שאלה אליכם.

sivosh

New member
שאלה אליכם.

אני כרגע עוד בשנת אבל. אני לא דתיה ואפילו לא מתקרבת לדת, ואיך אתם התמודדתם עם זה? אני לא הולכת לאירועים,או למסיבות. אבל כן שומעת מוסיקה, יוצאת עם חברות לבילויים רגועים יותר. צוחקת.-לפעמים היו מצבים שכעסתי על עצמי צועקת. אני כל הזמן מנסה לחשוב מה אבא שלי היה חושב.על איך שאני שומרת ואני יודעת שאם הייתי מונעת ממני משהו שאני רוצה הוא היה כועס עלי. אני עכשיו בדרך לאיזו מסיבה-בבית של ידיד לא משהו יותר מדי, ופתאום אני מרגישה רע שבא לי לצאת. איך עברה עליכם השנה הראשונה? איך משלבים בין הרצון להרגשה הרעה הזו?
 

eshkolit32

New member
השנה הראשונה

עברה עלי קשה, קשה מאד. אני זוכרת שישבתי בפאבים ולפעמים הרגשתי שלא ממש הייתי שם. אבל אני שמחה שהלכתי, זה בכל זאת תרם לי להמשך החיים שלי, להיות במקום קליל ונעים עם אנשים שאני אוהבת לבלות ולדבר איתם. לפעמים נכנסתי עם חברות לשיחות עצובות על מה שקרה ולפעמים אפילו הצלחתי לרגע לצחוק ולהנות מהאוירה ומהמוסיקה. תשמעי, אל תכעסי על עצמך... זה טבעי שאחרי שמאבדים מישהו מנסים להמשיך לחיות.זה הדבר הנכון לעשות. כשאת שמחה - זה לא אומר ששכחת את אבא שלך. נראה לי שרגשות אשמה בענין הזה יש לכולנו. לדעתי חשוב כן להמשיך ולעשות דברים שאת אוהבת, דברים שמשמחים אותך. תמיד תהיה לך פינה חמה ואוהבת בלב לאבא שלך, ורצוי שבמקביל פשוט תנסי להמשיך הלאה כי את כאן ויש לחיים הרבה מה לתת לך. וכמו שכתבת - אני מאמינה שאבא שלך היה מעדיף שיהיו לך חיים מלאים בדברים טובים, ולא שתשקעי ורק תחשבי עליו. ואם קשה לך ליישם את זה - גם זה בסדר; כשיהיה הזמן המתאים את תדעי. אני מניחה שלכל אחד יש את הקצב שלו. מקווה שאת מצליחה בכל זאת להנות במסיבה...ספרי לנו איך היה?
 
תשובה,בערך

השנה הראשונה הייתה מבולבלת..לא ממש הרגשתי רע לעומת עכשיו.. השאלה טובה, שעדיין אין לי תשובה עליה..גם אני לפעמים מרגישה רע בגלל כאלה דברים.. אולי זה רק עניין של זמן.. זה טוב שאת יוצאת מידי פעם,אי אפשר לשבת בבית כל הזמן אח"כ נכנסים לדכאון.. חיבוק
 

פiצ 15

New member
../images/Emo118.gif עשיתי כל מה שעשה לי טוב.

מה שלא, לא עשיתי. עשה לי טוב לראות 'משחק החיים' בשביל לברוח לשעה מהמציאות? אז ראיתי. עשה לי טוב לצאת עם חברים שאז לא ממש היו לי? אז יצאתי.
 
זה מזכיר לי

מזכיר לי שבשבעה היתה אצלנו מישהי שאמרה שהיא החליטה לפנק את עצמה/להתיחס אל עצמה בעדינות אחרי מות של אמא/אבא שלה.. אז החלטתי גם אני לפנק את עצמי,פינקתי את עצמי עם שייקים ולפעמים קניתי דברים והשתדלתי לא לכעוס על עצמי גם אם ביזבזתי הרבה..
 

פiצ 15

New member
../images/Emo118.gif חח

בשבעה בנות מהכיתה שלי שהשמועה הגיעה אליהן, ממודעות אבל, מורה שלי, ילדים אחרים פשוט הגיעו אליי הביתה והחליטו לשמח אותי כמה שרק אפשר [והיה אפשר כי לא בכיתי בכלל], ועשו איתי מלחמת כריות. למשל.. בכלל הייתי עסוקה בלכעוס על העולם שהרג לי את אבא. ילדה פאנטית בת 13..לכי תביני אותי D:
 

sivosh

New member
גם אני מוצאת את עצמי מפנקת את עצמי

עם קניות, האמת.. זה עושה אותי מאושרת לכמה שעות אבל אח,כ שאני רואה את כל החשבוניות... :)
 
למעלה