שאאאאאלום |נדב|

[l o s t]

הוא הלך עם זה כדי לקבל צומת לב ...

 

[Rusty Cage]

שונאת אנשים כאלה

 

[orrrrrrrrr]

אמממ

ברשימה שלי אין להקות פאנק!. אני לא אוהב פאנק כולכך. (ורק רציתי לציין זה לא כול הלהקות שאני אוהב- יש עוד הרבה, מהרבה סגנונות) "התמסחרו" זה יכול להיות דעה של כל אחד, לי יש השקפה שונה בנושא, בעיקרון זה בזווית הראיה- אני לא אכנס לזה עכשיו. ארט רוק- הארט רוק- זה סגנון מיוחד שבחלקו הוא בא להביא דעות, מחשבות והרהורים למינהם,זהו רוק אומנותי מיוחד, סגנון מאופק ואסתטי יותר, כך שקצת קשה לפענח אותו, מצד אחד הוא פשוט בא לתאר דבר מסוים, ומצד שני הוא בא לתאר תקופה, זרם וסגנון... הוא סוג של תודעה מצדו של הפרוגרסיב,-לכן הרבה להקות קיבלו את הקרדיט בזכות הרוק האמנותי. שמצב ממנו הארט נכלל בזרם של הרוק המתקדם, הוא יכול להיות תת קטגוריה ובו זמנית הם יכולים להיות סגנונות נלויים זה לזה. אך יש בינהם הבדלים, הארט רוק הוא בהרבה יותר אקספרימנטלי הוא מושפע מכיוונים קלאסים ושקולים יותר, הוא בא לבחון מוזיקה שהיא סוג של פולקלור או מוזיקה שאננית יותר עם מוזיקה כבדה בהרבה יותר...הדבר הביאו ליצירה "מודרנית" - סוג של חזרה על הנאמר.. יש לו קריטריונים מסוימים, הוא מובע בליריקה נסתרת בהפשטות שונות, יש עיקר על הפרזנטציה הצורה שמביא להתקדמות. הארט רוק שילב כלי נגינה מוזרים...המלודיה שונה ומבועת אחרת זה בערך ובתימצות להקות ארט רוק? asia- יש לה הרבה נגיעות בתחום האמנותי בוב דילן- הוא אולי מבין הראשונים ששרו בצורה שכזו הייתי אומר אפילו- פרנק זאפה. ולדעתי gentle giant- יש להם נגיעות בארט- אבל זה רק דעתי. קשה לי להמליץ לך על להקת ארט בגלל שאני לא כולכך מתחבר לסגנון הזה..

 

[WhiskyBar 1]

גם טול לא?

 

[orrrrrrrrr]

בערך-

הם היו שילוב של מספר סגנונות- לא ממש סגנונות, אלא יסודות ואלמנטים של שאר הסגנונות של אותם תחומים. והם הביאו למעין שילוב של art metal

 

[WhiskyBar 1]

אהמ.עדיין קיימים.אהמ ../images/Emo3.gif

 

[the papercut]

טול לא קיימים,נכון?

 

[WhiskyBar 1]

בטח קיימים

עובדים בנתיים על אלבום חדש, שיצא ב2005.

 

[the papercut]

ופי יש לי זמן לחסוך כסף

 

[WhiskyBar 1]

../images/Emo9.gif

אני מקווה שכשזה יגיע, אז המטאל שופ ימכרו אותו גם ב50 ש"ח

 

[StarDustGirl]

אני מתארת לעצמי שהתבלבלתי..../images/Emo3.gif

אני ממש לא מבינה בקטע של סגנונות. איך תגדיר את פנטרה למשל? וכפי שאתה מתאר את הארט רוק, אין הבדל בינו לבין כתיבת הגלאם-רוק...יתכן?

