שאלה אשמח לייעוץ
שלום לכולם,
לא יודעת אם השאלה קשורה לפורום הזה אבל אשמח לקבל עצות, יש לי דילמה מאוד גדולה לא ידעתי באיזה פורום לרשום אז אנסה את מזלי
הסיפור די מורכב.
יש לי אחות שגרה אצל אמא שלי עם משפחתה, יש לה ילד בן 7 ילדה בת 3. היא נשואה, בעלה ישן איתם בבית אבל מתקלח, אוכל ובעצם עושה הכל אצל אמא שלו. אחותי לא עובדת, ילדיה במסגרות ובעצם כל היום היא לא עושה כלום.
היחסים שלהם אף פעם לא היו ״נורמאליים״ כלומר מעולם לא היו משפחה רגילה של הורים שמגדלים את ילדיהם. גם בשבת האב לוקח את הילדים לשעה לפארק לדוגמא ואז הולך לאמא שלו וחוזר בלילה (זהו רקע קצר) האדם הזה לא הכי נורמלי והוא ואחותי שבוע ביחד שבוע לחוד.תמיד יש מריבות סביב המשפחה שלו..
אתן דוגמא עד כמה היחסים לא נורמאליים- בנם היה מאושפז כמה ימים בבית החולים והאבבגלל שהיה בריב עם אחותי לא הסכים בכלל לבוא אליו...אמא שלי הלכה אליו הביתה והתחננה אליו שיקח את ילדתם הקטנה לשעה או שעתיים שתוכל לנוח (היא ישנה בבית החולים עם אחיין שלי) והוא אמר לה ״שתעוף״ משם שהילדים האלה לא מעניינים אותו! אמא שלי נשבעה לי שלא תיתן לו להכנס לבית שלה.. מיותר לציין שאחרי כמה ימים חזר לשם... כל זמן שאחותי היתה עם הילד בבית החולים היתה עסוקה רק בלהתקשר לבעלה ולקלל אותו.
אנחנו מאוד שונות וכל המנטליות שלה קשה לי מאוד..
לי יש ילדה קטנה בת שנה ואוטוטו אני צריכה ללדת.
אמא שלי היא על תקן משרתת של אחותי והיא בעצם עוזרת לה המון בגידול הילדים ובטיפול בהם.
אני אחת שלא מבקשת כ״כ עזרה (לדוגמא שבעלי היה חודש במילואים במבצע האחרון בעודי בחודש שישי להריון עם ילדה חולה הסתדרתי בעצמי טוב מאוד) משתדלת להסתדר בעצמי וברוך ה׳ אין תלונות.
אמא שלי הבטיחה לעזור לי אחרי הלידה להוציא את הילדה מהגן ולהביא אותה הביתה וקצת להיות איתה פעמיים בשבוע.
לפני כמה ימים אחותי התקשרה לבשר לי שהיא בהריון! ברור שלא שמחתי בשמחתה ואני גם לא אשמח כי לדעתי היא חוצפנית.. (אבל בכל זאת זכותה לעשות מה שבא לה) ואמא שלי גם ביקשה ממנה שלא תביא עוד ילד ותגדל אותו אצלה ואחותי פשוט התעלמה מהבקשה..
העניין שבגינו התעצבנתי- אמא שלי, היום אמרה לי שתבוא איתי להוציא את הילדה מהגן ולהיות איתה. אספתי אותה מהעבודה ובדרך אחותי התקשרה ואמא שלי אמרה לה שהיא תוציא לה את הילדה מהגן.. ואז ששאלתי אם היא לא באה לעזור לי אמרה שהיא תבוא יותר מאוחר ועם אחיינית שלי. אמרתי לה שאין צורך. אמרה לי שאחותי מסכנה לא מרגישה טוב.. ושאני מרגישה לא טוב זה בסדר לא לעזור לי..
בעלי חוזר כל יום בסביבות 21:09 ואני עושה הכל לבד בלי טיפת עזרה. וזו הפעם השניה שביקשתי שתבוא קצת..
ואז פתאום נפל לי האסימון.. שהילד ייוולד בעזרת ה׳ היא בכלל לא תעזור לי, כי תמיד היא מבטיחה וברגע האמת היא צריכה להיות שם בשביל הילדים של אחותי. ובכלל שאחותי עכשיו בהריון היא כל הזמן תרגיש לא טוב ואז היא תמיד תצטרך להיות שם בשבילה ואני כמובן אוויר.
אז ברוך ה׳ יש לי בעל נפלא, אנחנו מתפרנסים בכבוד, יש לי בת נהדרת ואני מודה לה׳ כל יום.
