רשמית נפתח החורף!
אכלתי קרמבו, העונה התחילה. הקרמבו נצרך במצבו הטוב ביותר בחודשים נובמבר - פברואר. אז יש שיגידו שאני מקדימה את המאוחר, אבל אני תמיד הקדמתי את זמני, אז תתרגלו לזה. לקרמבו עטיפה מטאלית, לרוב בגווני כחול או חום. לאחר הסרת הקליפה המתכתית, תגלו פרי בצבע חום שוקולדי. מנקודה זו והלאה ניתן לאכול את הקרמבו ללא כל התעסקות יתרה. הקרמבו מתחלק לשלושה חלקים (מה שהופך אותו לפרי הכי ישראלי שיש): עוגיה. כשהקרמבו טרי ובמצבו הטוב ביותר, העוגיה תהיה פריכה בדיוק במידה הנכונה. יותר רכה מבצק פריך, אבל עדיין בעלת מרקם נגיס. קרם. לבן ומתוק. נוטה להצמד לזויות הפה, ודביק באופן כללי, אולם שווה את המאמץ. בו. ציפוי שוקולד. רצוי לבחור קרמבואים שלהם ציפוי שלם ולא פגום, ואם ניתן, גם מבריק. אז איך יודעים שהקרמבו טוב? או. קודם כל, בחרו קרמבואים שצורת ביצתית נאה, הקליפה שלהם מבריקה וחסרת קמטוטים באופן יחסי. שנית, קרמבו שיש בו שקע, רוב הסיכויים שציפוי השוקולד שלו יהיה סדוק, וחלק גדול ממהנאה שבנגיסה הראשונה המתפצפצת ימנע מכם. שני זנים שולטים בשוק: קרמבו קלאסי, בטעם מתוק ונילי. קרמבו למתוחכמים, בטעם קפה. חובבי קרמבו אמיתיים יעדיפו תמיד את הקלאסי. מאמרים אין ספור נכתבו לגבי צורת האכילה הנכונה של הקרמבו: עפ"י בית הלל ניתן להתחיל מהעוגיה, אולם צורת אכילה זו מלכלכת עפ"י רוב. עפ"י בית שמאי מתחילים מהקרם, ומסיימים בעוגיה. צורת זו מועדפת עלי, לא רק בגלל הדביקות הנמנעת, אלא בגלל שהעוגיה היא החלק הטעים יותר בקרמבו (למרות שיש כאלה שיחלקו עלי), ועדיף לשמור אותה לסוף. הקרמבו אינו מתאים לבישול, אפיה, טיגון, חליטה או כל צורה אחרת של חימום. יחי החורף. יום שבת, חמין.
אכלתי קרמבו, העונה התחילה. הקרמבו נצרך במצבו הטוב ביותר בחודשים נובמבר - פברואר. אז יש שיגידו שאני מקדימה את המאוחר, אבל אני תמיד הקדמתי את זמני, אז תתרגלו לזה. לקרמבו עטיפה מטאלית, לרוב בגווני כחול או חום. לאחר הסרת הקליפה המתכתית, תגלו פרי בצבע חום שוקולדי. מנקודה זו והלאה ניתן לאכול את הקרמבו ללא כל התעסקות יתרה. הקרמבו מתחלק לשלושה חלקים (מה שהופך אותו לפרי הכי ישראלי שיש): עוגיה. כשהקרמבו טרי ובמצבו הטוב ביותר, העוגיה תהיה פריכה בדיוק במידה הנכונה. יותר רכה מבצק פריך, אבל עדיין בעלת מרקם נגיס. קרם. לבן ומתוק. נוטה להצמד לזויות הפה, ודביק באופן כללי, אולם שווה את המאמץ. בו. ציפוי שוקולד. רצוי לבחור קרמבואים שלהם ציפוי שלם ולא פגום, ואם ניתן, גם מבריק. אז איך יודעים שהקרמבו טוב? או. קודם כל, בחרו קרמבואים שצורת ביצתית נאה, הקליפה שלהם מבריקה וחסרת קמטוטים באופן יחסי. שנית, קרמבו שיש בו שקע, רוב הסיכויים שציפוי השוקולד שלו יהיה סדוק, וחלק גדול ממהנאה שבנגיסה הראשונה המתפצפצת ימנע מכם. שני זנים שולטים בשוק: קרמבו קלאסי, בטעם מתוק ונילי. קרמבו למתוחכמים, בטעם קפה. חובבי קרמבו אמיתיים יעדיפו תמיד את הקלאסי. מאמרים אין ספור נכתבו לגבי צורת האכילה הנכונה של הקרמבו: עפ"י בית הלל ניתן להתחיל מהעוגיה, אולם צורת אכילה זו מלכלכת עפ"י רוב. עפ"י בית שמאי מתחילים מהקרם, ומסיימים בעוגיה. צורת זו מועדפת עלי, לא רק בגלל הדביקות הנמנעת, אלא בגלל שהעוגיה היא החלק הטעים יותר בקרמבו (למרות שיש כאלה שיחלקו עלי), ועדיף לשמור אותה לסוף. הקרמבו אינו מתאים לבישול, אפיה, טיגון, חליטה או כל צורה אחרת של חימום. יחי החורף. יום שבת, חמין.
