ספר מרתק בשם ''NEBEL'' -''חיים''
אשר ראה אור השנה בגרמניה המערבית ושובה שם לבבות צעירים ומבוגרים כאחד, טוען כי האדם המודרני, בן המאה ה-20 אומנם שואל את עצמו שאלות כמו: ''מאין אני בא'' ו''לאן אני הולך'', אולם מכיוון שנקודת המבט שלו על החיים היא חומרית בלבד, הוא נוטה להתחמק מנושא המוות ואף מפתח פחדים וחרדות בקשר לכך. החיים הארציים, קובע הספר, הינם רק חלק מן החיים האמיתיים. הם תחנת ביניים במסע הנשמה. זוהי תקופת לימוד עבור הנשמה. כדור הארץ הוא בית הספר. הנשמה, לפי ''חיים'' חודרת לגוף הפיזי ברגע הלידה וקשורה אליו עד למוות, שאינו אלא כהסרת בגד מגוף. לעיתים הנשמה יוצאת מן הגוף, במיוחד בעת שינה עמוקה ובמצב של חוסר הכרה. אולם בניגוד למוות, במצבים אלו היא עדיין מחוברת לגוף בחוט דק של אנרגיה. יוהה שנל, תרפיסטית מגרמניה, מספרת כי במשך 20 שנה היתה עדה לתהליכי מוות רבים, ותמיד לאחריהם היתה מסוגלת להבחין בהעתק אנרגטי של המבנה האנושי לובש צורה מעל הגוף הפיזי בו כבו החיים. ואולי המעניין מכל הוא, שהחוקרת, קובלר-רוס, עברה בעצמה חוויה של ''כמעט מוות'' היא אומרת, ''בצחוק אני אומרת לעצמי, שהמקרה שלי היה יפה יותר מכל אותם 20000 מקרים שחקרתי. אחרי שהיית פעם אחת בתוך האור הזה וחווית את הרוגע והאהבה, זה משנה לחלוטין את כל ערכיך ואת איכות חייך''. האור הבהיר ביותר שראיתי אי פעם. לאחר מכן הופיעה היישות הזו וסימנה לי בלי מלים להביט למטה. שם ראיתי כדור בגודל של כדור טניס בערך, הסובב לאיטו בחלל. ידעתי שאצטרך לשוב למקום הזה. כשנעתי לכיוונו, הוא נעשה גדול יותר ויותר. לא רציתי לחזור אליו, רציתי להשאר במקום בו הייתי - בחלל, ולהמשיך הלאה. כיום אני מבין, שהיה זה כדור הארץ. ראיתי אותו על כל צבעיו. זה היה הרבה לפני שהיו תצלומים מהחלל.'' זהו קטע מעדות אותנטית של גויל פריד, קפטן בדימוס, המתועדת בקלטת וידיאו בשם ''VISIONS OF HOPE'' - מראות של תקווה אשר ראתה אור בבריטניה ממש בימים אלו. הקלטת מתעדת עדויות של אנשים, אשר התנסו בחוויה של ''כמעט מוות'', הקרויה בפי חוקרים EXPERIENCE NEAR DEATH מוות קליני, כלומר: מצב של כמעט מוות, בו הלב חדל לפעום, אך המוח ממשיך לחיות. סיפורו של פריד התחיל, לפי עדותו, בערב שבת בריטי שיגרתי בשעת הצהריים. לרופא שהוזעק אל מיטת חוליו, לא נותר אלא לקבוע את מותו ולבשר לאביו את ההודעה המצערת. ''אבי סיפר לי, שהיו אמורים להעביר אותי לבית חולים כדי לבצע בגופתי ניתוח שלאחר המוות, אולם אמי, שהיא אשה יהודייה דתיה, לא איפשרה להם לעשות זאת לפני צאת השבת. ביום ראשון לפנות בוקר התעוררתי, והתחלתי להשמיע קולות, שהבהילו בצורה רצינית את האדם שעמד ליד גופתי'', נזכר פריד. עדותו של פריד, שהינו אדם רציני ומהימן, היא רק אחת מעשרות העדויות המופיעות בקלטת. את ההשפעה שהיתה לחוויה יוצאת הדופן על חייו הוא מתמצת במשפט אחד: ''אני יודע שאין זו התחנה האחרונה''. טרודי לייס, עדה אחרת, סיכמה את החוויה במלים: ''כעת אני יודעת מעל לכל ספק, שאינני הגוף הזה''
