שאלה בהדרכה

hanyou12

New member
שאלה בהדרכה

אחרי שסיימנו את הקורס פתחנו קבוצת ווטסאפ לכל הבוגרים ולמאמן שלנו. אנחנו מתאמים שם רכיבות ביחד, לאחרונה המאמן שלנו הוציא לנו טיול שטח ומי שמדריך גם מתייעץ בכל מיני סוגיות.
לאחרונה הועלה מצב שגרם לי לרצות לדעת מה אתם תגידו מאחר ולכם יש הרבה יותר נסיון מאשר לכל אחד מאיתנו "הבוגרים".
אחת הבנות סיפרה שיש לה תלמידה שלא מוכנה לעשות בשיעור כלום חוץ מקאנטר. איך שעולים על הסוס היא מתחילה לרוץ וגם בועטת בסוס. מה אפשר לעשות עם תלמידה כזו? העלינו כל מיני הצעות כמו להשאיר אותה הרבה זמן על טרוט ולעבוד על מעברים ורגל נכונה, ללמוד פוזיציה לקאנטר לליד שמבקשים ולא סתם לרוץ על עיוור, לעשות שיעור מהרצפה של טיפוח הסוס, הובלה וכו' כדי שתבין שהסוס הוא בעל חיים חי ונושם.
המדריכה אמרה שהיא שאלה את התלמידה למה היא בועטת בסוס והתלמידה אמרה שצריך להרביץ להם כדי שילמדו וירוצו מהר (במילותיה). מה עושים עם מישהו שזו הגישה שלו?
 

kenz

New member
אני תמיד שואלת

את רואה את נפנופי הזנב/רקיעה/ניעור הראש, הזזת העור וכו'?
את יודעת למה זה? ואז בדרך כלל עונים לי שזה בגלל הזבובים.
ואז אני מסבירה שאם זבוב שיחסית לבני אדם אין לו כח בכלל, והוא פצפון - ועדיין הוא יכול לגרום לסוס להתחרפן, זאת אומרת שאפשר להיות מאוד מאוד עדינים ועדיין הסוס מרגיש.
ולכן השימוש בכח הוא שגוי. (פה אני לא מדברת על תיקונים או מקרי קיצון).

לי היה תלמיד שגם היה מנסה לעשות כל הזמן מעברים "יותר מהר ויותר מהר" על ההתחלה.
אז פעם אחת, הוא רק יצא מהאוטו ואמרתי לו להתחיל לרוץ פה בסיבובים, מהר יותר ומהר יותר.
מהר מאוד הוא התעייף, ואז אמר גם שזה לא פייר, כי הוא רק יצא מהאוטו (יעני לא היתה שום הכנה, שום חימום).
יצאנו לטיול אחרי זה, ודברנו על חשיבות החימום, וסדר האימון, ולמה ואיך... אבל הוא היה בן 14, אני לא יודעת אם זה היה משפיע על ילד הרבה יותר צעיר.

אני חושבת שמוד חשוב להראות לתלמיד שהסוס הוא בע"ח כמו שהציעו אצלכם. ולהקביל דברים לחיים שלנו כבני אדם.
להסביר לה, ולתת דוגמאות, שגם היא יכולה ללמוד בלי שיצעקו עליה או ירביצו לה. אז אולי זו למידה קצת שונה. אבל הרעיון הוא אותו דבר.

אפשר להראות לה שכשעושים לונג' ואין מגע ישיר, הסוס עדיין עושה מה שאומרים. ואפילו לתת לה להתנסות.

