שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שׁוּרוֹת
בּוֹטָה אֶל עֲבָרֵךְ, נִרְגֶּשֶׁת לְאוּלַי סְלִיחוֹת
שֶׁאַתְּ הוֹגָה אֵלַי, הוֹפֶכֶת מִזְוָדוֹת.
יוֹדַעַת לְעַכֵּז בְּסוֹף סֶפְּטֶמְבֶּר
חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֶסְלַח, אַרְשֶׁה לָךְ לְתוֹפֵף עַל אַגָּנִי
כִּי מַסְפִּיק לְהַצְמִיחַ חֲצָבִים
שֶׁאַשְׁקֶה עִם כָּל נוֹזְלֵי חַיַּי
בְּעוֹד לַכֹּל מְסַפֶּרֶת עַרְפִּילַי...
מְמַהֶרֶת וְלָכֵן עוֹשָׂה לְאַט לְאַט
אוֹרֶזֶת מֵחָדָשׁ כְּבֻדָּה שֶׁלִּי
רוֹמֶסֶת בְּלִי כָּבוֹד וּמְסַמֶּנֶת
מַדְבֵּקוֹת כְּתֻמּוֹת שֶׁל חֹסֶר בִּטָּחוֹן
עִם שְׁמוֹת הָאֲהָבוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ לִי:
יוּבַל, עֵרָן, הַגָּר אוֹ אֶרֶז -
אֵלֶּה שֶׁצְּרִיכִים הָיוּ לִשְׁכַּב אִתִּי
לֶאֱהֹב אוֹתִי בִּשְׂפַת הַקֹּדֶשׁ -
חֲוָיָה עִבְרִית שֶׁנִּמְנְעָה לָעַד - מַעֲשֶׂה שֶׁל 'מוֹ יָדַיִךְ'.
צוֹרֵרֶת כְּגֵּרוּשׁ לְלֹא אֵרוּחַ
סָפֵק שֶׁל אַהֲבָה, צַעַר אוֹ תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ.
לֹא שָׁלַם זְמַנֵּךְ לָלֶדֶת מְחִילָה
לְבַקֵּשׁ עַל נִשְׁמָתֵךְ - חַיַּיִךְ.
הִמְתַּנְתִּי כָּל חַיַּי לָרֶגַע -
יֵשׁ לָךְ הַשָּׁהוּת שֶׁל אַחֲרֵי מוֹתִי.
בַּקְּשִׁי לָעַד, מוֹזֶגֶת מַיִם מְלוּחִים -
בֵּית הַשִּׁיטָה, קָטָן, שׁוּם, שָׁמִיר וּמֵרֵר.
גַּם עַל עֹדֶף הַמִּשְׁקָל הַזֶּה
שִׁלּוּמִים קִבַּלְתְּ עִם חוּט שַׁנִי מֵחַלּוֹנִי.
לִטְפִי פָּנַי בְּרוּחַ מִדְבָּרִית שֶׁאֵינָהּ עִוֶּרֶת
לְקִמְטֵי הַהַבָּעָה שֶׁבְּפָנַי.
תְּנִי בְּיָדִי תִּיק מַסָּע כָּשֵׁר.
לְרוֹקֵן מִזִּכְרוֹנוֹת,
לְמַלֵּא בַּשִּׁכְחָה.
הֵן עֲבוּרֵךְ אֲנִי כֻּלִּי רַק בֵּן אוֹ שֶׁקֶר
מצאתי במקרה אחרי שנים רבות שלא ראיתי את השיר שלי ברשת. נכתב בעיקבות חיפושים ״נרחבים״ שנעשו בכבודה שלי ועל גופי, בנתב״ג, באחת היציאות מהארץ, בשנים שלמדתי רפואה בחו״ל. הייתי מסופר למשעי. לא היה לי נשק. אפילו לא סיגריות. המתנתי בסבלנות...עניתי על כל השאלות והייתי מלא בסובלנות. ואני עד היום מודע לחשיבות הדבר - ובכל פעם שאני יוצא, מזיינים לי את הצורה. ולא עוזר שהייתי קצין. ולא שאני רופא הרבה שנים, ועברית צחה, שאני נראה קצת אדמוני וכאילו שעשו עלי שילשול דרך מסננת (...מלא בנמשים על הפנים) ושאני מכיר כמעט כל בון-טון...שום דבר. קניתי 12 צלחות ארמניות לעוגה - הם הורידו את עטיפות העיתונים מהצלחות. אחת אחת. 12 צלחות...