כמו כן אני עובדת כעת בעבודה זמנית, אחרי שתסתיים חופשת הלידה אצטרך לחפש עבודה וגם שם אמא שלי הבטיחה לעזור בצהרים עם הילדים בהוצאה מהגן פעם פעמיים בשבוע.
התעמתי עם אמי בטלפון שאני יודעת שאצטרך אותה היא לא תהיה שם בשבילי, ושזה לא פר שהבטיחה סתם שתעזור.. שיכלה להגיד שלא תעזור והייתי מוצאת בייביסיטר שתבוא לעזור לי. היא אמרה שאני חוצפנית שכל הזמן רק עוזרת לנו (לי ולאחותי) אז אני אמרתי שזה לא פר שאומרת לנו כי היא תמיד עוזרת לה... וגם אחרי לידת בתי הבכורה הבטחה שתעזור לי.. ועזרה קצת שבוע שבועיים באה לשעה יום כן יום לא ומהרה לחזור לבית שלה לסדר ולנקות אחרי אחיינים שלי.
נכון שיש הורים שלא עוזרים וזכות כל אדם לעשות מה שבא לו..
אבל האם זה פר לאחד לתת הכל ולשני כמעט כלום? האם אני כפוית טובה? האם אני צודקת?
אני ממש כועסת עליה, וממש נעלבתי ממנה.
אמרה לי שהיא עובדת כמו חמור מהבוקר עד הלילה, אבל מה אני אשמה.. היא בקושי רואה אותי ואת הבת שלי פעם פעמיים בשבוע.. והיא עובדת כמו חמור רק בשביל אחותי וילדיה..
אמרתי לבעלי שמבחינתי לנתק איתם את הקשר.
בשיחת טלפון היתה לא נעימה במיוחד והסתיימה בניתוק אחרי שאחותי לקחה לה את הטלפון והתחילה לצרוח עלי.
אני ממש רוצה חוות דעת אם אני לא בסדר?
אמא שלי אמרה לי שזה לא הגיוני הקנאה! אבל באמת שאני לא מקנאה אני פשוט אוכלת את עצמי מעילבון שלעולם לא תהיה לי עזרה מאמא שלי.. כי יש כאלה ״שזקוקים לה יותר״
שלום לכולם,
לא יודעת אם השאלה קשורה לפורום הזה אבל אשמח לקבל עצות, יש לי דילמה מאוד גדולה לא ידעתי באיזה פורום לרשום אז אנסה את מזלי
הסיפור די מורכב.
יש לי אחות שגרה אצל אמא שלי עם משפחתה, יש לה ילד בן 7 ילדה בת 3. היא נשואה, בעלה ישן איתם בבית אבל מתקלח, אוכל ובעצם עושה הכל אצל אמא שלו. אחותי לא עובדת, ילדיה במסגרות ובעצם כל היום היא לא עושה כלום.
היחסים שלהם אף פעם לא היו ״נורמאליים״ כלומר מעולם לא היו משפחה רגילה של הורים שמגדלים את ילדיהם. גם בשבת האב לוקח את הילדים לשעה לפארק לדוגמא ואז הולך לאמא שלו וחוזר בלילה (זהו רקע קצר) האדם הזה לא הכי נורמלי והוא ואחותי שבוע ביחד שבוע לחוד.תמיד יש מריבות סביב המשפחה שלו..
אתן דוגמא עד כמה היחסים לא נורמאליים- בנם היה מאושפז כמה ימים בבית החולים והאבבגלל שהיה בריב עם אחותי לא הסכים בכלל לבוא אליו...אמא שלי הלכה אליו הביתה והתחננה אליו שיקח את ילדתם הקטנה לשעה או שעתיים שתוכל לנוח (היא ישנה בבית החולים עם אחיין שלי) והוא אמר לה ״שתעוף״ משם שהילדים האלה לא מעניינים אותו! אמא שלי נשבעה לי שלא תיתן לו להכנס לבית שלה.. מיותר לציין שאחרי כמה ימים חזר לשם... כל זמן שאחותי היתה עם הילד בבית החולים היתה עסוקה רק בלהתקשר לבעלה ולקלל אותו.
אנחנו מאוד שונות וכל המנטליות שלה קשה לי מאוד..
לי יש ילדה קטנה בת שנה ואוטוטו אני צריכה ללדת.
אמא שלי היא על תקן משרתת של אחותי והיא בעצם עוזרת לה המון בגידול הילדים ובטיפול בהם.