אגב, אני כבר מרשה לעצמי להגיד לתלמיד, שעל כל בעיטה שהסוס מקבל, אח"כ התלמיד יקבל ממני אחת בתחת. לא חינוכי אבל עובד כמו קסם !!!!! (כמובן שאני גם נותנת דרכי מילוט כמו: איזה יופי, 3 מעברים לא בעטת, אז יורדת לך בעיטה ממניין הבעיטות... :)
 

hanyou12

New member
חהחהחה אהבתי את הקטע עם הבעיטות


אני אמרתי לה שתעשה לילדה שיעור מהקרקע. צחקנו על זה שאולי אם הסוס יבעט בה או ידרוך עליה זה ילמד אותה לקח - כמובן שאף אחד מאיתנו לא יביא את זה לכדי זה לעולם עם תלמיד אבל עדיין המחשבה משעשעת.
מעניין שחשבת שהיא צעירה יותר, מדובר על ילדה בת 13 מסתבר, לא מאוד רחוק מהתלמיד שלך. אולי זה דווקא כן יעבוד.
אני חושבת שכמה שמסבירים וחופרים לילדים כאלה זה לא ייכנס, רק אם הם יתנסו בעצמם וילמדו על בשרם זה יעבוד, כמו עם הקטע שאמרת לו לרוץ במעגלים איך שהגיע לחווה. זה סוג כזה של ילדים שנאטם להסברים ומסוגל ללמוד רק באופן מעשי.
האמת לא ברור לי איך היא הגיעה למצב שהיא חושבת שצריך להכות בעל חיים כדי שיעשה מה שהיא רוצה - במיוחד לא הבנתי את ההגיון שבלהכות חיה ששוקלת פי 10 ממך ומסוגלת להעיף אותך בהינד עפעף. יש לה מזל שהסוסים שהיא רוכבת עליהם אדיבים מספיק...
 

fliperit

New member
שולחת אותה הביתה

אם יש דבר שאני לא מוכנה לסבול בשיעורים זה שלא נעים לסוס, ועוד יותר מזה- שלרוכב לא אכפת שזה לא נעים לסוס.
יש לי טונות של סבלנות, אבל גם יש לי גבולות מאוד ברורים
 

kenz

New member
זה פתרון בשבילנו (ובשביל הסוסים)

לא בשבילה.
ואם משום מה הילדה כן רוצה לרכב, ותחפש מקום אחר, היא בסוף תגיע למישהו שיתן לה לבעוט ולרוץ, כי לו לא אכפת מהסוסים...
אבל בהחלט הייתי מעלה לה את זה כאופציה בשיחה איתה (ואולי אפילו עם ההורים).
 

fliperit

New member
אני לא יכולה להגן על כל הסוסים

אבל על הסוסים שאני עובדת איתם- כן.
אם שיחה עם הילדה (וההורים אולי) לא הייתה עוזרת, הייתי שולחת אותה הביתה. מההודעה של האניו אני מבינה שזאת בעיה שנמשכת כבר הרבה זמן... אני לא הייתי סובלת את זה

חשוב לי לציין שאם מדובר ברכיבה טיפולית ויש קשר בין ההתנהגות לבין הלקות של הילדה (הפרעת התנהגות, למשל) זה משהו אחר. עדיין לא הייתי מאפשרת את ההתנהגות כלפי הסוסים, אבל הייתה לי הרבה יותר סבלנות (ומנדט) להתמודד איתה
 

popi199

New member
בין היא מוגדרת כרכיבה טיפולית או לא

היא צריכה את אותו היחס, כלומר אני לא חושבת שרצוי לעשות איפה ואיפה בין ילד מאובחן שבא לרכיבה טיפולית או ילד בלי רקע שבא לרכיבה רגילה. אם ילד מרגיש שהוא צריך להיות כוחני אחרת לא יקשיבו לו יש שם בטוח בעיה ובין אם הוא בא עם דף נייר מפסיכולוג או לא הוא צריך את אותה רמת הקשבה וסבלנות.
 

fliperit

New member
אני לא מסכימה

ההבדל בין מי שמגיע לרכיבה טיפולית ומי שלא, הוא לא רק הדף מהפסיכולוג, אלא המנדט שיש לי בתור מטפלת/מדריכה. כשילד מגיע לרכיבה טיפולית אני מרשה לעצמי להניח את ההתקדמות ברכיבה בצד ולהתרכז במטרה הטיפולית. כל מה שקורה בשיעורים צריך לשרת אותה. אם זה אומר לעשות שיעור מהקרקע, ללטף את הכלבים כל השיעור, לצאת לטיול בהובלה כדי שנוכל לדבר אם זה מש שמתאים באותו רגע וכו'.
עם תלמיד רכיבה רגילה ההתקדמות שלו ברכיבה נמצאת במרכז, ולא מטרה טיפולית כזאת או אחרת. ואם זה לא מתאים שהוא ירכב כי הוא אלים כלפי הסוסים- הוא לא ירכב אצלי.