 

[the papercut]

פנטרה הם:

Trash Metal\Speed Metal\New texas Wave\Heavy Metal

 

[orrrrrrrrr]

אממ

הכתיבה של הגלאם היא מביאה הרבה קונוטציות שוונות, וכמו שאת מבינה הוא מתייחס יותר לאופנה מאשר למוזיקה עצמה. כביכול! ארט רוק וגלאם רוק, מבחינת הכתיבה יכול להיות שנוצר דפוס מסוים, אבל הם הושפעו, כל אחד מהם הושפע מדברים שונים, וכל אחד אפיין את זה בדרכים שונות, ונקט עמדה שונה. נוצר דפוס-אם אפשר להגיד כך, כאשר מאוחר יותר ניסו אמנים רבים לעשות קומבניציה בסגנון בין הגלאם לבין הפרוג'\ארט. יש כאלה שטוענים שזה בעצם סגנון מאוד דומה, או שהם סגנונות נלווים זה לזה, הדבר משתקף ומובע בעיקר בתיאטרליות, התופעה הבריטית, והשפעתה הן בהווה והן בעתיד(וזה אולי הדמיון היחיד). אולם אופי ההצגה של הגלאם ביטא דברים אחרים, יצר פרומה שונה. כיוצא מהארט רוק, הגלאם הוא מאוד פנומלי, הכתיבה גם נראת כך, הוא מאוד "פשוט", עממי, והווי, אך עם זאת התבנית והקונפיגרציה שלו מורכבת, אך גם פשוטה. הכוונה היא שהגלאם הכיל בתוכו דברים אחרים או סוג של אימרות שונות, אלמנטים אחרים, הוא התבסס על מוזיקת "הפופ"(הכוונה מלהקות הבריטיות שנעשו להצלחה ולפופולרים) הדבר מתבטא בתקופה שקדמה לגלאם(דבר שלא היה בפרוג)אך הוא גם מתבסס על מוזיקה רצינית, ויומרנית בהרבה יותר, צורת המחשבה והכתיבה של הגלאם היא גם יומרנית אבל גם ארטיסטית יותר, ופחות שמרנית,. הגלאם הוא יותר פרטנסי, הוא מתייחד כאופנת לבוש, וכאופנת מוזיקה, הסגנון "נסתר" בעל מסרים ורבדים נסתרים, אך עם זאת הוא ליברלי וחופשי. הוא יוצר סוג של הבנה, או פרשנות מהפכנית, או אפילו אידיאה רציונלית. הדמיון העיקרי בין הפרוג\ארט הוא בעיקר "בהופעה" ולא בכתיבה. נגעתי פה בדברים ממש בכלליות!

 

[StarDustGirl]

