שאלה אתית

[שריד]

שאלה אתית

אתחיל מהשאלה עם מי מתייעצים בנושאים אתיים ? ולסיפור ללא חשיפת פרטים. יש לי מטופלת בסוף שנות השלושים שמגיעה אלי לפגישה החמישית. הצהרת הכוונות שלה מהטיפול היתה מאוד ממוקדת בתחום הקשר הבין אישי והעיסוקי. בפגישות עבדנו בגישה קוגניטיבית דינמית והיא מאוד מרוצה מהפגישות. עם הזמן הבנתי שהסיכויים להגיע למטרות אותן הציבה הם יחסית נמוכים (שלא לומר קלושים) עקב יכולת העברה והכללה נמוכים למדי. הפגישות אגב היו מעשירות ומהנות למדי גם עבורי וגם עבורה. בערך בפגישה השלישית הבהרתי לה שאני לא חושב שנוכל להגיע למטרות שהציבה לעצמה אולם מה שכן אוכל לעשות יהיה להרחיב לה את החשיבה ולאפשר לה לראות דברים בצורה אחרת... היא הסכימה ונראה שהבינה אולם בשתי הפגישות לאחר מכן הבנתי שהדרך היא ארוכה מאוד להפנמה... לבחורה הזו יש הסטוריה טיפולית במסגרות שונות פסיכולוגית, פורומים וסדנאות וכו'. היא מרגישה שהיא מקבלת הרבה מהפגישות אבל אני בדילמה האם אין כאן אביוז של הטיפול כיוון שלא נראה לי שנגיע למטרותיה... ולא ברור לי בכלל שהיא מבינה את התועלת (אם יש בכלל...) במפגשים... האם מספיק שמטופל יראה ערך בטיפול כדי לקיימו ? ואם לא ברור למטפל מהו הערך של הטיפול ? ולמי פונים במצבים שברור כי ההדרכה שאתה מקבל עונה מכיוון אחד ושמטפלים מדיסיפלינות שונות רואים את המצב בצורה שונה ? (למשל פסיכותרפיסית יעצה להפסיק את הטיפול בגלל בעיה ביחסי העברה, ומרפאה בעיסוק יעצה לעבוד על קשרים חברתיים ועל פניו לא ראתה קושי בקשר...) שריד

 

[סיגל וקס]

תשובה לא פשוטה לשאלה לא פשוטה

היי שריד, אני חושבת שאתה מעלה שאלה חשובה מאד, שאני אישית נתקלת בה לא מעט באוכלוסיית בריאות הנפש, ואני בטוחה שהיא קיימת גם באוכלוסיות אחרות. ראשית בשאלת האתיקה - הועדה המקצועית העליונה כוללת בתוכה ועדת אתיקה. אני מפנה אותך לשני קישורים (ראה בהמשך). לצערי אני לא בטוחה שתמצא את התשובה בקוד האתי או אצל ועדת אתיקה כלשהי. זוהי שאלה שקשורה לאמונה שלך כמטפל בכך שכאשר המטופל מביע רצון לקבל טיפול, יש לכך סיבה. עליך ועליו ביחד מוטלת האחריות למצוא אותה (להגדיר את המטרה). זוהי אמונתי האישית בכל אופן. לפעמים דרוש זמן "אינקובציה" (=דגירה), של הכלה ושימור העבודה הקיימת ולא המשך פיתוחה, אשר מוביל להתקדמות מאוחרת יותר. שיהיה בהצלחה, סיגל

 

[נגהויסבוך]

הי שריד שאלה שאלה שאלת !