זה כמו שאני מתנהגת בצורה מכילה וסבלנית עם מטופלים שלי בלשכת הרווחה, אבל אם חברה שלי תפגין התנהגות דומה אני לא בהכרח אהיה כזאת מכילה ומבינה כי אני לא המטפלת שלה. למשל, אם מטופלת תאחר, או לא תגיע, פעם אחר פעם אני אתייחס לזה כהתנגדות בטיפול שיש לרדת לעומקה ולהבין מאיםה מגיעה ומה ניתן לחעשות כדי להתמודד איתה. אם חברה תאחר לי שוב ושוב אני אכעס. זה לא רק שאני לא מחוייבת לאותה הבנה ביחסים עם חברה שלי, אלא שזה לא מתאים כחלק מדפוס יחסים בין חברים.

ואגב, גם אם הילדה מגיעה לרכיבה טיפולית, וכבר תקופה ארוכה שהיא מתנהגת ככה כלפי הסוסים יכול להיות שטיפול ברכיבה לא מתאים לה. זאת לא בושה להגיד להורים שכדאי להפנות את הילדה לטיפול אחר. יש מליון סוגי טיפול אחרים שלא מערבים בעלי חיים שיהיו קורבן לכוחניות. בתור מטפלת אין לי בעיה לספוג כוחניות של מטופלים (לא פיזית), אבל אני לא אתן לסוסים שאני עובדת איתם להיות קורבנות לכוחניות.
היו לי עשרות תלמידים עם הפרעת התנהגות או בעיות אלימות (שונאת את המונח הזה) ועם כולם הצלחתי לשים את הגבול המאוד ברור שאנחנו לא אלימים לסוסים. רוצה לדבר אליי לא יפה? בבקשה, אני לא אתמוטט מזה. לא נתתי להם לפגוע בסוסים ומהר מאוד הם למדו אין צורך להשתמש בכוח עם הסוסים וזה השפיע גם על מערכות יחסים אחרות שלהם. אם אחד מהם היה ממשיך להיות אלים כלפי הסוסים במשך תקופה ארוכה, הייתי אומרת להורים שזה לא מתאים.
 

popi199

New member
נסכים

שלא להסכים. אני לא מצליחה לעשות את ההפרדה הזו.
אני מרגישה שמגיע לכל הילדים שבאים אלי מגיע את אותה רמת קבלה ממני, בין הם מקוטלגים כטיפולי או לא, גם עם ילד "רגיל" אני אמצא את הדרך שמתאימה לו לעשות דברים ואם הוא צריך יותר הבנה וסבלנות אז שיהיה, חשוב לי שהוא גם יקבל ערך מוסף מהרכיבה מעבר לדברים היבשים מצד שני גם עם הילד ה"טיפולי" אני אשאף לאותם הישגים ברכיבה גם בדרך שמתאימה לו אם אני אעכב את ההתקדמות ברכיבה של הילד הטיפולי וחבריו לכיתה מתקדמים ועושים דברים מעניינים והוא נשאר תקוע כי הביאו אותו לרכיבה טיפולית ויש לו מטרות טיפוליות איך אני בעצם עוזרת לו? בלהפריד אותו? בלקטלג אותו? אני יודעת שילדים כאלה גם ככה מקוטלגים כל החיים שלהם אצלי אני רוצה שדוווקא ירגישו שווים לחבריהם כי הרבה פעמים דווקא בחברה או בבית ספר, שזה עיקר חייהם, הם גם ככה מופרדים בצורה כזו או אחרת.


