האירוע המרכזי - LBT
LBT עלו לבמה בסערה, תוך איחור קל (21:00 במקום 20:30) דבר מאוד יוצא דופן בהופעות כאן ממה שאני יכול להגיד.
רעשי רקע כמו סופת רעמים, ברקי אור שיצרו צלליות של חברי הלהקה על המסך והמון עשן מלאכותי ליוו אותם.
הקהל, היה די משוכנע שעם רעשי רקע כאלו השיר הפותח יהיה טורנדו, אבל לכולנו נכונה 'מיני-אכזבה' כאשר הם התחילו עם
Pavement Ends ומיד אחריו ברצף Little White Church שסחף את הקהל הרבה יותר וגם התהדר בפתיחה קצבית, סולו גיטרה/יוקלילי קצרצר ושירה בציבור. בשלב הזה מרבית הקהל שלפני (כל ארבע השורות!) היו על הרגליים וזזו עם הקצב ומחאו כפיים וכד'. אבל מיד כשהוא הסתיים וקימברלי פתחה את הפה לדבר, כולם חוץ משתי גרופיות קולניות במיוחד התיישבו חזרה.
קיברלי לא דיברה הרבה, היא בעיקר הודתה לקהל שהגיע ומילא את האולם, וציינה שזו הפעם הראשונה שהם מופיעים בקנדה כ'מיין איוונט' ושעד עכשיו כל הביקורים שלהם פה היו על תקן להקת החימום של אמנים גדולים מהם.
משם הם עברו לעוד כמה שירים (סט ליסט בסוף ההודעה) ועצרו לדבר קצת על החוויות שלהם מההופעות בקנדה עד כה.
בנקודה הזו קרן ניסתה לעודד את הקהל לשוב ולעמוד על הרגליים ולזוז עם הקצב, ולא לשבת כמו קהל של אופרה, למרות שהאולם מאוד לא מעודד את זה (המרווח רגלים מאוד צר בשורות הרגילות - לי, בגלל שהייתי בשורה הראשונה שהיא בעצם מושבים קבועים, ולפני היו כיסאות מתקפלים, היה דווקא די הרבה מקום). לא ממש עזר לה. חוץ מאותן שתי גרופיות קולניות שקמו מדי פעם גם לפני כן, ובגלל לחץ חברתי חזרו לשבת, אף אחד לא ממש קנה את הרעיון למשך זמן מה נוסף.
השיר הבא שנוגן סחף את הקהל בשריקות וקריאות שמחה, On your side of the bed. אני אוהב את השיר הזה, ואת האופן שבו הם (ג'ימי וקרן) ביצעו אותו. במובנים רבים זה אחד מהשירים הכי 'קאנטרי קלאסיים' בקטלוג שלהם גם מבחינת לחן, גם מבחינת תזמור וגם מבחינת מילים ונושא. אם זה לא היה מספיק, מיד אחריו עם הפסקה של כמה שניות נוגן Leavin' in your eyes גם כן עם עיבוד מעט יותר יצירתי מהקלטת האולפן, עם הרמוניות שרודפות אחת את השניה כמו קאנון של כל חברי הלהקה.
אחריו הם עשו קאבר מעולה, חדשני ומאוד סוחף של The Chain של פליטווד מאק, שהוא אחד מהשירים האהובים עלי ביותר של להקת הפולק-רוק הקלאסית ההיא ומיד אחריו ברצף Can't go back ועוד קאבר לשיר Born and Raised של John Mayer.
בנקודה הזו קרן (וקצת קימברלי ופיל - שבאופן כללי לא דיבר הרבה) התחילו לספר על ההתעניינות שלהם בגרסאות קאבר לשירי פופ, הגרסאות שהם מעלים לאתר שלהם וכד' מה שהוביל להכרזה של קרן שהם הולכים לבצע לנו גא-גראס (Ga-Grass) על משקל 'בלו-גראס' ויחד עם הבאסיסט שלהם (ברח לי שמו, הם הודו לו איזה שמונה פעמים בהופעה!) שעבר מהגיטרה לקונטרה-בס הם ביצעו את Born This Way של ליידי גאגא בקאנטרי סטייל.