אנסה את כוחי בשעה זו, ואם יהיו שגיאים אתקן מחר ... יצא לי לחשוב על "מטרות טיפול" שמציב הלקוח כחלק מקבלת העקרונות של טיפול ממוקד לקוח. ז"א שברגע שקיבלתי על עצמי שהלקוח קובע את מטרותיו (כמובן בעזרתי), עלי לשרת אותו עד שיושגו המטרות ... במצב שבו תוך כדי תהליך העבודה אני מגלה שהוצבו מטרות גבוהות מדי שלא ניתן יהיה להשיג, אני מציינת "מצב" למטופל. אני חוששת שלא הוגן לסיים טיפול בשלב בו המטופל רואה צורך - הרי זוהי המשמעות שהוא רואה לעיסוק שבו אנחנו דנים והמשמעות שאני נותנת ל"חוסר" היא אחרת משלו וטיפה פחות רלוונטית (אולי?). האמונה הזאת שלי מכתיבה "תקופת ליווי" מוגדרת בזמן, בה אני מלווה את המטופל להתמודד עם ה"פער" הזה, אני מוצאת פעילויות הממחישות את הפער ומאפשרות הפנמה שלו, אני מציעה עזרה נוספת בעלת גוון רגשי יותר, אבל לא משחררת ... עד שהמטופל באמת מבין שהכלים הטיפוליים שלי והתהליכים שקשורים לתחום ההתמחות שלי, אינם עונים על הצרכים שלו ועל המטרות שהוצבו, ובהחלט בודקת אם קיימות מטרות "נמוכות" יותר שניתן להציב. אני נוטה להאמין ובכך מסכימה עם סיגל, שכל עוד אתה דבק ב"מסגרות ההתיחסות" הריפוי בעיסוקיות ... ולא מערבב נישות מתחומים אחרים, אתה נאמן לסמכות שניתנה לך לטפל בבני אדם כמרפא בעיסוק, ולכן ההתנהלות שלך אינה פוגעת אתית, כי אם מביאה אותך ל"חשיבה" מעצימה של גבולותיך כמטפל. אני הייתי מתייעצת עם דיסציפלינות אחרות, כמוך, שואבת מהן את הכיוונים האחרים לחשוב על ה"בעיה", אך ממשיכה לפעול במושגים ובכלים שלי שאחד החשובים בניהם הוא שימוש מודע בעצמי (מי כמוך מכיר את המושג הזה ?) שאלה חשובה שאלת. לילה טוב.

 

[מוּסקט]

למה שאלה אתית?

נדמה לי שאתה מאוד מחמיר עם עצמך, שריד. במה אתה חורג מגבולות הטיפול? אדם בעל קשיי הפנמה, קשיי הבנה וקשיי יישום או העברה עדיין לא נחשב כמי שעושה abuse (שימוש לרעה) בטיפול - מקסימום מדובר על misuse. לא הבנתי איך היא משתמשת לרעה בטיפול? האם אתה חושב שהמפגשים הטיפוליים מרחיקים אותה באיזה אופן מהתמודדות יותר אדפטיבית בחיים או מזיקים לה? האם אתה חושב שיש למנוע ממנה מפגשים טיפוליים בשל הקשיים בהעברה, הפנמה והבנה? (ואם כן, מה יש לך להגיד על טיפול במפגרים, למשל?) OK יכול להיות שההגדרה הראשונית שלך לגבי הטיפול היתה קצת מעבר ליכולותיה - אבל אתה אמור להיות 'האיש הגמיש' בין שניכם. נסה לנסח ביחד עמה מטרות טיפול יותר יישימות ויותר מתאימות ליכולותיה בפועל, עכשיו שאתה מכיר אותה קצת יותר טוב.

 

[lmatan1]

סוגיות אתיות

במקרים מסוימים, הסוגיות האתיות הן בעיתיות ,מטפל אמור לעזור למטופל לעזור לעצמו,באינטרקציה של אחד לאחד מי שממצמץ ראשון מפסיד. דוגמא אתהאומר למטופל כבר בהתחלה שהוא יודע הכי טוב על עצמו, אתה רק עוזר לו לפתח את הדמיון שלו בעצמו.אל תשכח ש,,,,,, הרבה כוונות טובות מובילות לגהנום, הבעיה היא שאתה זקוק למשוב מהמטופל באותו אופן שהמטופל זקוק למשוב ממך רק שאתה גובה ממטופל תשלום והוא מצפה לעזרה משלם ןרוצה תמורה קונקרטית, כאן נכנסות הסוגיות האתיות שפונות למצפון שלך אם אתה מזהה אחרי מיצוי האפשרויות שאין לאן ללכת שנה גישה תתיעץ. הכל תלוי בך ,האופציה של כשלוך אינה קיימת. שלך ובשבילך בהצלחה.

 

[שרון שני גונן]