שוב, אני לא אומרת שצריך לסבול אלימות, אני גם דורשת כבוד גם כלפיי וגם כלפיי הסוסים וכל היצורים החיים בחווה והייתה לי השנה ילדה שכמעט והפסקתי את הרכיבה שלה כי ההתנהגות שלה כלפיי הייתה לא מקובלת, נתתי לה את הצ'אנסים ואם היא לא הייתה עומדת בזה היא באמת הייתה עפה וזאת ילדה שאני יודעת שמאוד אוהבת אותי ושהיא לא רוצה לרכב אצל מדריכים אחרים אבל היא הייתה צריכה גבולות (אגב, זאת ילדה שלא רגילה לגבולות מהבית בתחום המילולי, אז נכון שזה לא תפקידי אבל אני חושבת שכל התהליך של הצבת גבולות ביחס שלה כלפיי גם עזרה לה במקומות אחרים בחיים). זה לא שאני חושבת שאין קוים אדומים, אבל הקוים האדומים הם אותם קוים לכל התלמידים שלי ומצד שני אני אף פעם לא אשלח ילד הבייתה לפני שמיציתי את כל האופציות איתו לא משנה מאיזה רקע הוא בא.
 

fliperit

New member
לקטלג אותו?

אני לא דנה עם חבריו לכיתה (או כל אחד אחר, לצורך העניין) במטרה הטיפולית או בתהליך הטיפולי עם אותו ילד. הם גם לא נמצאים באזור בזמן השיעור שלו ואין להם מושג ירוק, מלבד מה שהוא מספר להם, לגבי מה הוא עושה ברכיבה. גם לילד עצמו אני לא אומרת "יש לך חגורת כתפיים חלשה אז נעשה ככה וככה" או "יש לך בעיות קשב וריכוז אז נעשה ככה וככה...".
תלמיד רכיבה טיפולית לא מגיע כדי ללמוד לרכב. הוא מגיע כדי לקבל טיפול שיעזור לו להתמודד עם בעיה שהוא סובל ממנה. הורים שאומרים לי שהם רוצים שהילד ידע לרכב, אני שואלת אותם למה הביאו אותו לרכיבה טיפולית. אם אין להם תשובה על כך, אני שואלת למה הופנה לרכיבה טיפולית. "לימוד רכיבה" זאת לא מטרה שמקובלת עליי לטיפול, אלא זהו כלי שמשמש להשגת מטרה כלשהי.

אם רכיבה טיפולית וחוג רכיבה הם אותו דבר, אז יכול להיות שרכיבה טיפולית זה באמת בולשיט...
 

kenz

New member
פופי, תקני אותי אם אני טועה

אני לא מדריכה טיפולית. אבל נראה לי שמה שנאמר היה לגבי זה שגם לימוד רכיבה יכול להוות רכיבה טיפולית.
הרכיבה עצמה, ותרגילים ללמידתה יכולים להוות טיפול לכשעצמו, ולמרבית הילדים שנשלחים מקופות החולים עם בעיות קשב וריכוז, או חולשות שונות וכד', לימוד רכיבה נכונה יכול לתרום מעבר לישיבה על הסוס ועשיית תרגילים ספציפיים המכוונים לטיפול.
נכון שיש מקרים שזה לא חל בהם.
אבל אם ילד יכול לחזק חגורת כתפיים או לשפר בעיות שונות תוך כדי לימוד רכיבה נכונה, אז הקריטריונים יהיו אותם קריטריונים. מדריך רכיבה טיפולית לא ילמד רכיבה נכונה ילדים "נורמליים" ורכיבה שאינה נכונה תלמידים "טיפוליים", פה אין הבדל, רק שלאותו תלמיד טיפולי, יש מטרה טיפולית שהוא משיג דרך הרכיבה.
אגב לגבי התהליך הטיפולי ואיך הוא נתפש בעיני ההורים, אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת. לימוד רכיבה הוא לא מטרה טיפולית.
 

fliperit

New member
כמובן שאני לא מלמדת רכיבה לא נכונה

כיוון שרכיבה נכונה היא כלי בטיפול. לעומת זאת, התקדמות ברכיבה היא לא מטרה בטיפול.

