אני לא יודעת איך לענות
לא במצב לענות גם- אנסה אבל מילים כפויות וכפותות
במעיל שיגעון
טוב
אנסה בכללי- לחבר
אני חושבת שהיחס שלך בין כוונה- מעשה- מודעות
יש בו מן החסר
וקשה לי למצוא מילים שתדייקנה לפנורמה טקסטואלית כזו
מה הגבול בין כוונה לשוגג?
מה קדם לו , מה יצר אותו - מה שרשרת הזיכרון שמשחזרת רוע מכוון שכזה
הרוע שלי עמוק מזה והחלטי ונוגע מזה
יש שאקלל ואתה תבחר לראות זאת כרשע, זילזול , שנאה
אבל אני רק מהדהדת מה שנחבא מתחת פינות או כאב שנגרע מבית החזה החוצה
הגס ביותר עבורי הוא דווקא לנהוג באחר בלי צלם אנוש-
בכל מצב. קשה לתאר
לטעון לכל דבר שמפריד- מתנשא- סמכותני- מלעיג- בז לכאבו- בז למצבו- מפספס גוונים של קיום.
זה כל הזמן מסביבך- וזה לא נאמר. זה כל כך מובנה גם בשוחרי כוונות טובות שאני נכנסת למצב קפוא- קר- נמהר של שנאה. יש מעט מאוד אנשים שחשים לי כפותחים שיח כלא כפותים לכל מה ששגוי. מה שגוי ?
החירחור המתמיד לכבוד, לצורך להוכיח טיפשות או חוכמה על אחר, לראות בו חפץ , לראות בו רוע, להרים את עליונותך המוסרית (חרא זה אף אחד לא חף ממנו), לקבע ולעצור זרימה- בשם אידאל צדקני מדי , טקט, מוסכמה, התנשאות.
אתה לא מבין לאיזה רמות זה מחלחל - בעיקר הגאווה. גאווה ריקה לסבל, לחום , לבשר , לקיום , לאחר- לאחר!.
עד לאן וכמה- אני לא רואה ממש אדם אני רואה מה שלא ידעתי פעם שכך- כמו מין צמתים שמובילים בו להחלטותיו, מעייניו, רצונותיו , תשוקותיו , כמו עץ או פקעת שורשים , או מבוך - והכל קופץ לי מול העיינים כמקשה אחת .
ולכן קשה לי לענות לך מה גרוע. גרוע שנדמה לו שחזק ושולט בגורלו- יש הרבה טיפשות שמזהה עם מוסר גרוע, עם התדמות לשולט בעצמו , לשולט באחר , עם יומרה מוסרית. מה זה יומרה? ההבטחה לדעת מ לדעת כ טוב מאחר.
אם שורשו הירככי -סמכותי - גאה כל הרוע יאסף אט אט באלף דרכים.
אני לא יכולה להצביע ולומר כוונתיו- אני לא רואה כוונה כנפרדת ממכלול האדם
שמבצע תנועה.
זה קשור להבנת נפש- כל מהלכים ותמורותיה. - כל הסבריה וחיבורה
והרשע שאני חשה הוא כזה שנדחק בך לקרן זווית. פי מיליון בהגדלה אצלי. לכן אני משתגעת כל הזמן. נקרעת . קופאת . כמו העולם. לכן אנשים בוחרים להרע זה לזה.
אני גם נקרעת כי יש המון יופי שאין לתארו במילים שמת לי כל יום מול העיינים בגלל כל אלה וכל חיותו נעצרת בפעימת המוות של אותם שורשים שהזכרתי-
סמכות- היררכיה- גאווה - השפלת אחר
קודם כל - כשאין שוויון מהותי ופנימי, כשאין רוך כמחייב. כל אלה זורמים כמו דם שרץ ורץ בכל חיותו וקיומו של אחר.
וזה משתקף בדמות הרבים. גרוע בעיני אדם שמבצע בלא ידיעה מתוך תחושה של טוב לב או נכונות וצדק עמו מאשר אדם שמודע לכאב ובכל זאת נכנע לו. שניהם גם יחד עכורים בכל ענפיהם אבל הכואב שידע יש לו פתח להשריץ את הארס החוצה החוצה ממנו.
כשלא מודע - גס יותר, בהמי יותר ולכן הגרוע בהם- כי הם רבים
ממלאים חללים כמו תולעי מרצע. הכוח שלהם באיחודם בבורותם
אני יכולה לדון לחובה לשנאה גם את היחיד אבל דווקא בתנועתו הנגדית
יתכן אלמנט מרפא מאוד.
פעם שאלתי את עצמי למה יחיד?