רק בשביל הרקורד..לאילו להקות

אתה מתכוון כשאתה אומר "גלאם"? אני נוטה לא להחשיב להקות כמו sweet וmott the hopple שבאמת הלכו על הפן ההרבה הרבה יותר פשוט ואידיוטי. כשאני חושבת "גלאם" אני חושבת המחתרת הandy warholית- אופנה ביזארית, פריקית,פנומנלית (כפי שאמרת), שיוצאת ממקומות מאוד אפלים ומתכסה באלמנטים הרבה יותר פשוטים, סטירים, צינים וקלילים. כמו שאמרת- זה באמת מעין משהו שאפשר לקשר לאופנה. אך אני חושבת שזה מבייש את הסגנון להגיד שזה מה שהוא- לדעתי האופנה הייתה יותר תוצר לוואי של האומנות אותה כל האומנים האלו ביקשו להביע. כשחושבים על זה בעצם, אפשר להגיד שכל סגנון רוק הוא אופנה...מהי אופנת רוק אם לא בעצם אנשים שמבקשים להעביר את אותו המסר לחברה? רק שבגלאם המסר נורא בלט בגלל שהוא היה מאוד צעקני ושונה מכל מה שהיה קיים עד אז- הוא נגבע ב"טאבו". כן, בהחלט...זו המילה- "טאבו". גלאם עוסק בכל הדברים שבשנות השבעים עוד נחשבו לגמרי טאבו- בעיקר הדו-מיניות שהייתה כמו עצם בגרון בחברה שהקפידה מאוד על הגדרת והפרדת מינים. באופן טיפה אירוני, אי אפשר לעסוק בטאבו בלי להיות טיפה פסיכי וציני בנוגע לזה, או להתלהב מזה נורא ולהפוך את זה באמת ליומרני ("תסתכלו עלי, אני אמיץ מספיק בשביל לגעת באלמנטים שכאלו"). אם אתה מגדיר את הסגנון של בוב דילן ושל פינק פלויד כארט-רוק, אז הרי שדווקא הם אלו הפשוטים יותר. הרגש שבשירים מובא עמוק מתוך הנפש, ואז המשורר מסדר את הרגשות האלו למילים בצורה יותר הגיונית ומסודרת כדי להעביר מסר קל לפרוש לקהל השומעים. בעוד שכתיבת הגלאם היא יותר כמו כתיבה של חלום-זו כמו כתיבה אסוציאטבית- המוח לא פועל כדי לתת היגיון בכתיבה...היא פשוט נכתבת, בלי להתחשב בשום דבר פרט להבעת הרגשות של המשורר כמו שהן- במצבן הגולמי. משמעות? אלוהים יודע איפה נמצאת המשמעות בשירים האלו...צריך לשבת שעות כדי לפענח מה הולך בהם. אבל כמו בחלומות- גם הם גדושים במשמעות נסתרת. אפשר להגיד אפילו שהגלאם עוסק בפן שאנו מנסים להדחיק- פן של מחשבות ורגשות בלתי שפויות, של דימיון משתולל ושל אניגמה, מוות, מיסתורין. היא לא עוסקת בביקורתיות באותה מידה שהארט-רוק עוסק בה, היא עוסקת בלהביט על חיים מנקודת מבט עליונה, מופשטת לחלוטין, ולתת לשומעים לשפוט בעצמם- כמו מעין משל. המ...ההודעה הפכה להיות יותר מאמרית כזאת...אני פשוט מתכוונת לכתוב מאמר על גלאם רוק, אז אני מנסה לגבש לעצמי רעיון לגבי מה המהות האמיתית שלה. זה די קשה...אם קראת למרות כל הקשקושים..ח"ח. ודרך אגב, אני חייבת להודות שההודעות שלך משאירות אותי בפה פעור- אני מתכוונת- סחטן על הידע! מאיפה לעזאזל...?

 

[orrrrrrrrr]

כנסי:

הגלאם הוא סגנון מאוד סוריאילסטי, סגנון נוצץ, בוהק וצעקני. מצד אחד הוא מפגין סוג של מחאה על דבר לא ברור, ומצד שני הוא יוצא מגדר הנחה של "המציאות"- את מבינה לאן אני חותר? הלהקות הראשונות אומנם נראו מטופשות, אך הם היו הבסיס של הכול, מהם הכול התחיל! אין בררה הם פשוט התחיל בדך אימבציליות את תחושת התודעה...- הגלאם הוא בעצם לקיחת התודעה ולהפוך את אותו תחושה, להפוך אותה למחשבתית יותר, דבר שיצור סגנון לוואי למשהו לא נודע.... משהו שהוא חילופי או אמיתי! הגלאם הביא לאובולציה משלו, יצר תפיסה נפשית ומחושית משלו. את הגלאם משקף בעיקר הקטע האומנותי, והתיאטרלי, הקטע "החדש", דיויד בואי לקח את אותם אלמנטים צעד אחד קדימה, ויצר מסגרת משלו. הגלאם הביא מכלול של התנהגות, צורת ביטוי לא אופיינית, צורה שעוד לא נשמע או נראתה!! הגלאם הביא פרודקט של דרמתיות מוכתבת ומוחשית, תוך כדי הם הביאו אנושיות אמיתית, הגלאם כסגנון "חובי"- מחביא את המסרים שלו, דבר שאולי נראה כבדיחה, או שטות, הוא בעצם דבר משמעותי ודו כיוני, דבר בעל עוצמה מתמשכת, אחרי זה בא שלב "התפיסה", בא שלב ההכרה וההרגשה, מעין סוג של תפסיה רוחנית ומנטלית... הגלאם בא לתת "הצהרה"(הדבר מתבטא בעיקר אצל בואי), בואי העלה את הסגנון בכמה וכמה רמות, הוא הביא את האלמנטים- איך נקרא להם- נקרא להם: " "אפלים", "מעורפלים", "הלוא נודע"- אך תוך אינטרגרציה- הכוונה תוך סתירה של הדברים - הכול בשביל להביא רגשות, תחושות בצורה סמויה ומוחבאות.! שאמרת טאבו- זה נכון מאוד, כל אותם סימולציות למינהם, הרעיון ההצגתי, התרחשויות סביב "הזהות המינית", "דו מיניות" גבר שלובש בבגדי נשים, האיפור המוגזם, וכל אותם היבטים ומחשבות שנלוו לזה היו בהחלט סוג של איסור- תוך כדי החרפה, אותה תקופה הייתה תקופה קפדנית, לא לשכוח את "המתינות המינית"- כך שזה היה מעין פריצת דרך, דרך מוסעפת, הן של המציאות, והן של החיים, אבל הם כולם תוצר אחד גדול, תוצר של כתיבה, מחשבה, רגש, הופעה, אופנה, לבוש, הרגשה, שירה וכדומה..... מה שמוביל אותי לחלוקה הבאה: הגלאם מתאים ל2 סוגים: הסוג האמנותי, התיאטרלי. הסוג המחשבתי, ההשפקתי, הפילוסופי, והרעיוני. כל ההנ"ל זה בעצם "דרך חיים" והרצון לשחחר ולשתף! אותו דרך חיים מצד אחד יכול להיות "מזעזע, אך גם עמוק" מה שמוביל להקצנה, ההקצנה המוחשית. הגלאם התחיל מדבר מסוים, אותם להקות שאולי נראות טיפשיות הביאו לאותו זרם שנקרא גלאם, בסופו של דבר הכול מתחבר לפאזל אחד גדול מה שהביא לייצרת הסגנון "האמיתי" של הגלאם. חשוב לציין שהגלאם נכשל באצרות הברית- בגלל אותה הקצנה.! לו ריד אשר היה חבר טוב של בואי הושפע ממנו מאוד(לא ישירות, אבל הושפע )-וראוי לציין שריד שילב גלאם בסגונו. הוא בעצם עשה המרה משלו לגלאם.. הסגנון רובו מסמתך על "תדמית", הוא הובל ע"י רוקסי מויוזק, ואיתם באים סלייד טי רקס, ניצוצות וכיוצא בזאת, ואתם להקות, הם הביאו את האימביציה. זה היה מובע הן בנוסח הן במראה... הוא ביטה סוג של בריחה מהמציאות, סגנון שמבטא אישיות.. אותה אישיות מובעות בעיקר ע"י ההופעה דבר שמסמל את האימרות שלהם... סגנון רבוגני , ססגוני, גלאמר כמו שהוא נקרא. חשוב לציין שוב שבואי לקח צעד אחד קדימה "החלפת דמוית" הקטע התקשורתי וכדומה... חשוב גם לציין שבהתחלה הבינו שהצורה הטובה ביותר להעביר את המסר היא בהופעה ולאו דווקר בכתיבה!

 

[StarDustGirl]