איתקה

שריד המטופל הוא שותף שווה בטיפול, בכך אני מאמינה, אך לא תמיד יהיו קיימים המרכיבים ה"חיצוניים", הקוגניטיביים לכך. פעמים רבות המטפל צריך לחדד את אומנות ההקשבה, ההתבוננות, להיות ער לסימנים הקטנים, המיוחדים, שהם שפתו של המטופל. הכלי של "הגדרת המטרות" על ידי המטופל, הוא נפלא, אך לעיתים לא ניתן ליישום בצורתו זו. העובדה שהכלי הזה אינו מתאים בצורה בה אתה מכיר אותו, אין משמעה שאינך יכול לעזור ולתרום חלק ייחודי לחיי המטופל. אם הרצון והנכונות קיימים אצל שני הצדדים, ונראה שהמפגש הטיפולי תורם, הרי שבעיני המטרה מושגת. אולי לא זו שבמילים שנאמרו... אבל זה רק סימן שלא צריך לדבוק בהן. הן יכולות לשמש מעין רקע, סמן של מקום אליו שואפים... גם אם אולי כל החיים, הסמן יישאר כוכב גבוה מאוד, הוא מאיר את הדרך. מצרפת שיר בשבילך. איתקה מאת קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863) כי תצא לאיתקה בקש כי תארך דרכך מאד. שתהיה מלאה הרפתקאות, שופעת תגליות. ליסטריגונים, קיקלופים, פוסידון הזועם – אל תירא מהם: לעולם לא יקרו אלה בדרכך כל עוד מחשבותיך נעלות, כל עוד רגשות נשגבים מדריכים את נפשך ואת גופך. ליסטריגונים, קיקלופים, פוסידון הפראי – לא תפגוש בם אלא אם כן תישאם בקרבך, אלא אם כן רוחך היא שתקימם לפניך. בקש כי תארך דרכך מאד. מי ייתן ותתעורר אל בקרי קיץ רבים, ובשמחה רבה, בחדווה, תדרוך כף רגלך בנמלים אותם תפקוד לראשונה. מי ייתן ותחנה במחוזות המסחר הפיניקיים ותרכוש את הטובים שבטובין, אם הפנינה, האלמוג, הענבר וההובנה, גם בשמים משכרים מכל המינים – בשמים משכרים ככל שתוכל לשאת. ומי ייתן ותפקוד ערים מצריות לרוב ותלמד, ותוסיף דעת מחכמיהם. ותהא איתקה לנגדך תמיד, להגיע לשם זה ייעודך. ועל הכל, אל תאוץ לך הדרך. ולוואי ותארך מאד, שנים הרבה, ותגיע אל אותו אי ואתה שבע ימים, עשיר ככל אשר אספת בדרכך, ובלי לצפות שאיתקה תעשירך עוד. איתקה העניקה לך את הטיול המופלא. אלמלא היא לא היית יוצא כלל למסע. אין בה עוד. והיה כי תגלה ערוות עניה, לא איתקה הוליכתך שולל. וכך, לאחר שתקנה חכמה ותעתיר ניסיון, אז תשכיל להבין משמעותן של איתקות אלה. תרגום מתרגומים לאנגלית ולאיטלקית: דן פלדמן [email protected]

 

[שריד]

אנסה לחדד את הדילמה

קודם כל תודה על התגובות, הן ממש מעשירות ומרחיבות את החשיבה אבל הייתי רוצה מעט למקד... מכירים את הבדיחה על הגבר שמרטיב בלילה והולך לפסיכולוג. כעבור שנים הוא נפגש עם חבר וההוא שואל אותו...נו איך הולך ? הגבר עונה לו... אני עדיין מרטיב אבל לא איכפת לי מזה... אני בהחלט סבור שהבחורה נתרמת, גם בפיה האמירה הזו וגם לפי ההשתנות שלה מפגישה לפגישה...אבל יש דבר נוסף והוא נושא העברה... הבחורה מאוד מחשיבה את עובדת היותי גבר בטיפול... ההעברה היא יחסית ברורה... אני חושב שיש משקל רב אלי הכי הוא הכי חשוב בטיפולאבל אני איני מרגיש יומן בטיפול המתייחס למצב זה כמרכיב העיקרי... ואז אולי אני מפספס כאן את העיקר וגם את היותי מרפא בעיסוק... שריד

 

[שריד]

ועד משהו למוסקט

אני מבין שלא הייתי ברור מספיק, לא חשבתי עליה כעושה אביוז לטיפול אלא עלי כנותן שרות. אם אני לא מקדם את המטופל למטרתו אזי אני נותן שרות רע. וגם אם המטופל עדיין חושב שהטיפול שווה לו עדיין לדעתי האחריות היא עלי. בעיקר אם הערכה שלי, שהמטופל נותן ערך מוגזם לטיפול ומאמין שהוא יגיע למטרתו... בניגוד להערכה שלי וההבהרות שלי... שריד

 

[שרון שני גונן]

