שאלה אתית סבוכה

[shudaizi]

שאלה אתית סבוכה

האם זה מקובל לעבור תוכנית בדוקטורט?
יותר בפירוט: אני עכשיו בסמסטר הראשון שלי בדוקטורט במדעי הרוח באוניברסיטה לא-מאוד-יוקרתית בקנדה, אבל עם מנחה מאוד טובה (זאת הסיבה שבחרתי לקבל את ההצעה שלהם). באופן כללי אני מרוצה מהתכנית ואני יודעת שאני רוצה את הדוקטורט הזה - אני רוצה לעשות מחקר, אני אוהבת את התחום שלי, ואני מרגישה שאני טובה בזה. עם זאת, אני לא לגמרי מרוצה מאיפה שאני: למחלקה יש שני חוקרים שעוסקים באיזור הגיאוגרפי שאני מתמחה בו, ועד כה לא מצאתי חוקרים מאיזורים אחרים שיש לי איתם קליק. כך שאני עובדת מאוד צמוד עם המנחה וקצת עם החוקר השני. בכלל, ההרגשה היא שאני מין חד-קרן שעושה משהו שאף אחד אחר במחלקה לא עושה, מה שקצת מגביל את ה"הפרייה האקדמית" שכל כך רציתי. אני משתתפת בקבוצת קריאה שכוללת חוקרים מהתחום שלי מאוניברסיטאות אחרות מהאיזור, והמפגשים איתם ממש כיפיים ומעניינים וזה בדיוק מה שחסר לי באוניברסיטה שבה אני רשומה. עוד דבר שמפריע לי, זה עד כמה אני אהיה תחרותית במציאת עבודה אחרי סיום התואר, עם השם הלא-מרשים של האוניברסיטה. אני יודעת שזה לא הדבר הכי חשוב, אבל זה בוודאי משפיע במידה מסוימת.
חשבתי לנסות להגיש מועמדות להרווארד, סטנפורד ואוקספורד - יש לי את רוב החומרים מוכנים משנה שעברה כך שלתקתק אפליקיישן בחודש לא יהיה לי קשה מדי. הדבר הכי קשה זה להחליט האם זה דבר אתי לעשות - לנסות להתקבל לתוכנית אחרת כדי לשפר לעצמי את התנאים? אני אצטרך לפנות לחוקרים שמכירים את המנחה הנוכחית שלי (שהיא מקסימה ומבריקה בעיניי, ומאוד נדיבה כלפי) - זה דבר שבכלל עושים?
אשמח לשמוע את דעתכן!

 

[עופר ברנשטיין]

לדעתי, אם כך את מרגישה - חד משמעית כן!

דוקטורט תהליך ארוך וסבוך גם מבלי להוסיף עליו קשיים. אם את נמצאת בנקודת משבר אמון כזו שאת שוקלת את הרעיון - זה רק עניין של זמן עד שהמשקל יכריע אותך ותמצאי את עצמך נאלצת לבצע את המהלך מעמדה פחות נוחה.
&nbsp
יחד עם זאת, המצב שאני נמצא בו לא שונה מהותית מהמצב שאת נמצאת בו, ולמרות זאת אני בחרתי להישאר איפה שאני. בעיקר משום שאני לא חושב שבמקום אחר היה יכול להיות לי בהכרח טוב יותר.
חבר הסגל שאתו תכננתי לעבוד מלכתחילה עזב בקיץ לפני שהגעתי. המחלקה עוברת שינוי דורי, מחקרי וארגוני וכתוצאה מכך הפוקוס שלה השתנה מהתחום שבו אני פועל לתחומים אחרים. כתוצאה מכך יש לי מנחה רשמית מהמחלקה אבל בפועל שני האנשים שאיתם אני עובד הם ממחלקות אחרות. התחום שלי מאוד אינטרדיסציפלינרי, כך שזה לא מהווה בעיה חמורה. אבל, זה בהחלט יוצא דופן.
את ההפרייה אני מקבל מהאנשים שסביבי, כולל חברי סגל שאיתם אני לא עובד ומהרצאות אורח וימי עיון במחלקות אחרות.
אם הייתי יכול למצוא מנחה אחר/ת במחלקה שבה אני נמצא הייתי עובר. אבל, זה הרע במיעוטו במקרה שלי.
במקרה שלך, וזה ההבדל המהותי, את מרגישה בדידות אקדמית, אבל לא אדמיניסטרטיבית. אפשר לתקן את זה. אבל, נראה לי שאת שואלת את השאלה אחרי שכבר בעצם החלטת. אז, אם כך - לכי על זה וכמובן, אל תגידי כלום לאף אחד כך שאם זה לא יתממש, פשוט תמשיכי בשלך.
&nbsp

 

[עופר ברנשטיין]

ורק כדי לחדד משהו...

