תגובה שלי כחייל לשעבר ואבא לחיילים
אינני מבין את המסרים של סלע ואפי. מעבר לכך שמגיע לחילים חופש הבחירה באיזה כלי תחבורה הם יסעו, כמו כל אזרח, כי הם משולמים מהכיס שלי ושלכם, אבל משולמים, יש לתת להם את כלי התחבורה הכי נח ומהיר כדי להגיע למקום שבו הם תורמים לכולנו ולא משנה אם זה יהיה בקיריה בת"א או במצפה רמון. ומי שציע לדחוק את החיילים לאוטובוסים, שיואיל בטובו להדחק בעצמו. מה ההבדל? אני כתבתי באחד מיומני היומם שלי את החוויה המפוקפקת של נסיעה ביום ראשון ברכבת. זה מאד לא נעים ואז אני נוסע במכונית, או ברכבת של 06:02. גם זה פתרון. כל עוד אין מספיק רכבות, יואילו האזרחים להתחשב. אני לא רוצה להגיע למצב אבסורדי שהבת שלי משרתת בטימבקטו ותיאלץ לנסוע באוטובוסים ומישהו או מישהי שלא משרתת (והרמז ברור, לא?) תיסע "על חשבונה" ברכבת. ודבר נוסף למי שהשווה את שנת 2000. אז היו גם טרמפים והם הקלו על הלחץ. היום אין טרמפים ואני רוצה שהילדים שלי שכולם, (3 בנות ובן) שרתו רחוק וקשה, ייסעו במהירות, אם לא בנוחות, לבסיס. הבעיה תיפתר כשיהיה ציוד. ועד אז, סלע ואלי, תהיו סבלניים. בלינק, להנאת כולם,
הפרק ביומן (2 חלקים) על יום ראשון ברכבת.