יהודה.
בּוֹטָה אֶל עֲבָרֵךְ, נִרְגֶּשֶׁת לְאוּלַי סְלִיחוֹת
שֶׁאַתְּ הוֹגָה אֵלַי, הוֹפֶכֶת מִזְוָדוֹת.
יוֹדַעַת לְעַכֵּז בְּסוֹף סֶפְּטֶמְבֶּר
חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֶסְלַח, אַרְשֶׁה לָךְ לְתוֹפֵף עַל אַגָּנִי
כִּי מַסְפִּיק לְהַצְמִיחַ חֲצָבִים
שֶׁאַשְׁקֶה עִם כָּל נוֹזְלֵי חַיַּי
בְּעוֹד לַכֹּל מְסַפֶּרֶת עַרְפִּילַי...
מְמַהֶרֶת וְלָכֵן עוֹשָׂה לְאַט לְאַט
אוֹרֶזֶת מֵחָדָשׁ כְּבֻדָּה שֶׁלִּי
רוֹמֶסֶת בְּלִי כָּבוֹד וּמְסַמֶּנֶת
מַדְבֵּקוֹת כְּתֻמּוֹת שֶׁל חֹסֶר בִּטָּחוֹן
עִם שְׁמוֹת הָאֲהָבוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ לִי:
יוּבַל, עֵרָן, הַגָּר אוֹ אֶרֶז -
אֵלֶּה שֶׁצְּרִיכִים הָיוּ לִשְׁכַּב אִתִּי
לֶאֱהֹב אוֹתִי בִּשְׂפַת הַקֹּדֶשׁ -
חֲוָיָה עִבְרִית שֶׁנִּמְנְעָה לָעַד - מַעֲשֶׂה שֶׁל 'מוֹ יָדַיִךְ'.
צוֹרֵרֶת כְּגֵּרוּשׁ לְלֹא אֵרוּחַ
סָפֵק שֶׁל אַהֲבָה, צַעַר אוֹ תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ.
לֹא שָׁלַם זְמַנֵּךְ לָלֶדֶת מְחִילָה
לְבַקֵּשׁ עַל נִשְׁמָתֵךְ - חַיַּיִךְ.
הִמְתַּנְתִּי כָּל חַיַּי לָרֶגַע -
יֵשׁ לָךְ הַשָּׁהוּת שֶׁל אַחֲרֵי מוֹתִי.
בַּקְּשִׁי לָעַד, מוֹזֶגֶת מַיִם מְלוּחִים -
בֵּית הַשִּׁיטָה, קָטָן, שׁוּם, שָׁמִיר וּמֵרֵר.
גַּם עַל עֹדֶף הַמִּשְׁקָל הַזֶּה
שִׁלּוּמִים קִבַּלְתְּ עִם חוּט שַׁנִי מֵחַלּוֹנִי.
לִטְפִי פָּנַי בְּרוּחַ מִדְבָּרִית שֶׁאֵינָהּ עִוֶּרֶת
לְקִמְטֵי הַהַבָּעָה שֶׁבְּפָנַי.
תְּנִי בְּיָדִי תִּיק מַסָּע כָּשֵׁר.
לְרוֹקֵן מִזִּכְרוֹנוֹת,
לְמַלֵּא בַּשִּׁכְחָה.
הֵן עֲבוּרֵךְ אֲנִי כֻּלִּי רַק בֵּן אוֹ שֶׁקֶר
מצאתי במקרה אחרי שנים רבות שלא ראיתי את השיר שלי ברשת. נכתב בעיקבות חיפושים ״נרחבים״ שנעשו בכבודה שלי ועל גופי, בנתב״ג, באחת היציאות מהארץ, בשנים שלמדתי רפואה בחו״ל. הייתי מסופר למשעי. לא היה לי נשק. אפילו לא סיגריות. המתנתי בסבלנות...עניתי על כל השאלות והייתי מלא בסובלנות. ואני עד היום מודע לחשיבות הדבר - ובכל פעם שאני יוצא, מזיינים לי את הצורה. ולא עוזר שהייתי קצין. ולא שאני רופא הרבה שנים, ועברית צחה, שאני נראה קצת אדמוני וכאילו שעשו עלי שילשול דרך מסננת (...מלא בנמשים על הפנים) ושאני מכיר כמעט כל בון-טון...שום דבר. קניתי 12 צלחות ארמניות לעוגה - הם הורידו את עטיפות העיתונים מהצלחות. אחת אחת. 12 צלחות...
יהודה.