מנחה טוב/ה, מוכרים ובעלי שם, גם אם מאוניב' עם שם פחות מרשים שווים הרבה יותר מאשר תעודה ממוסד עם שם, אבל שיספק לך פחות תמיכה או שההתאמה למנחים בו תהיה פחות מיטבית. ולכן, אם אין בסטנפורד או בהארוורד, או באוניב' מרכז פלורידה לצורך העניין, מישהו שיספק לך את כל מה שיש לך היום וגם קהילה אקדמית הומוגנית (כלומר אנשים שעושים בדיוק מה שאת עושה ולכן לא תרגישי לבד) אז ייתכן ובכל זאת לא שווה לעבור. הרי לא תרצי לעקור את עצמך, להתארגן מחדש רק כדי לגלות שאולי יש קהילה אקדמית בעלת תחומי עניין זהים, אבל קשר רופף עם מנחים או תחרותיות יתר בין מונחים או תנאי מימון ועבודה תובעניים.

 

[shudaizi]

עוד לא החלטתי כלום

בעיקר כי זה יהיה קצת קשה לעשות את זה מבלי שהמנחה הנוכחית שלי תדע. איך אני אסביר מה אני עושה השנה?
שניים מהחוקרים שאני מעוניינת לעבוד איתם יודעים שאני סטודנטית שלה ויזהו אותי מהאפליקיישן (והם יודעים את זה כי היא הציגה בינינו, כשהיו אצלנו בהרצאת אורח - תחום קטן, כמו שאמרתי).
במצב כזה, כשברור להם שאני מנסה לעבור תוכנית, האם זה לא נתפס כבגידה? זה לא יראה ממש גרוע?

 

[corrigenda]

החשש שלך מוצדק

עם הדיסקליימר הברור שאני מתחום אחר, לא מכיר את מצבך וכל זה, נשמע שיש כאן פוטנציאל הסתבכות רציני עם המנחה הנוכחית שלך. היא תגלה במוקדם (אולי החוקרים שזיהו אותך יאמרו לה שהסטודנטית שלה מגישה אפליקיישנס?!) או במאוחר (כשתעזבי), ואז היא עשוייה לכעוס מאוד ולקחת את זה כעלבון אישי.

לדעתי, אם את לא יכולה לספר למנחה הנוכחית בכנות מה מפריע לך בתוכנית הנוכחית ולקבל את ברכתה למהלך, זה דגל שחור מתנוסס וכו'. אני לא מתיימר לייעץ לך מה לעשות, רק להאיר את איך שאחרים יכולים לתפוס את זה.

 

[shudaizi]

אני מסכימה עם מה שאתה אומר

אין דרך לעשות את זה בלי לדבר עם המנחה הנוכחית. אני אחשוב על זה עוד כמה ימים ואחליט.

 

[Commander Bauer]

אולי שיחה פשוטה איתה תפתור לך את הבעיה...

יכול להיות שהיא תמצא פתרונות לבידוד האקדמי שלך...

 

[אור302]