אני אחת שלא מבקשת כ״כ עזרה (לדוגמא שבעלי היה חודש במילואים במבצע האחרון בעודי בחודש שישי להריון עם ילדה חולה הסתדרתי בעצמי טוב מאוד) משתדלת להסתדר בעצמי וברוך ה׳ אין תלונות.
אמא שלי הבטיחה לעזור לי אחרי הלידה להוציא את הילדה מהגן ולהביא אותה הביתה וקצת להיות איתה פעמיים בשבוע.
לפני כמה ימים אחותי התקשרה לבשר לי שהיא בהריון! ברור שלא שמחתי בשמחתה ואני גם לא אשמח כי לדעתי היא חוצפנית.. (אבל בכל זאת זכותה לעשות מה שבא לה) ואמא שלי גם ביקשה ממנה שלא תביא עוד ילד ותגדל אותו אצלה ואחותי פשוט התעלמה מהבקשה..
העניין שבגינו התעצבנתי- אמא שלי, היום אמרה לי שתבוא איתי להוציא את הילדה מהגן ולהיות איתה. אספתי אותה מהעבודה ובדרך אחותי התקשרה ואמא שלי אמרה לה שהיא תוציא לה את הילדה מהגן.. ואז ששאלתי אם היא לא באה לעזור לי אמרה שהיא תבוא יותר מאוחר ועם אחיינית שלי. אמרתי לה שאין צורך. אמרה לי שאחותי מסכנה לא מרגישה טוב.. ושאני מרגישה לא טוב זה בסדר לא לעזור לי..
בעלי חוזר כל יום בסביבות 21:09 ואני עושה הכל לבד בלי טיפת עזרה. וזו הפעם השניה שביקשתי שתבוא קצת..
ואז פתאום נפל לי האסימון.. שהילד ייוולד בעזרת ה׳ היא בכלל לא תעזור לי, כי תמיד היא מבטיחה וברגע האמת היא צריכה להיות שם בשביל הילדים של אחותי. ובכלל שאחותי עכשיו בהריון היא כל הזמן תרגיש לא טוב ואז היא תמיד תצטרך להיות שם בשבילה ואני כמובן אוויר.
אז ברוך ה׳ יש לי בעל נפלא, אנחנו מתפרנסים בכבוד, יש לי בת נהדרת ואני מודה לה׳ כל יום.
כמו כן אני עובדת כעת בעבודה זמנית, אחרי שתסתיים חופשת הלידה אצטרך לחפש עבודה וגם שם אמא שלי הבטיחה לעזור בצהרים עם הילדים בהוצאה מהגן פעם פעמיים בשבוע.
התעמתי עם אמי בטלפון שאני יודעת שאצטרך אותה היא לא תהיה שם בשבילי, ושזה לא פר שהבטיחה סתם שתעזור.. שיכלה להגיד שלא תעזור והייתי מוצאת בייביסיטר שתבוא לעזור לי. היא אמרה שאני חוצפנית שכל הזמן רק עוזרת לנו (לי ולאחותי) אז אני אמרתי שזה לא פר שאומרת לנו כי היא תמיד עוזרת לה... וגם אחרי לידת בתי הבכורה הבטחה שתעזור לי.. ועזרה קצת שבוע שבועיים באה לשעה יום כן יום לא ומהרה לחזור לבית שלה לסדר ולנקות אחרי אחיינים שלי.
נכון שיש הורים שלא עוזרים וזכות כל אדם לעשות מה שבא לו..
אבל האם זה פר לאחד לתת הכל ולשני כמעט כלום? האם אני כפוית טובה? האם אני צודקת?
אני ממש כועסת עליה, וממש נעלבתי ממנה.
אמרה לי שהיא עובדת כמו חמור מהבוקר עד הלילה, אבל מה אני אשמה.. היא בקושי רואה אותי ואת הבת שלי פעם פעמיים בשבוע.. והיא עובדת כמו חמור רק בשביל אחותי וילדיה..
אמרתי לבעלי שמבחינתי לנתק איתם את הקשר.
בשיחת טלפון היתה לא נעימה במיוחד והסתיימה בניתוק אחרי שאחותי לקחה לה את הטלפון והתחילה לצרוח עלי.
אני ממש רוצה חוות דעת אם אני לא בסדר?
אמא שלי אמרה לי שזה לא הגיוני הקנאה! אבל באמת שאני לא מקנאה אני פשוט אוכלת את עצמי מעילבון שלעולם לא תהיה לי עזרה מאמא שלי.. כי יש כאלה ״שזקוקים לה יותר״