שאלה אתגרית

[master2002]

שאלה אתגרית

כולם יודעים את המלחמה בין הטוב לרע כולם יודעים את איזון בין הטוב לרע השאלה שלי האם העולם יכול להתקיים רק מטוב לב ומדברים שמייצגים את המילה טוב ואם "הרוע" יעלם מהעולם העם יכול להיות "שהרוע" ילבש צורה אחרת? בכלל האם יכול להיות רק טוב? פעם אחד אמר לי הרוע זקוק לטוב והטוב זקוק לרוע אשמח לישמוע את דעותכם ?

 

[conatus]

כה אמר שפינוזה :

טוב ורע הם מושגים יחסיים והם נמדדים רק בהשפעתם על נפשך. טוב הוא מה שמשפיע על נפשי לטובה. רע הוא מה שמשפיע על נפשי לרעה. ןאין כל "מלחמה" ביניהם. אומרים שאין טוב בלי רע ולהפך ומתכוונים שהאחד מגדיר את השני לא יותר מכך. אם תיקח את בני האדם ו"תעלים" אותם מהיקום גם ההגדרות ייעלמו איתם ולא יווצר מצב שהטוב והרע יישארו ( לעומת החומר שיוסיף להיות ), שוב כי מדובר רק בהגדרות. שים לב לכך שטוב ורע הם מושגים מופשטים שאין להם כל קשר ראשי ליקום ( פיזי או אחר ) אלא הם תוצר אנושי מובהק. ניקח לדוגמה הר געש בשעת התפרצותו - טוב או רע ? תלו למי ? למתיישבים שלמרגלותיו זה רע כי הלבה המתפרצת הורסת בתים ורכוש, אך מבחינת הפרש לחצים פנימי הדבר מועיל ותורם לאיזון שבזכותו כדוה"א מוסיף להתקיים,ולכן זה טוב לכולם כולל המתיישבים.

 

[yoav e]

shpinoza said it all

 

[femme_fatal]

אתייחס גם לשפינוזה בתשובתי

ובכן מיודענו המהולל שפינוזה טוען כי :"כל דבר שואף, עד כמה שהוא ברשות עצמו , להתמיד בישותו". המקבילה של משפט זה בתחום הפסיכולוגיה הוא עקרון העונג או עקרון החיים (הארוס) של פרויד. לפיהם אורגניזם מסווג פעולה ל"טובה" כאשר היא עוזרת לו להמשיך את קיומו, והוא מסווג פעולה כ"רעה" כאשר היא פוגמת או מאיימת על קיומו. ומכאן אנו מגיעים להבנה מאוד עמוקה באשר לשני המושגים, "טוב" נחשב לקיום בעוד ש"רע" נחשב לאי-קיום. כבר הוכיח סוקרטס שמימוש אהבתו בצורה האופטימלית תביא אותו (באופן פרדוקסלי) לתוצאה ההרסנית ביותר - למוות. מכך ניתן להסיק שאי אפשר להגיע לטוב המושלם אלא רק לשאוף אליו. הסיבה היא שטוב מושלם הוא נקודה שאין אחרייה כלום ואפשר משם רק לרדת. אם הטוב הוא שיא הפיסגה אז כל צעד שבא אחריי כן יהיה בהכרח יותר רע כולל חוסר תנועה (מבחינה מטאפורית).

 

[Alon16]

תגובה:

א. כתבת שכולם יודעים את האיזון בין הטוב לרע. זה לא נכון! אם זה אכן היה כך - אז היה מוסר אחיד לכולם, כלומר לא היה צורך גם במוסר של קאנט, גם במוסר של הדת היהדות, גם במוסר של תורת הגזע הנאצית ועוד... לפי דעתי, אין כזה דבר "טוב" ודבר "רע" אלא רק אופן תפיסת מאורע בתודעתו של האדם, הוא זה שמחשיב מאורע כדבר מזיק (רע) או כדבר שאינו מזיק או אפילו דבר מועיל (טוב). מכאן - שבכל מערכת חוקים שנוצרה ע"י אנוש הדברים ה"טובים" והדברים ה"רעים" יכולים להיות שונים במהותם, כפי שהסברתי קודם. כלומר, אין דומה התרבות באפריקה לתרבות באמריקה, ואין דומה התרבות הישראלית לתרבות בהודו. וכל זה מהסיבה הפשוטה, שרוב רובם של אופן התפיסה בתודעה של האדם את אותם הדברים הוא בגלל חינוך, או בעצם בצורה שבה האדם התחנך להכיר את העולם (כל זה דעתי האישית בלבד). ומפני שכך, לא נראה לי שיש מקום לשאלה שלך אצלי. מלבד זאת, שלשיטתך, שהטוב והרע הם אחידים אצל כולם, השאלה שלך לא יכולה להשאל מפני שאם הרע יעלם מן העולם (והרי אמרנו שהרע הוא אחיד) אז ממילא לא נשאר עוד רע, והרע לא יכול ללבוש צורה אחרת. אלון.

 

[דז]

אקווריום

נגיד ותשלול את כול הרע ויהיה טוב ברמות הרמה הכי נמוכה של טוב תיהיה הרע ואם הכול יהיה אותו דבר אז המצב יהיה משעמםן חד גוני ורע.

 

[femme_fatal]

כה אמרתי אני :

טוב ורע הם מושגים יחסיים. מה שטוב לי לאו דווקא טוב לך. המציאות היא הוכחה מוצקה לקונפליקט בינהם. כל אינדיבידואל שמסתכל בצורה סובייקטיבית על העולם רואה בו הייבטים טובים יותר ורעים יותר. ה"טוב" משמש לאינטרסים החיוביים ולמימוש פוטנציאל בעוד שה"רע" נחשב כהורס וגורע מאותו אינדיבידואל. טוב ורע הם מושגים פיזיים בלבד. למשל : תכאב לי היד אם אני אמסמר אותה לריצפה. אני אהיה עצובה אם מישהו ימות או שאני אהיה עצובה אם חבר ואני נפרד. כל אלו הן דוגמאות המוכיחות שה"רע" הוא מושג פיזי גרידא. נגיד והנפש היתה מסוגלת להתקיים ללא גוף בתור צורה של תודעה, לרע ולטוב אין שום משמעות לגבייה. היא לא מוגבלת לגבולות גופניים. וכל צורה פיזית מהווה ביטוי אנושי בשבילה. יש לי עוד להבהיר בנושא אבל על מנת לא להפוך את ההודעה למגילה ארוכה ומייגעת אני אפריד אותן ל-2 הודעות.