תשמע
ראשית, לא לגמרי זכור לי מתי טענתי את הטענה הזו באופן הזה, והייתי רוצה לסייג שצריך להזהר לא ליפול כאן למלכודת הלימוד השכלתני. אם מצליחים לעקוף את המלכודת הזו, אזי ההמלצה הזו מציבה בפנינו את ההרד-קור של החקירה העצמית, שקשה להסביר אותה באמת, כי מדובר כאן במהותו בתהליך אלכימי של ממש, אבל היא מבוססת על הקונספציה שאתה לא יכול להכיר את עצמך מבלי להחשף (כלומר מבעד למסכה או לפרגוד) והכוונה כאן היא שמצד אחד ההכרה שלך לומדת להכיר את כל הברגים והאומים ומצד שני הברגים והאומים לומדים להכיר את ההכרה שלך...שניהם אספקטים שונים של ההוויה השלמה שלך, שבדרך כלל נתפסים כאלמנטים נפרדים, כמו יד ימין ויד שמאל, ומעבר (ואולי גם בזכות ה) לשינוי האלכימי שמתרחש בכל אחד מהם ע"י המפגש הזה, יש סיכוי טוב שמהלך חקירתי מקיף שכזה יביא לכדי חשיפה של הכוליות שמחברת ומכילה את שתי ה"ידיים" האלו. אולם, יש עוד סייג די משמעותי שלגביו יותר קשה לעזור והוא שלדעת חכמים כאלו ואחרים הלימוד הזה לא יכול להתחיל מכל נקודה ולעבור דרך כל נקודה באופן "אקראי", יש דברים שצריך ללמוד ולהכיר קודם ויש איזה סדר (או כמה סדרים בהתאם למתודולוגיה כזו או אחרת) מובנה שצריך לעבור כדי שהתהליך יתבצע בשלמותו (ולאורך לא מעט זמן מטבע הדברים) וזו הסיבה שבאופן עקרוני אני בעד עבודה מסודרת שמנוהלת ע"פ עקרונות שנובעים מתפיסה שלמה של האדם והמציאות ופחות תומך במה שאפשר לקרא לו "הוצאת תרגולים מהקשרם". ולא, אני לא מתכוון להכנס לדיונים ולויכוחים איזו דרך או מתודולוגיה נובעת מתפיסה כזו ואיזו לא.