כלומר, למשל יפריע לי יותר אם תלמיד רכיבה ישאר על הלונג' חצי שנה, מאשר אם מטופל ברכיבה ישאר על הלונג' חצי שנה.

רכיבה, כמו כל ספורט (או עיסוק נורמטיבי אחר) יכולה להיות בעלת השפעה טיפולית, ועדיין חייב להיות הבדל בין לימוד רכיבה לטיפול ברכיבה. אני לומדת קרב מגע וזה עושה פלאים לבטחון העצמי שלי, למשל. זה הופך את המדריך שלי למדריך קרב מגע טיפולי? או אומר שאני מטופלת באצמעות קרב מגע? לא ממש...

ונראה לי שסטינו הרחק מנושא הדיון....
 

popi199

New member
ברור

לדוגמא אם ילד עם חגורת כתפיים חלשה מצליח להחזיק את המושכות כמו שצריך באויר בלי שהמושכות ינזלו לו מבין הידיים במשך כל הרכיבה זה הישג לא רע בעיני.
יש מדריכים שאם ילד בא אליהם עם הפניה הוא נידון לשיעורים נצחיים עם כדורים וחישוקים , לי יש אלרגיה לאביזרים מגיל מסויים אבל זה עניין אישי שלי.
 

popi199

New member
תראי

הדיון כרגע הוא לא על פיגור או אוטיזם כי אני כבר אחרי הקורס החלטתי שלא בשבילי להתעסק עם אוכלוסיות כאלה.
מדובר על הילדים שיש להם איזה אילו "הפרעות" שיכולים פיזית לעשות כל דבר שילד נורמטיבי יכול לעשות רק שלהם יש קשב וריכוז או אספרגר או כל 'ליקוי' כזה או אחר שעושה להם את הדרך לקצת יותר קשה אבל הדרך שלהם בחיים היא בדיוק אותה דרך כמו של כולם אז אני לא רואה למה להפריד אותם באיזושהי צורה.

על פי מה שכתבת בהודעה הקודמת הילדה שהתחצפה אליי באה לרכיבה רגילה, היא חצופה בצורה שלא תאומן אז שתעוף הבייתה מה זה התפקיד שלי לחנך אותה? זה התפקיד של ההורים שלה, שיחנכו אותה בבית ואז אני אוכל לחזור ללמד אותה הליכה טרוט וקנטר. אני לא יכולה לראות את זה ככה, כל בעיה שיש לילד שמונעת ממנו להיות הכי טוב שהוא יכול להיות ביחס לעצמו זה גם בעיה שלי ואני חושבת שזאת רכיבה עם ערך מוסף, האמת היא שאני לא חושבת שיש רכיבה טיפולית ורכיבה רגילה אני חושבת שרכיבה זאת רכיבה וגם אני ואת מקבלות איזשהו שירות טיפולי כשאנחנו עולות על סוס, תמיד.

