ההופעה של פינק פלויד
הייתה בשבילי 20 דקות של עור ברווז. אני בחיים לא חשבתי שwish you were here שכל פעם שאני שומע אותו מושר מפי ילדי צופים עם יותר מידי שיער, מנוגן בחוסר טעם ובזייפנות, אני מחזיק ממנו יותר ויותר קיטץ', יעשה לי כזה עור ברווז, לראות את ווטרס וגילמור שרים ביחד על אותה במה, אחת הצמרמורות הגדולות והממושכות שהיו לי. גם הייתה הופעה מעולה כשלעצמה. פה ושם היו פספוסים (בעיקר של מייסון), אבל בתמונה הכללית, זה כאילו הם לא הלכו. ווטרס יצא גדול, גילמור שמן, ורייט קיבל פחות מדי זמן מסך (נראה לי הם חשבו שהוא חלק מנגני הליווי). הופעות אחרות שנהניתי מהם: פול מקרטני (הוא ניגן את helter skelter שאני מאוד אוהב, שיר פחות מוכר של הביטלס שיש אומרים שפתח את הדלת להבי מטאל, ומאוד הפתיע אותי שהוא ניגן את זה). הביצוע ל-drive my car עם ג'ורג' מייקל היה מצוין. המי-הייתי בוחר שיר אחר במקום who are you... אולי can't explaing או anyway anyhow anywhere אבל החבר'ה נתנו הופעה מעולה. חבל שגם ג'ון הלך לעולמו... דוראן דוראן מאוד הצחיקו אותי, רובי ויליאמס חסר טעם, גרין דיי מעפנים שניגנו רק דברים חדשים, סטינג ניגן שיר של הפוליס שאשכרה בסדר, מדונה גדולה (like a prayer), בריאן וילסון הפגין מופע מעורר רחמים, ונראה כאילו אחריו מגלגלים אותו חזרה אל בית האבות, וכל מי ששכחתי כנראה לא ממש שווה התייחסות. פינק פלויד עשו לי טוב על הלב, פעם נוספת.