שכחת חצוצרות
כמה מילים על פיזיולוגיה של תאי מערכת העיכול-
המזון שנכנס מהפה עובר דרך ארוכה מאד כדי לנצל ממנו את הרכיבים החיוניים לגוף.
במעי הדק, התאים מכוסים villi ,מעין שערות דקיקות שנועדו להגדיל את שטח הפנים שלהם ולהגביר את הספיגה.
במעי הגס לעומת זאת, מבנה זה חסר ובחלק זה מתקיימת בעיקר ספיגת מים ואלקטרוליטים.
בנוסף, ככל שמתקדמים מטה במורד המעי הגס, מופיעים יותר ויותר תאי גביע בין תאי המעי. תפקידם של
תאי הגביע הוא הפרשת ריר שנועד לצפות את הצואה בדרכה החוצה.
התאים המרכיבים את דופן המעי, אנטרוציטים, הם בעלי ממבראנה (כמו כל תא) שתפקידה הוא בין היתר למנוע כניסת חומרים מסוימים.
הממבראנה מכילה גם אנזימים שנועדו לסייע לה בפירוק חומרים ליחידות בסיסיות, ע"מ שיוכלו להכנס לתוך התא.
(למה למשל אנשים שרגישים לחלב משלשלים? בגלל חוסר באנזים לקטאז על גבי הממבראנה, מה שגורם ללקטוז להשאר בחלל המעי <ולא להספג בשום צורה> , לספוח מים ולהיות מותסס על ידי חיידקים וליצור יציאה מימית)
סוכרים אחרים, נכנסים לתאים באמצעות "העברה אקטיבית" תלויית אנרגיה, לעיתים גם בניגוד למפל הריכוזים (ולא בדיפוזיה).
בכל שפיכה יש תאי זרע (לפחות 20 מיליון במ"ל בגבר פורה) ונוזל זרע.
נוזל הזרע מכיל הרבה סוכר מסוג פרוקטוז (שמשמש מקור אנרגיה לתאים עצמם) ועוד מגוון של חומרים ואנזימים.
כמו שציינתי לעיל , סוכרים נכנסים לתאים באמצעות משאבה אקטיבית (מסוג GLUT, אם תרצה להרחיב את הידע שלך).
גם אם קיימת דיפוזיה למרכיבים אחרים בנוזל השפיכה, היא נעצרת כאשר מגיעים להשוואת ריכוזים. משמע, ש-50% נשאר בחוץ.
כך או כך, תיאורך מצב של "ולא נודע כי בא אל קרבו" רחוק מהמציאות.
ודבר אחרון, תאי הזרע עצמם הם תאים חיים, שכידוע לנו שוחים במרץ.
במעבדות פוריות ניתן להביאם למעבדה, גם שעה אחרי השפיכה עצמה בבית והם עדיין יהיו חיים בכוסית פלסטיק.
כדי שיהיה איזשהו ניצול אנרגטי שלהם, התאים חייבים למות ואז להיות מפורקים. תהליך שלוקח זמן שבו הרקטום עושה את מה שהוא יודע לעשות- לפלוט החוצה -
http://www.sfcityclinic.org/drk/menshealth21.asp