זו לא הפעם הראשונה שאני שומע עיבודי קאנטרי לשירי פופ (Hayseed Dixie עשו מזה קריירה שלמה לפני כולם), ולמען האמת גם להקת החימום עשתה טריק דומה. אבל, היה משהו קסום ונפלא באופן שבו כל המשמעות של השיר של ליידי גאגא השתנתה כי הקונטסט הפך להיות (לטעמי לפחות) למשהו שמדבר על הזן הנעלם של 'עכברי כפר' וחקלאות (ואגב כך, מה דעתכם/ן על האופן שבו המשמעות של Don't Feel Like Dancing של סיזר סיסטרס משתנה כשהיי-סיד דיקסי מבצעים אותו?).
בכל מקרה, אחרי השיר הזה, לא משנה אם היו שירים שקטים או קצביים, אף אחד כבר לא ישב יותר!
הרצף התחיל להתחמם לקראת הסוף עם I'm With the Band ו- Boondocks והקהל כבר התחיל לדאוג שמא שני הלהיטים הגדולים באמת ייעדרו מההופעה (יומיים לפני כן, הם שמרו גם את טורנדו וגם את פונטון להדרן!), אבל אז הגיטרה ניסרה את הלילה והתחלנו לשייט בדלתא של המיסיסיפי...
מה אומר ומה אגיד, סיבוב הופעות, לא הופעה ראשונה, לא הופעה ציבורית ראשונה עם השיר, ועדיין הם מנגנים אותו אחד לאחד כמו בסינגל.
הם שינו כל כך הרבה שירים אחרים, אילתרו על אחרים, הוסיפו תזמורים חדשים, הרמוניות ארבע-קולות חדשות לפזמונים ומה לא. בפונטון - לא נגעו. בכנות, התאכזבתי!
אחרי פונטון הם ירדו מהבמה, האורות נותרו כבויים והקהל הריע בכל. לכולם היה ברור שיהיה פה לינץ' אם הם לא חוזרים לבצע את טורנדו. לא ייתכן שלסיבוב ההופעות קוראים על שם האלבום שזה שיר הנושא שלו והוא ייעדר מההופעה. ואכן, אחרי ארבע דקות (מספיק הפסקת שירותים ומים?) הם חזרו לבמה על רקע אותם רעמים ברקים ועשן של עלייתם הראשונה לבמה.
הבמה הוצפה אור אדום חזק, וכולם (חוץ מקרן) נותרו מאחורה ברקע הזמן שהיא, עם תלבושת חדשה ותנועות מארש התחילה לשפוך את חמתה בבן הזוג הבוגדני...
. אם פונטון אכזב, אז טורנדו החזיר את האמון. תופים קצביים וסוחפים בהרבה מהמקור, הבס נתן ריפים למעלה למטה כאילו היה יוקלילי וקימברלי השלימה עם קולות רקע באוקטובות הגבוהות בצורה מושלמת. סולו גיטרה רוקיסטי, על גבול ההבי-מטאל (נראה לי שהגיטריסט שלהם מחכה כל הערב רק לרגע הזה) ובקיצור, לאטום את האוזניים ולנצור את הרגע כשיוצאים החוצה ללובי.
הקלטתי בוידאו, אבל הוא ממש הרבה יותר כבד מכדי לעלות את זה לאיפשהו סתם כך. הוידאו היחיד שהקלטתי בהופעה אגב.
אחריו היה גם את Bones אבל באמת שלא ברור לי למה. זמן כולל של ההופעה שעה וארבעים דקות - לא רע, אבל הייתי גם בהופעות ארוכות יותר. אני מניח שזה בעיקר עניין של היצע החומרים, ועם האלבומים הבאים ההופעה שלהם תגדל לשעתיים הסטנדרטיות של מרבית האמנים בקליבר הרציני בתחום.
סט ליסט (מזכרוני הדלוח, אז אולי טעיתי בסדר של כמה מהשירים באמצע)
1. Pavement Ends
2. Little White Church
3. On Fire Tonight
4. Bring It Home
5. Sober
6. Shut Up Train
7. On Your Side Of The Bed
8. Leavin' In Your Eyes
9. The Chain (Fleetwood Mac cover)
10. Can't Go Back
11. Born and Raised (John Mayer cover)
12. Born This Way (Lady Gaga cover)
13. Self Made
14. I'm With The Band
15. Good As Gone
16. Boondocks
17. Pontoon
הדרן
18. Tornado
19. Bones