הייתה לי עוד הארה מהירה

בעקבות המשפט "מחאה על משהו לא ברור"... זה מחזיר אותי למארק, לסגנון ה"לייצני שלו". לא, ההגדרה הנכונה היא "ילדותי". ברוטו ילדותי. יש בו את הרוקיסטיות= סמל מובהק לשלטון נעורי-הבר הפראים. ואז יש בו את המחאה הבלתי מובנת על משהו בלתי מובן= אותה מחאה שילדים עושים בגילאי החטיבה בערך. הם יעשו הכל נגד "המערכת", תשאלו אותם למה....? הם לא ידעו. הם בועטים וצועקים ומנסים לשבור דרך, אבל לא יודעים למה ולאן. מארק מסמל תמימות בועטת של מבוגר שטרם נולד. אבל לפחות הוא נאבק! יש אנשים שהולכים ישר לפופ, למיינסטרים, בלי להיאבק בכלל. אני חושבת שזה למה שדייויד כל כך אהב את מארק (השיר lady stardust הרי מוקדש למארק). יש לי חברה מאוד טובה, שדומה למארק (אוי אוי..הנה עוד הארה פתאומית). אני, דומה בטרוף לבואי בהמון דרכים (חוץ מהעובדה שאני שמינית מהכשרון שלו). העניין הוא, שאני הדכאונית והמתבודדת שיש לי יותר מדי ביקורת ו"ממסחרת את עצמי" בזכות ילדותיות, והיא התמימה והחברתית עם חוש הביקורת המובהק שמונע ממנה מסחור יתר. זה עובד כמו ינג ויאנג. טוב, זו הארה די אישית, אני נסחפתי וחלקתי את זה אתכם..אבל חפיף..חומר חסרת תועלת לקריאה

 

[guymaor]

על מה לעזזל אתם מדברים?!?!?

כשאומרים הגבולות בין הסגנונות במוזיקה מאוד מטושטשים הרבה פעמים מכיוון של אמן יוצר בצורה יחודית ומקורית לו יש הרבה אמנים שיוצרים במיגוון רחב מאוד וכמעט אין סופי של סגנונות (דיברתם על זאפה?) ארט רוק בדרך כלל מיוחס לרוק מתקדם להקות כמו Genesis Camel Gentle Giant ועוד גם דיויד בואי מיוחס בחלק מן היצירות שלו לזרם של הארט רוק. בוב דילן אורט ארט בהתלה כשראיתי את זה זה ממש העלה בי גיחוך כאילו מה לא שמעתם את בוב דילן בחיים שלכם?? היצירות שלו נשמעות לכם מתקדמות בצורה כל שהיא? אפשר להגיד על בוב דילן שהוא אמן רוק נ' רול שהוא מנגן קאנטרי רוק, פולק רוק, רוק מחאתי, אבל ארט רוק?? בקשר לגלאם זה היה סגנון שתפס רק בבריטניה ואולי ממש טיפה בארה"ב אפשר לחלק את הזרם הזה לשתי קבוצות הקבוצה הראשונה לאומנים שכל מה שהיה חשוב להם זה המסביב הלבוש הפרסום הזור ולא היה אכפת להם מה כתוב בשירים שלהם ולמה בקבוצה הזאת נמצאות להקות כמו T-Rex ואת הלהקות שהושפעו ממנה כמו Sweet וSlade הקבוצה השניה היא הקבוצה האומנותית יותר שבראשה היו David Bowie ו Roxy Music שהליריקה שלהם היתה טעונה מאוד שמלאה במסרים אישים וחברתיים. בקשר ללו ריד אני לא חושב שאפשר להכניס אותו לשום הגדרה של סגנון פשוט אי אפשר הוא אומן כ"כ יחודי וכ"כ מגוון...

 

[orrrrrrrrr]

מ'שתגיד

 

[guymaor]

רואים שאת לומדת ורוצה ללמוד

עצה ראשונה אישית שלי את תתיחסי למה שכותב orrrrr דבר שני קצת התבלבלת בקטע של הדברים האסורים והטאבו וכל זה... כן זה נכון זה היה לו ריד במסגרת להקתו הוולוט אנדרגראונד שדיבר בפעם הראשונה על הנושאים האלה של שימוש בסמים קשים יחסי מין סאדו-מזוכסטיים זנות ונושאים דומים שבאמת היו טאבו עד אז אצל להקות הרוק יש לציין שזה היה בסביבות השנים 65 66 בארצות הברית הרבה לפני והרחת מתופעת הגלאם רוק. עם יש עוד משהו שאני יכול להבהיר לך או לעזור לך להבין אני ישמח לעשות את זה...

 

[orrrrrrrrr]

ואני מציע לך לא להקשיב לטרולים!