגלה]

למה לא לדבר עם זרים?

אני לא מתחברת לזה, בגיל של הילדים שלך ושלי.
הם ממילא לעולם לא לבד. תמיד בהשגחת מבוגר, אמא/אבא/סבתא, לעיתים בייבייסיטר אבל אז זה בעיקר בבית.
כמו שכתבה לליללל, ממילא אי אפשר ללמד אותם לעשות את האבחנה בין "זר" שמסוכן להם לבין "זר נחמד",
וכמו שכתבת זה בעייתי ללמד ילדים להיות חביבים ומנומסים לעולם ובד בבד ללמד שלא מדברים עם זרים,
ולכן אני חושבת שהשיעור הזה צריך להידחות למתי שהם יהיו עצמאיים.
כל עוד הם עם אמא/אבא, הם יכולים לדבר עם כל אדם שגם אמא/אבא מדברים איתו.
אני גם די בטוחה שאותנו כילדים לימדו לא לדבר עם זרים כשהיינו גדולים יותר. בני 7-8, גיל שיורדים לשחק לבד בחוץ. אני לא סגורה על זה כי אני בכלל גדלתי בקיבוץ אז לא היה "לרדת לשחק בחוץ" וגם לא היו כ"כ זרים

והילד שלי בכלל שונא שמדברים איתו, ועוד יותר שונא שמנסים לעזור לו להתיישב באוטובוס או לרדת מהאוטובוס. הוא עושה את זה מצויין ונסיונות העזרה מביאים לו את הג'ננה.
אני כמובן מנסה ללמד אותו שיש אנשים נחמדים שרק רוצים לעזור, הם לא יודעים שהעזרה שלהם מעצבנת וצריך להוקיר תודה על הרצון הטוב שלהם. אבל אני מודה שאני לא ממש מצליחה להעביר את המסר, מה גם שזה תמיד בסיטואציה הלחוצה של להצליח לרדת מהאוטובוס בשתי שניות שבין העצירה שלו לבין שהנהג של דן (אם כבר מדברים על זרים נחמדים

) סוגר את הדלת ונוסע...

 

[מ י כ ל10]

אוי

זו יותר תגובה לתגובות מאשר לשאלה שלך.
גם אני חושבת שצריך ללמד ילד להיות קשוב לעצמו. זה צריך להיות חזק יותר מכל כלל חיצוני, אם כי כלל האצבע של "לא ללכת עם זרים" נשמע לי נכון.
שמעתי פעם הצעה ללמד את הילד מילת קוד מסוימת שמאפשרת ללכת עם מישהו אחר (גם אם לא זר) - נגיד, אם קבעתי עם הורה מהגן שיאסוף את הילד, שיגיד לו משהו כמו "אמא אמרה 'פרה ירוקה'" כדי שידע שזה מאושר.
עם כל זאת, אחרי שסיימתי כתיבת עבודה ארוכה בנושא של פדופילים באינטרנט, צר לי לומר שהאנשים האלה טובים מאוד במה שהם עושים, ושלא רק שהילד לא ירגיש אי נוחות במשך זמן רב, סביר שגם ההורה לא יזהה משהו לא תקין.

 

[אוליב י]

אני לא אומרת להם על זרים

ובפועל רוב הפגיעות בילדים מתרחשות על ידי אנשים שמוכרים להם.
נוח לנו לחשוב שאם נלמד אותם לא לדבר עם זרים הם מוגנים. זה לא נכון.
אני מלמדת אותם מה כן מקובל לעשות עם אחרים ומה לא. הם מתקלחים לבד מגיל מאד צעיר [אנו מכוונים להם את המים, סוגרים את הוילון ועוזרים להם לצאת - מחכים בחדר אבל יש להם פרטיות]. מגדירים בדיוק מה כן נורמטיבי לעשות עם אחרים ומה לא [נורמטיבי שאבא/אמא/בייביסיטר יעזרו ללבוש תחתונים, לא נורמטיבי שהם יגעו באיברים שבתוך התחתונים. אם זה נעים לך לגעת עשה זאת כשאתה לבד עם עצמך, אנשים אחרים לא אמורים לעשות לך נעים שם. כן, ירדנו לפרטים].

