שאלה בהלכות החג

I S A A K

New member
מברכים דוקא 'על נטילת לולב?

ע''פ המדרש הלולב, בפריו (התמר) יש טעם אך אין בו ריח. הוא מסמל את תלמידי החכמים העוסקים כל היום בלימוד התורה ולכן אין להם הזדמנויות רבות לעשיית מעשים טובים.בתלמוד ובפוסקים מובא הטעם הגלוי והפשוט הנעוץ בגובהו של הלולב מיתר המינים. http://www.ramatyishay.com/contents.asp?aid=5665
 
תשובה מוזרה

הרי ראיתי איפשהו ש'כל הלומד ואינו מקיים, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו', זאת אומרת עדיף לו שלא נברא. וגם הבנתי שהעיקר בעולם העשייה זה המעשים. אז חוזרת השאלה למקומה
 

I S A A K

New member
כל אחד מאיתנו, בעזרת ה` יתברך

יקבל על עצמו לשפר את המידות ובפרט לתקן את הגאווה ולעבוד על הענווה, והיה זה שכרנו. אם אדם היה מסוגל באמת למחול למי שפגע בו, למי שביזהו, שכרו גדול מאוד בשמיים, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. השמש והירח היו אותו גודל בהתחלה. מאורות. אחר כך נאמר מארת. מאורות אבל חסר. למה? הלבנה אמרה שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, אז הקב''ה אמר לה לכי ומעטי עצמך, והירח נתקטנה, אבל השמש היתה לו גבורה, שהוא לא החזיק רעה ללבנה, והשמש יוצא בגבורתו ולא עוד, אלא שהירח מאיר מאורו של השמש. זאת אומרת אדם ששומע חרפתו, ביזיונו, אינו משיב – אשריו ואשרי חלקו. אדם שסותם את פיו בשעת מריבה – כל העולם קיים בזכותו תולה ארץ על בלימה, זה שבולמים את הפה בשעת מריבה. ועוד הרבה מעלות. חיים טובים וחברה טובה ומתוקנת. אםיש אנשים שמוכנים לעשות כן – אשריכם ואשרי חלקם. למה? כל המוחל – מוחלים לו על עוונותיו, כל מי שמקפיד מקפידים עליו מן השמיים. מי לא רוצה מחילה? אתה רוצה מחילה? תהיה מחלן. אתה מבקש מהקב''ה שיהיה מחלן וסלחן, הקב''ה גם מבקש ממך. אם אתה מקפיד, הקב''ה מודד מידה כנגד מידה, גם בשמיים מקפידים עליך. אדם שמוסר דין לשמיים ואומר פלוני עשה לי כך וכך... יענישו אותו מן השמייםפותחים את הפנקס שלו ראשון ואומרים בוא נראה אם אתה בסדר. זאת אומרת אדם שרוצה לחיות חיים טובים וארוכים – פשוט: ספר מוסר – אורחות צדיקים, פרק פרק, שער הבושה, שער הענווה, שער הגאווה וכן הלאה, והחיים שלנו משתנים לחלוטין. זה עבודה קצת קשה, כי הניסיונות יבואו בדרך כלל בגלל שאתה לומד כדי לנסות אותך, אבל זה הסיפוק, כשאתה מצליח לעמוד במבחן.
 
מה הקשר

מה הקשר בין שיעור המוסר שלך לבין העובדה שהקשיתי על תשובתך? אסור להקשות?
 

I S A A K

New member
הקשר הוא עם תעבוד על המידות שלך

אפילו מידה אחת במשך 70 שנה ,אליך נאמר נח שנבראת
 
אתה מדבר גבוה מידי, כנראה, בשבילי

כי אני ממש לאמבין אני שואל שאלה באופן ענייני קיבלתי תשובה ועליה הקשיתי ואז התחלת עם איזשהו עניין אישי,במקום לענות באופן עניני,כמתבקש מלומד תורה לא ארד לפסים אישיים, כי זה בכלל לא ברמה. מועדים לשמחה
 

I S A A K

New member
אני עונה לשאלתך

שאלתך http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1695&MessageId=145406895 נמשיך לאלה שצופים מהצד הרמב''ם על המשנה מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם, מביא שמה בפירוש המשניות עד כמה יכול אדם להגיע בענווה והשפלות, עד כמה האדם יכול להגיע, מה הדרגה. אז הוא מספר על חסיד אחד שישב בירכתי האוניה, ובסיפון העליון עמד גוי וחוץ מכבודכם, עשה מה שעשה עליו, והוא יושב, נרטב, ולא עושה שום דבר. החסיד אומר ולא היתה לי שמחה כאותו יום שהיה לי השוויית המידות, היינו לא כעס לא כלום, ההוא עושה עליו הרטבה, והוא כאילו נמצא ביום חם ויורד לו טיפות של גשם מרעננות, אתהמבין? אבל זה דרגה כבר... אצלנו, הוא היה מקבל כינויים, וואיי וואי, אבל הרמב''ם אומר זה מעשה בחסיד, להגיע לדרגה כזאת של שליטה עצמית על עצמו שלא יצא מהכלים, זה עבודה עבודה, עבודה עבודה. אנחנו לא נדרשים עד מדרגה כזאת, אבל מה שלמדנו אם נעשה חלק אפילו ונתחיל, נגיע לשיפור החיים בצורה שאין כדוגמתה, אפילו את המצב הכלכלי הקשה אפשר לעבור הרבה יותר טוב. כשמסתכלים על הדברים שהכל בא בגזירה מלמעלה וזה עניין של זמן והעתים מתחלפים ותמיד זה משתנה ברוך ה' יש הרבה דברים טובים להסתכל, אתה בריא, אתה חי, אתה נושם, יש ילדים, יש הרבה דברים חיוביים שהתרגלנו כאילו זה לא קיים, זה קיים, מתי שבאים לקחת מאיתנו חלק מהם – אז אנחנו מבינים מה אנחנו חסרים עכשיו, אבל כשהם נמצאים אצלנו בשפע – אנחנו לא מרגישים, רק אם חלילה יש לנו איזה כאב, אנחנו מתמקדים בנקודה הזאת וכאילו שום דבר לא יותר. הלוואי ונזכה. אבל זה עבודה, זה לא קשה, זה השקעה של כמה דקות ביום ללמוד ספר --אורחות צדיקים--כל פעם פרק, לחזור, בשבת שולחן שבת לילדים,
 
את תשובת הרמב"ם אני מניח שאתה מכיר

ששאר המינים סמוכים לו. מן הסתם יש לך ווארט שאתה רוצה לחלוק איתנו, אז בכבוד.
 
במחשבה שניה יש משהו בדבריך

כל התירוצים שראיתי נראו כתירוצים למסורת ולא כסיבה טובה. לכאורה היה צריך לברך על נטילת ארבעת המינים. צ"ע.
 
למעלה