רק רציתי לספר

[רחלילי]

רק רציתי לספר

(לא לא מה שחשבתם) שאתמול בערב באופן מפתיע והכי לא מתוכהן שיש מצאנו את עצמינו עולים בכביש המוביל ירושליימה. עלינו לחוצות היוצר (למי שמכיר משנים קודמות-ממש לא דומה ודי מקומי כזה אם מבינים למה אני מתכוונת, אך כייף להסתובב במדרחוב המאובטח לשם שינוי). שנים לא הסתובבתי ככה בעיר בה גדלתי. לראות פתאום את המדרחוב מלא החזיר אותי לימי התיכון שהיינו מתסובבים וכל המדרחוב היה מפוצץ באנשים, לא אשכח איך פעם היתה מהומה כי באמצע ההמולה מישהי איבדה עדשה.... הקיצר הבנתי שכל ס"מ במקומות הללו מכיל כל כך הרבה זכרונות עבורי. עלו בראשי פנים של אנשים ודברים שעשינו, מקומות נופסים ואירועים שמחים או שלא. הולכם ברחוב פתאום רואים איש. עם אישה. ואני נזכרת שהוא היה אחד ה"ידועים/חתיכים/דון ז´ואנים" בירושליים. כאילו, בירושליים יש את הקטע שכולם מכירים את הפנים והשמות של כולם (ככה היה לפחות). והוא כבר לא ילד. הוא כבר איש. אנחנו כבר בני 31!!!! פתאום הבנתי כמה שנים עברו. בכל מקרה עשינו סיבוב שם ואחכ נסענו ל"קקאו" בסינמטק, אחד המקומות שהכי אהבנו בעיר ושעדיין קיים בשונה מכאלה שנעלמו להם.... ישבנו שם ופתאום לא יודעת מאיפה- דמעות מילאו את גרוני את פניי. אל תשאלו למה. זה היה סוריאליסטי לגמרי. רחלי (מאלה שהסתובבו בעיר בשנות השמונים ועזבו אותה בתשעים).

 

[אתי@]

ומה אני אגיד על סגירת מעגלים../images/Emo35.gif

היום, אני גרה דקה הליכה מביה"ס היסודי שלמדנו בו (גם רונן למד בו), דקה וחצי מהמכולת שהיינו קונים בה כשהתגנבנו החוצה בהפסקות, 5 דקות מהמרכז המסחרי שהיינו מבלים בו כשהיינו ממש קטנים, וקרובה לעוד המון מקומות כאלה שיש לי רק זכרונות ילדות מהם...

זה מוזר אבל נעים

היה לי כיף לחזור לכאן...

 

[הילית*]

אני אמנם גרה בישוב ליד הישוב בו

גדלתי אבל מתה לקנות בית בישוב בו גדלתי (מה שהיינו רוצים לקנות שם יקר בשבילנו). מאוד אהבתי אותו ויש לי זכרונות טובים ואני יודעת שהאוכלוסיה במקום מצוינת. מקום שהייתי שמחה לגדל את הילדים שלי. לאחרונה המרכז השתנה. הקימו קניון וחלק מהחנויות מהמרכז קיבלו חנות בקניון. זהנראה לי מוזר, עצוב. פתאום המקום שהסתובבתי בו בילדותי ונעורי לא נראה אותו דבר... כן, דברים משתנים !