העברה

אה...העברה... מצרפת מאמר חביב שתרגמתי בזמנו לאחותי, כשלמדה מסאז', מדובר ביחסי העברה ביחס למי שעוסקים בתרפיות מנואליות, קרי, נוגעים במטופליהם... אבל קריא גם במקצוע שלנו. מדוע אתה מרגיש שהמרכיב העיקרי בטיפול הוא יחסי ההעברה? האם אתה סבור שזו הסיבה העיקרית שבשלה היא באה לטיפול? או שאתה מרגיש שבעצם היא אינה מנצלת שום איכות אחרת שיש לך להציע? הרבה פעמים שכשמשהו לוחץ על הכפתורים שלי באופן כזה, שאני חושבת שאני לא מתאימה לטפל בו,אצלי בדרך כלל מדובר באחת משתי אפשרויות. א. זו האינטואיציה שלי שאומרת שכדאי להתרחק כי טוב מזה לא יצמח עבורי או עבור זולתי. ב. זו המועקה והחרדה שעולות לפני הקפיצה למים הקרים של ההתמודדות עם משהו קשה, אבל חשוב. ניתוח המצב בדרך כלל מביא או לאחד העניינים שלי שנמצאים בעבודה (שזו דרך יפה לומר לא פתורים עדיין)או למה שנראה ככיוון לא ברור ולא מגובש. כיוון לא ברור, בדרך כלל אומר להתרחק. עניין לא פתור, בהתאם לאנרגיה והרצון... בכל מקרה זה עניין שכדאי לברר בשיחה אישית...לדעתי, בגלל שהרבה פעמים יוצא שהתשובות לשאלות הן נורא אישיות, ואתה שאלת בשם שלך.

 

[שריד]

קודם כל תודה על השיר תמיד טוב

לקרוא משהו מתאים שמעורר חשיבה. יכול להיות שהפכתי קונקרטי בהשראת המטופלת, יכול להיות, אבל אין לי שום חשק להתעורר בקר אחד ולגלות שאיתקה שלי ואיתקה שלה נמצאות בקצוות אחרים של העולם...

 

[שרון שני גונן]

איתקה איתקה העיקר לא להיתקע../images/Emo6.gif

 

[fez1]

הצלחתי ל''חטוף זמן'

ולעיין בדיון המעניין הזה ... מסכימה עם רוב הדברים שכולן ענו לך , שריד , ובוחרת לצטט ולהביע הזדהות עם דברי סיגל ומוסקט . סיגל דיברה על אמונתך כמטפל ולדעתי כאן היא מורגשת מאד . כאן עליה לבוא לידי ביטוי , ואני מבינה שאמונתך כמטפל הביאה אותך למעשה להתייעץ בדיון זה ... כ"כ מאד חשוב לדעתי מושג האינקובציה שסיגל הזכירה , ויש לתת את הכבוד לכל אדם / מטופל ל'בצע' זאת בקצב שלו . לגבי ועדת האתיקה אותה הזכירה , נראה לי שבהתייחס לסוגיה זו נראית לי מיותרת ואף גורעת . הנושא שהעלית הינו דינמי ולא נוסחתי או חד משמעי ( כמה עוולות מקצועיות נעשות וועדת האתיקה , שחשובה מאד לעניות דעתי , אינה נוגעת בהן ?) . מוסקט הזכירה מקרים של חריגות שאינה נעלמת או מופחתת ( סליחה על הניסוח)ואכן גם אני סבורה שהעברה כלשהי והפנמה נעשית גם אצלם וברמתם ,גם אם קשה לזהות ולהודות בכך . זהו שוב , הכבוד לו זכאי כל אדם . והגמישות -- היא היא היופי שבמקצוע שלנו לדעתי ( אצלי לפחות , בעבודה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים ) .במקרה שהצגת , אתה חייב גמישות מחשבתית ומעשית . שיהיה לך הרבה סיפוק עם החלטתך בעניין ! זהו , סיימתי להיום ותודה על הקשב ...

 

[שריד]

מכל מלמדי השכלתי../images/Emo63.gif המשך...

אין כמו סיעור מוחות רציני... אז ככה בפגישה אחרי עשינו קצת מכל מה שדובר בשרשור... א. הייתי צריך להוריד ממני אחריות לכן שיתפתי אותה בהתלבטות. ב. הגדרנו מטרות (חברתיות) קצת יותר קרובות וקונקרטיות ברמת משבוע לשבוע כולל משימות. ג.סיכמנו שהאחריות שלה כמו שלי לברר איך הטיפול קשור למטרותיה וזכותה המלאה (מה שלא היה ברור לה עד אותו זמן) לסיים את הטיפול בכל עת שתחפוץ בתנאי שמודיעה פגישה אחת מראש. נפרדנו בציפיה לראות מה יקרה אחרי המשימה הבאה שלה...

תודה שוב לכולכן על התמיכה והידע... שריד