אשר ראה אור השנה בגרמניה המערבית ושובה שם לבבות צעירים ומבוגרים כאחד, טוען כי האדם המודרני, בן המאה ה-20 אומנם שואל את עצמו שאלות כמו: ''מאין אני בא'' ו''לאן אני הולך'', אולם מכיוון שנקודת המבט שלו על החיים היא חומרית בלבד, הוא נוטה להתחמק מנושא המוות ואף מפתח פחדים וחרדות בקשר לכך. החיים הארציים, קובע הספר, הינם רק חלק מן החיים האמיתיים. הם תחנת ביניים במסע הנשמה. זוהי תקופת לימוד עבור הנשמה. כדור הארץ הוא בית הספר. הנשמה, לפי ''חיים'' חודרת לגוף הפיזי ברגע הלידה וקשורה אליו עד למוות, שאינו אלא כהסרת בגד מגוף. לעיתים הנשמה יוצאת מן הגוף, במיוחד בעת שינה עמוקה ובמצב של חוסר הכרה. אולם בניגוד למוות, במצבים אלו היא עדיין מחוברת לגוף בחוט דק של אנרגיה. יוהה שנל, תרפיסטית מגרמניה, מספרת כי במשך 20 שנה היתה עדה לתהליכי מוות רבים, ותמיד לאחריהם היתה מסוגלת להבחין בהעתק אנרגטי של המבנה האנושי לובש צורה מעל הגוף הפיזי בו כבו החיים. ואולי המעניין מכל הוא, שהחוקרת, קובלר-רוס, עברה בעצמה חוויה של ''כמעט מוות'' היא אומרת, ''בצחוק אני אומרת לעצמי, שהמקרה שלי היה יפה יותר מכל אותם 20000 מקרים שחקרתי. אחרי שהיית פעם אחת בתוך האור הזה וחווית את הרוגע והאהבה, זה משנה לחלוטין את כל ערכיך ואת איכות חייך''. האור הבהיר ביותר שראיתי אי פעם. לאחר מכן הופיעה היישות הזו וסימנה לי בלי מלים להביט למטה. שם ראיתי כדור בגודל של כדור טניס בערך, הסובב לאיטו בחלל. ידעתי שאצטרך לשוב למקום הזה. כשנעתי לכיוונו, הוא נעשה גדול יותר ויותר. לא רציתי לחזור אליו, רציתי להשאר במקום בו הייתי - בחלל, ולהמשיך הלאה. כיום אני מבין, שהיה זה כדור הארץ. ראיתי אותו על כל צבעיו. זה היה הרבה לפני שהיו תצלומים מהחלל.'' זהו קטע מעדות אותנטית של גויל פריד, קפטן בדימוס, המתועדת בקלטת וידיאו בשם ''VISIONS OF HOPE'' - מראות של תקווה אשר ראתה אור בבריטניה ממש בימים אלו. הקלטת מתעדת עדויות של אנשים, אשר התנסו בחוויה של ''כמעט מוות'', הקרויה בפי חוקרים EXPERIENCE NEAR DEATH מוות קליני, כלומר: מצב של כמעט מוות, בו הלב חדל לפעום, אך המוח ממשיך לחיות. סיפורו של פריד התחיל, לפי עדותו, בערב שבת בריטי שיגרתי בשעת הצהריים. לרופא שהוזעק אל מיטת חוליו, לא נותר אלא לקבוע את מותו ולבשר לאביו את ההודעה המצערת. ''אבי סיפר לי, שהיו אמורים להעביר אותי לבית חולים כדי לבצע בגופתי ניתוח שלאחר המוות, אולם אמי, שהיא אשה יהודייה דתיה, לא איפשרה להם לעשות זאת לפני צאת השבת. ביום ראשון לפנות בוקר התעוררתי, והתחלתי להשמיע קולות, שהבהילו בצורה רצינית את האדם שעמד ליד גופתי'', נזכר פריד. עדותו של פריד, שהינו אדם רציני ומהימן, היא רק אחת מעשרות העדויות המופיעות בקלטת. את ההשפעה שהיתה לחוויה יוצאת הדופן על חייו הוא מתמצת במשפט אחד: ''אני יודע שאין זו התחנה האחרונה''. טרודי לייס, עדה אחרת, סיכמה את החוויה במלים: ''כעת אני יודעת מעל לכל ספק, שאינני הגוף הזה''