הסיבה שאני כל כך מאמינה במה שאני עושה עם כל ילד כי כשאני התחלתי לרכב בגיל 15 הייתי ילדה כזאת כעוסה, בעיקר על אנשים הייתי ממש על גבול האנטיסוציאלית, לא הופנתי לרכיבה טיפולית וכל דבר שקטלגו לי כ"טיפול" מיד היה יוצר אצלי אנטגוניזם בכל הילדות שלי אני לא זוכרת כמה פסיכולוגים עברתי ואף אחד לא הזיז לי אפילו טיפה כמו שהסוס שלי הזיז לי לאחר מכן, היו לי התפרצויות זעם על עצמי , על המדריכה שלי ולפעמים זה גם יצא על הסוס, אמנם לא בבעיטות ומשיכות סתמיות אבל בעבודה מאוד אגרסיבית, הייתי מתחצפת עד מגעילה ביותר לפעמים כלפיי המדריכה שלי והרבה פעמים רכיבות היו נגמרות בפשוט בכי של תסכול באורווה של הסוס שלי.
אז לא באתי עם אבחון ולפחות שנתיים שלוש הייתי בלתי נסבלת אני חושבת שהרבה מדריכים היו בועטים אותי הבייתה ואם המדריכה שלי הייתה עושה את זה אני לא יודעת מה היה נגמר איתי בסוף אבל היא נלחמה עליי בשיניים יותר טוב מכל פסיכולוג או פסיכיאטר שפגשתי ובלי שום ידע פורמלי עשתה איתי עבודה מדהימה שכל פעם שאני נזכרת בזה אני מוקירה לה תודה מחדש. לפני שבועיים אח שלי אובחן בפעם הראשונה בגיל 33 במבנה אישיות סכיזואידי, אף פעם לא אבחנו אצלו את זה לפני כן והיום הוא במקום מאוד רע ואנחנו לא בטוחים איך אפשר כבר לעזור לו, אבל אני נזכרת בנו כילדים, היינו כל כך דומים מבחינת התנהגות ואישיות, שאין לדעת, אולי בלי הסוסים והמדריכה שלי הייתי עכשיו במקום שלו.

זאת הסיבה שבגללה אני מקווה שאני אף פעם לא אשלח ילד הביתה ואגיד לעצמי שהוא לא בעיה שלי, אם אני יכולה לעזור אפילו אם זה יכלול תחבולות ושמיניות באוויר אני אעזור ואם אני אאלץ יום אחד לשלוח ילד הבייתה אני אראה את זה ככישלון שלי.
 

giri

New member
וואו

פופי, הודעה מדהימה, השארת אותי פעורת פה.
 

fliperit

New member
את רואה את זה כלהפריד

אני רואה את זה כלתת להם את מה שהם זקוקים לו, ובשבילו הגיעו אליי.

כמו שכתבתי כבר, אין לי בעיה שיתחצפו אליי. אני לא אתמוטט מזה שילד ידבר אליי לא יפה או לא יכבד אותי. אני מודה, אני כן "מתמוטטת" מזה שמפעילים אלימות כלפי הסוסים ואני לא סובלת את זה. אני כן מאמינה שתפקידה כמדריכה הוא לחנך, וחלק מתפקיד מחנך (ואולי החלק הגדול ביותר, שנעלם מחינוך הילדים בארץ) הוא גבולות. התלמידה המתוארת את האניו לא בעטה בסוס פעם אחת, זה עניין קבוע שנמשך כבר הרבה זמן (ככה אני הבנתי), ולי נשמע שהגיע הזמן למתוח את הגבול: "את רוצה להמשיך לרכב? תפסיקי עם זה מיד".

זה שלרכיבה, כל רכיבה, יש ערך טיפולי זה נכון. אבל להגיד שרכיבה טיפולית ורכיבה רגילה היא אותו דבר, מבטל לחלוטין את היתרונות של רכיבה טיפולית כתחום שיכול לסייע להרבה מאוד אנשים. זה מבטל את הצורך של מדריכי רכיבה טיפולית ללמוד ולהכיר את הבעיות בהן הם מטפלים וזה מבטל את הצורך לתת התייחסות מיוחדת לקשיים של הילד (כי "הרכיבה תעשה את שלה").

ולסיום, זה נכון שלכל אחד מאיתנו יש רגישויות שונות בעקבות העבר שלו וההתנסות שלו, אבל אני חושבת שצריך לתת התייחסות לכך שזאת רגישות שלנו ולשאול את עצמנו איפה היא מסייעת ואיפה היא מפריעה, ומה אפשרלעשות איתה כדי להעניק את הטיפול הכי טוב (ואני מתייחסת לטיפול כי מבחינתך זה אותו דבר, ואני עובדת כמעט אך ורק עם מטופלים)
 
למעלה