הייתי בדיוק במצב הזה

תראי, בלי המלצה מהמנחה שלך יהיה לך קשה יותר להתקבל למקום אחר. ישאלו למה את עוזבת? מה קרה? לעומת זאת, המלצה מן המנחה שלך תקדם אותך היטב. היא תאמר כמה את מבריקה אבל המקום לא מתאים לך או לתחומי העניין הייחודיים שלך. אז כמובן ישנה הסתבכות עם המנחה. השאלה היא מה מצבך ביחס אליה. האם את יושבת על תקציב שלה? האם את בתחום שבו היא משקיעה בך מהכספים שלה או בתחום שהמימון הוא מחלקתי וכך לא היא נפגעת? אני הופתעתי בזמנו כמה המנחה שלי תמכה בניסיון שלי לעבור, שבסוף לא צלח וגם זה היה לטובה.
&nbsp
בעניין "הפרייה אקדמית" - אני חיפשתי אחריה שנים עד שוויתרתי גם כתלמיד וגם כמרצה. אני מתחיל לחשוב שזו פיקציה שרק נראית מבחוץ אבל מבפנים כל אחד הוא בעצם שונה ובודד (אולי גם בחיים). במקרים שזה כן קורה, כאשר למנחה יש גדוד של מונחים בתחום שלו, זה לא פעם מייצר מחקר דוגמטי שנכתב תחת לחצים חברתיים. זה יכול לקדם לאחר סיום הלימודים, בחזקת "הנה עוד חוקר שהוכשר בידי המנחה הדגול כך וכך" ויכול גם להיות "הנה עוד אחד מהגדוד ההוא, כבר נמאס מהם." אם את בקבוצת קריאה שגם כוללת מפגשים עם חוקרים אחרים, אז בכלל מצבך טוב, בשביל מה לעבור? יש גם יתרון בהיות תלמיד היחיד העוסק בתחום מסוים, תחת טיפוח קרוב של מרצה מסוים. כך אני גדלתי והייתי מרוצה מאוד מתשומת הלב שקיבלתי. גם קצת מתוסכל אבל בגדול "הפריה הדדית" היא יותר מיתוס ממעשה. כאשר אנשים שונים באותו תחום ישנה תחרות גם על מימון וגם על הישגים וגם על מקומות עבודה לאחר מכן. צומחת לא פעם איזו תחרות קטנונית שבאה על חשבון התעמקות בלימוד עצמו. אולי עדיף להתרחק מזה. הנכס האמתי הוא המנחה. אם טוב לך עמה, לא שווה לעזוב.
&nbsp
קחי בחשבון שקיימות אפשרויות לחילופי סטודנטים לתקופות שונות, למענקי מחקר במקומות שונים. בעיקר בשלבים המתקדמים של הכתיבה, קיימת אפשרות לבלות תקופה במוסד אחר וליצור שם קשרים.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[shudaizi]

מעניין

אם אפשר לשאול - איך הצגת את הדברים למנחה? מה היו הסיבות שלך לרצון לעבור?
אני מקבלת מימון מהמחלקה, כך שמבחינה כספית אין לזה שום השלכות עבורה.
אני מקבלת את מה שאתה אומר על תחרותיות כשיש יותר אנשים שעוסקים באותו תחום, ונאבקים על משאבים מוגבלים (מימון, זמן של המנחה וכדומה).
מצד שני, אני בשלב הקורסים בדוקטורט והבחירה שלי מבין הקורסים שמציעים במחלקה כל כך מצומצמת, שזה ממש מבאס. אני יודעת שזה לא הדבר הכי חשוב אבל אני מרגישה שאני מפספסת חלק חשוב מההכשרה שלי בתחום, שאצטרך להשלים בעצמי או להתמודד עם החוסר, הכשרה שיכולתי לקבל במקום אחר.

 

[3rd CYR]

כמעט עשיתי זאת בעצמי

השנה הראשונה שלי בדוקטורט הייתה איומה מהמון בחינות. היא התחילה טוב ואז התדרדרה במהירות לקראת נובמבר מה שגרם לי לחשוב שאולי כדאי לי לעבור למקום אחר (בדיוק עונת הגשת המועמדויות בדצמבר...).
יזמתי שיחה עם המנחה שלי דאז על הקשיים שלי ועל התחושות שלי מבלי להעלות את הרעיון של המעבר. דווקא היוזמה לאפשרות ללכת למקום אחר באה מהמנחה (לרגע אפילו נבהלתי שרוצים להפטר ממני). אבל האווירה הייתה מאד תומכת בסגנון של -- עם מי היית רוצה לעבוד? איזה מקום היה מתאים לך יותר? העלתי את הנקודה שהיו כמה מוסדות שכבר פניתי אליהם לפני שנה ונדיחתי, אבל מדברי המנחה הבנתי שהשנה שהעברתי במוסד הנוכחי שלי הופכת אותי למועמדת ראויה יותר למוסדות שגם דחו אותי בעבר, כי אקבל מכתב מאד תומך מהמנחה שלי, וכי ההישגים שלי עד כה בתוכנית הנוכחית היו טובים. באותה נשימה אבל קיבלתי מהמנחה טיפים איך להתמודד עם הקשיים שחשבתי להמלט מהם לתוכנית אחרת. וגם למנחה זה גרם לחשוב יותר על מה אפשר לעשות כדי לעזור לי למקסם את התרומה של התוכנית לצרכים האקדמיים שלי. עד סוף הסמסטר הכל בא על מקומו בשלום מספיק כדי שלא ארצה (ולא ארגיש צורך) לעבור למוסד אחר.