כשהם מתחילים להיות עצמאים ברחוב אני מלמדת אותם לא לעצור לשוחח עם אנשים כי אז אני אדאג, אלא ללכת לאן שהיו אמורים ללכת/לחזור בלי להתעכב. ואם האנשים מתעקשים, לומר להם "אני לא יכול להתעכב כי אמא שלי מחכה לי".
לימדנו אותם גם שאם מישהו מפריע להם להגיע ליעדם או מציק להם, הם צריכים לצעוק ולבקש עזרה מעוברים ושבים [בלי קשר להיותם מוכרים או לא מוכרים].

בעיני נותנים משקל יתר ל"זרים" ופחות מדי משקל לדברים אחרים, חשובים לא פחות [כי כאמור הפגיעות בילדים רובן נעשות דווקא על ידי אנשים שמוכרים לילד].

 

[ללילילל]

ותודה על הפירוט לגבי ההליכה ברחוב

אנחנו מתקרבים לשלב הזה עם הבכור וזה נשמע לי כיוון נכון מאד של דברים להגיד לו.

 

[She Dolphin]

אנחנו גם מדגישים את סוגיית הבקשות לעזרה

הבהרנו להם שאם מבוגר צריך עזרה ברחוב, הוא לא אמור בשום פנים ואופן לבקש את העזרה הזאת מילד, אלא ממבוגר אחר.

הילדים שלנו מאוד אוהבים לעזור וטוב שכך, אבל רצינו שהם ידעו שהם יכולים לעזור כשהם איתנו (גם אנחנו אנשים שעוזרים כשמישהו צריך) או במסגרת בית הספר בלוויית מבוגרים, אבל לעולם לא ברחוב, או בבניין לבד, גם אם אלה אנשים שהם מכירים.

וגם הזהרנו מפיתויים כמו "רוצה גור כלבים חמוד שנמצא כאן מאחורי הגדר הזאת?"

 

[חתונה ירוקה]

מוזר, אין אצלנו כמעט עירום בגלל הפחד מהשמש...

בגלל שבים אני כל כך מפחדת מהשמש, הקטנה לבושה היטב...
אז לא הייתי בסיטואציה כזאת.
על פניו נראה לי תמים, אבל עם בת ה-5 הייתי מרגישה שזה כבר לא מתאים.

 

[oggi2]

תודה, זה גם מה שאני הרגשתי

שזה קצת עבר את הגבול, אם היה מדובר בשני בני שלוש - לא הייתה בעיה, אני חושבת.
אני חושבת שבן השלוש גם די נהנה מהחיבוק הזה אם אתן מבינות למה אני מתכוונת ולכן זה בכלל נראה לי לא במקום.
ניסיתי לחשוב עם עצמי באמת למה לא, אם אנחנו מרשים עירום ומרשים חיבוקים , למה לא ביחד. ועניתי לעצמי שזו לא המיניות אלא גם הפרטיות.
לא רציתי להרגיש שאני משליכה עליה איזה שהן תחושות שלי יש ועלולות לעוות את התפיסה שלה, סה"כ היא ילדה מאוד חופשייה ונוח לה בעירום, אבל כנראה שזה לא היה רק תחושה שלי.
תודה גם על המשך השירשור, לעת עתה, לשמחתי הרבה, אפחד כאן לא מסתובב לבד ולכן אין לי מניעה ששניהם יפטפטו עם השכנים או אנשים שאנחנו פוגשים, דיברנו על מה קורה מהבחינה הזו שכשהיא מתרחקת ממני (למשל בגן שעשועים או אפילו בים).