אחד הדברים שתמיד חזרו על עצמם כשהייתי מתחכך
באשפה האנושית, היא חוסר הסקרנות הגמור שלה.
בכל מקום, בכל זמן, תמיד. אותו דבר.
מה שמוזר הוא שהם שומעים אותי קורא להם אשפה אנושית, ואין להם אפילו בדל של סקרנות מה זה אומר ולמה אני מתכוון.
כמובן שאני מודע לכך שהם לא שמים עלי קצוץ, שהם רואים אותי כאחד משלהם שפשוט נדפק לו השכל או שעושה פרובוקציות.
לכן גם היה לי מעניין לראות את ההתייחסות הציבורית לתופעת אמיר חצרוני.
זה חזר על עצמו בדייקנות של ניסוי מדעי.
הראיון עם גיא לרר הראה את זה בצורה הברורה, הנקיה ביותר. כי אחרים עשו שימוש ציני בחצרוני בשביל כסף.
מה שאף אחד לא יכול לעשות בי כמובן, כי אני nobody ולא סלב. לכן, לשמחתי אני יכול לקבל רק פידבק נקי נטול מניפולציות.
הם רואים אותי משתמש בשפה קשה, ומייד מפחדים נורא ונחרדים. ותמיד תמיד מתאחדים נגדי כעדר. תמיד תמיד עדר. עדר.
יש להם חושי עדר מיוחדים שמביאים אותם לפעול בתיאום מדוייק אחד עם השני בלי שום תכנון מראש!
כמעט כמו חרקים.
ותמיד כשבאה הסנונית האספסופית הראשונה ואומרת את שלה, הם מקבלים יותר אומץ. ואז בא השני. והאומץ הזה עולה ביחס לישר לעליה במספר של אלה שמעזים לפעול על פיו. הם לעולם לא בנוייים לעשות את הצעד הראשון. הצעד הראשון נראה כמעט תמיד כמו טעות מקרית. מגושם וחסר התכוונות.
הם הכי חזקים ואמיצים כשצריך לבעוט בגופה.
וזה תמיד מתפצל לשניים: מה שגלוי ומה שנסתר.
ברובד הגלוי הם אומרים לי שאני סתם משוגע או אידיוט או רצוי, שניהם יחד, ובכך גם משכנעים את עצמם או מנסים לשכנע את עצמם בכך.
ברובד הנסתר מדגדג להם משהו בפנים(מאוד עמוק בפנים, כל כך עמוק שהם לא יכולים להיות מודעים לו) שיודע שהם למטה ממני ולכן הם מפחדים ושונאים אותי כי למרות שהם לא שואלים ולא מבררים כלום, בכל זאת אני משחרר פה ושם מעצמי ומהתובנות שלי.
והשנאה הזאת יוצאת החוצה באופן בלתי נמנע, בצורה ברורה יותר או פחות, אבל יוצאת.
ואיזו סיבה יש לשנוא מישהו אלא אם כן הוא מאיים עליך?
אבל העדר מנחם ונותן שקט, וכל עוד אפשר לשמור על השקט של העדר, הכל בסדר וטוב.
בשביל זה חשוב שתהיה צנזורה שתשמור על החמימות והנעימות. שתשמור על הגבולות.
הם מאוד אוהבים גבולות. ואני עצמי גם יכול להעיד שגבולות זה באמת דבר מאוד חשוב.
גבולות נותנים כוח.
ומה שמדהים בעיני הוא לא חוסר הסקרנות שראוי בדיוק לבוז שמתאים לו אלא שאני עצמי לא הייתי מתעכב על זה מספיק
אלא הייתי מחפש דברים אחרים ומתביית עליהם וחושב עליהם. כמו הבדלים בתפיסה ובהבנה או בערכים ודבקות בהם.
ורק על זה עצרתי לחשוב הכי פחות.