 

[shudaizi]

תודה על העצות והרעיונות

זה ממש עוזר לדעת שאני לא היחידה ששוקלת/שקלה לעבור תוכנית.
אני אקבע זמן לדבר עם המנחה שלי ואעלה את התחושות שלי בפניה, ונשמע מה היא תגיד.

 

[אור302]

זה היה פשוט.

אני במדעי הרוח כך שאין בעצם "מנחה" כבר מההתחלה, אבל אותה מרצה שהפכה להיות המנחה שלי מאוחר יותר הייתה מי שעבדתי איתה וגם הייתה הבוסית שלי בהוראה. היא עצמה חשה שאני מעין "כישרון מבוזבז" אצלנו כי תחום ההתעניינות שלי התפתח בכיוונים שאיש לא עוסק בהם מלבדה וגם אין בהם בכלל קורסים. היא זו שהעלתה את הרעיון לעבור. אני מתעסק בספרות וכשהגעתי למוסד שלי הייתי אמור להיות תאורטיקן. איכשהו יצא שהתגלגלתי לעסוק בספרות יהודית ועברית את זה אין אצלנו בכלל. מה שמצחיק זה שגם בתחום התאורטי הצר שלי לא היו ממש אנשים, אבל גיליתי אחד מתאים מאוד רק בסוף המסלול שלי כשכבר הייתי סגור על עבודה עם המנחה שלי. בקיצור כשניסיתי לעבור כבר קיבלתי מכתבים גם מהארץ וגם מארה"ב, ממנחים מוכרים פה שיושבים בעצמם בוועדות קבלה ומה הכי מצחיק? כשניסיתי לעבור מתוך ארה"ב למקום אחר בארה"ב, התקבלתי לפחות מקומות מאשר כשפניתי מהארץ! למעשה בארה"ב לא התקבלתי בשום מקום ורק באוקספורד התקבלתי לתכנית אחת בת שנה שנסעתי לעשות ואז חזרתי. אולי לא התקבלתי בארה"ב כי פניתי למקומות מבוקשים יותר או כי הגישה שלי יחסית מיושנת. לא יודע ולא משנה, כל העניין הזה של התקבלות הוא נוזלי ביותר. נשארתי איפה שהייתי, עשיתי "לימוד עצמי" עם המנחה שלי וזה עבד מצוין.
&nbsp
עניין היצע הקורסים בתחום שלך הוא מבאס ביותר ואני אומר לך גם: עוד לא פגשתי ולו אדם אחד ששמח על היצע הקורסים אצלו. עוד לא ראיתי ולא אחד שהודה שיותר משני קורסים במקרה הנדיב ביותר מתאימים לתחום העניין שלו. זה פשוט לא קורה. ואז מסתכלת על רשימות הקורסים במקום אחר ונדמה לך שהם מלמדים ב-ד-י-ו-ק את המ שאתה רוצה. אבל רגע, זה גם מה שחשבתי שפניתי למוסד שלי, לאחר שקראתי את רשימות הקורסים שלהם! ופתאום קורסים נעלמים ולא חוזרים וחלקם כן אבל המרצה גרוע או שזה לא מה שחשבתי. אני למשל לא לקחתי בחיי ולו קורס אחד שמשרת את המחקר שלי ישירות. אפילו לא אחד. למעשה רב הקורסים שלקחתי היו די מחורבנים ומאכזבים. אבל בחלקם כן למדתי הרבה ובחלקם למדתי מה שלא אלמד לעולם בתחום שלי. וזה נכון כמעט תמיד בתחום הגמישים. אני מניח שישנם תחומים מובנים יותר אבל גם אז, אפשר להביא אותך עד נקודה מסוימת ולא מעבר לה. בזמנו הצעתי למנהלים אצלנו לבנות קורסים לפי הזמנה: לוקחים קבוצת תלמידים, רואים מה מתאים להם, ובונים לפי זה קורס. לא הקשיבו. בכל מקרה, למדתי המון בהדרכה אישית אצל המנחה שלי שזה די מבודד ומייאש אבל גם מקדם מאוד.
&nbsp
עוד עניין: קחי בחשבון שתחום המחקר שלך עוד ישתנה ויתגמש ומאידך, את צריכה לפתח גם תחומים משניים שזה טוב גם למחקר וגם להוראה. דווקא פה טוב שאין קורסים בתחום שלך כי זה מכריח אותך להתנסות בתחומים אחרים ולפתח שם מומחיות לפחות בסיסית. בתחום שלך את עוד תתמחי בדיסרטציה ואין, ולא היה ולא יהיה, מסלול קורסים שיכין אותך בצורה מלאה לדיסרטציה ועוד לא נולד הדוקטורנט שלא אמר - "אבל לא הכינו אותי לכתיבת הדיסרטציה כראוי בשלב הקורסים!" מה שכן, הקורסים יכינו אותך לתחומי משנה שאת יכולה לשלב במחקר שלך וגם לאחר מכן כשתחפשי עבודה. אולי אם תגדירי לעצמך תחומי משנה לפי היצע הקורסים, תראי שדווקא יש להם מה להציע לך. אולי תחומי המשנה ישנו גם את תחום המחקר שלך או את הפוקוס וזה רק טוב. מעטים האנשים שכותבים דוקטורט על הרעיון שאיתו התחילו את התכנית וזה קורה גם בזכות חשיפה לקורסים "לא רלוונטיים."
&nbsp
באמת, הפריה הדדית והיצע קורסים מתאים זה פיקציה. אם תפסת קורס וחצי ורבע קולגה שאיכשהו קולעים למחקר שלך - אשריך. הכי חשוב זה המנחה. זה נכס שאין כמוהו.