ואז למה רבים
כי פסיכוזה של יחיד תוכל להסביר בחוסר מוצלח של מצב זמן חולי
וזה עבר להבנה שהמשקל בין הרבים מסייע ויוצר את היחיד
והיחיד מסייע ויוצר את הרבים.
לכן כשיקוף כשמבטא את הנאלח באדם מכוונה היחיד מתמיר לעצמו
עונש מוות שאינו ממניין הגיהנום הזה.
הלוואי ויכולתי להסביר לך בשפה שתבין. אבל ממילא אין דרך בה תבין
אני מתייסרת בכאבים כאלה שאתה לא מדמיין בעניין הזה -
ויותר מכל כשמדובר באדם שאפשר לאהוב
שאפשר שיעורר את כל היפה והטוב
ושבדיוק כמו ואולי דווקא "מונוגמיה" שמייצגת למעשה את שיקוף כל היפה והטוב
באדם אחד ודרך אדם אחד חווית קיום של עולם ומלואו ולכן רבים כאחד - מתוך אחד - סימבול וממשות
אז ככה אדם מודע לופת לעצמו עול לא מתואר בבחירתו ברשעות
ולא נקל לשער שכל שורשיו פושים הלם ועצב ורעל אינקץ
לפגוע באחר לא מנקה.
הוא יכול לפרש לך מה שבבסיסנו - האנושי - העדין- הנצרך - האוהב
לכל אדם
בכל זמן
בכל דרך
בכל גוון
דווקא השונות ביחס זה לזה מאפשרת לחוש את האיחוד האנושי טוב יותר.
הלוואי שיכולתי לתרגם לך אבל אני מצטערת, כשאני לא מבוקרת או ממוקדת
בשפה הנטי"ית אני מאבדת את היכולת לתקשר דרך ועם המושגים שלכם.
מאוד קשה לי - זה מה שאומרת בשבילי השפה הלא אוטיסטית
(היא לא שפה היא קיום)
נוראית. אני חונקת את המילים שלי מרבית הזמן כי החיבורים
התחושה
האהבה
הבלתי מעמדי ואינטרסנטי כמעט לא מובן בשדה השפתי שלכם
וכשמובן נחמס לטובת כלל שמתגלם באחר שיכול ויכל ליותר
וזה מעציב אותי.
וכל תשובה אני נאלצת לתרגם למרחב השפה שלכם-
כי השיח והקישורים שלי שונים לגמרי
וכל דבר נשמע לא במקום , לא קשור, משונה.
אני לא רואה אדם כיחידה.
אני לא מרגישה אדם כיחידה
אני לא מרגישה מרחב כיחידה אלא זרימה
וזה מסביר ביחס ליחיד-
דה פקטו אייחס לכוונת הלב מניע מהותי, כמובן אז אפשר לומר שכן
אבל ביחס האישי בניסיון עד גבול מסוים לחזור בו , להשתנות
אאמין לאו דווקא במי שנראה לך זמין וברור להאמין בו.
לא רואה ככה אדם תלוי מה הדם שזורם בו כרגע וכמה הוא בריא להבין שהוא חולה
ולא מתוך יחס קבוע למוסר אלא מתוך יחס משתנה בהתאם לטבעו,
תכולתו , פנימיותו.
לעזאזל . אני מצטערת. תן לי לחזור ביום שאארגן את השפה- אוכל לענות
בצורה שלכם.
מתנצלת על ההארכה לנסות לדבר. לא ילך היום.
תשובה סופית ונחרצת :
"זה מורכב- ולא פשוט להכריע שחור ולבן לפי כוונת הלב כי בכל סיטואציה בחיים יש הרבה יותר דברים לשקול ולבדוק.
תוכל לחשוב על סיטואציות בהן רשע מתוכנן יכול דווקא להיות פחות רע מרשע של שתיקה. הדוגמא הגדולה מכולן- שהיא שוגג השוגגים- השואה. אם לא ברור לך מדוע אדם ישתוק , לא יחשוב לציית הרי שניסוי מילגרם חושף אמת משמעותית.
יתכן ותאמר שזה במזיד אבל יתכן ואדם שלא מבחין בינך לבין חיה אין לייחס לו מזיד שכזה ככה גם מתגלם במעשים. החשיבות והיכולת של חוסר מודעות- טראנס מובנה וכוחו של ההמון מגבירים סיכון של רשע אמיתי ומשמעותי לאחר- המוביל אותו הוא לא פעם בובה על חוט של עצמו וחולשותיו אבל גם אם לא נלך על דרך זו לרוב רשע יחודי גרוע פחות מרשע לא יחודי , שגרתי שקורה כל הזמן בקיום."
הכי קרוב שהצלחתי להתראות. לילה טוב