 

[עידוdee]

אני בערך במצב הזה כל הזמן

אבל זה יותר נובע מהקפריזות שלי וההבנה הלוקה בחסר שלי של יוקרה.
עשיתי תואר שני בברקלי, מוסד ברמה ומוכר בינלאומית, אבל בכל זאת התבאסתי שרוב החברים שלי בהרווארד/ייל בזמן שאני נתקע עם תואר "סוג ב'" (כמובן שזו הקצנה ובולשיט).
&nbsp
גם בתואר השלישי שלי בג'ורג'טאון אני עם מנחה מדהימה ועם קהילה תומכת ומצויינת, אבל מרגיש שהחברים במסיבת האייבי הולכים להצליח יותר ממני. שוב, אני יודע שזה לא רציונלי בעליל ומה שחשוב הוא מה פרסמת/אמרת/פיתחת במסגרת המחקר שלך ומי המנחה שלך ולא אם יש לך חותמת על הרווארד על התואר. כמובן שלפעמים יש קורלציה בין איכות המנחה והמוסד, אבל לא תמיד זה עובד ככה.
&nbsp
אני חושב שאם את מרוצה מהמנחה ובגדול מהתוכנית, אין סיבה לעזוב. זה שתלמדי בהרווארד ולמנחה שלך לא יהיה כח אלייך או התוכנית לא תהיה מי יודע מה, לא בדיוק יהפוך אותך למאושרת יותר.

 

[shudaizi]

לגמרי!

רק שבמקרה שלי אני *באמת* במוסד סוג ב'!
למרות שאני בטוחה שגם אם הייתי בהרווארד הייתי מפקפקת ביכולת שלי להצליח. ואולי הפקפוק הזה זאת בדיוק הסיבה שאני לא בהרווארד.
בכל מקרה בהצלחה עם התואר השני בפן בזמן שאתה בדוקטורט בג'ורג'טאון. אתה נשמע כמו טיפוס מאוד לא-יוצלח....

 

[עידוdee]

תודה, אבל

תביני שאני בתחום תחרותי (משפטים) שבו אם לא למדת בהרווארד או ייל או לא פרסמת בהרווארד law review הסיכויים שלך למצוא עבודה באקדמיה פוחתים בכ-50% מיידית. מה לעשות, כשהשוק מוצף בבוגרי הרווארד, ולאור ההצלחה הכללית של משפטנים שם, הסיכויים שלי ממוסד אחר פוחתים, גם כשזה מוסד "טוב מאוד".