רק סיפור
של חורף
.... ב"ה היא היתה ילדה יפה, משכילה, מוכשרת ומאמינה חזק. אך מוטרפת לחלוטין. אמרו שהשתגעה כי לקחו לה את הילדה. ואחרים אמרו שלקחו לי את הילדה כי השתגעה. כך או כך, היא נפלטה מהחברה החרדית שממנה באה לרחוב, והיתה מוכת יגון, מספרת את סיפורה לכל אחד: איך היתה אשה מוכה, שהסתירה את הסימנים הכחולים שנים במקווה. איך חטפו ממנה את ביתה היחידה בבת עינה בחסות הרשויות והעבירו אותה למקום שהיה מקובל על משפחת בעלה המיוחסת, אך לא עליה. איך מונעים ממנה לפגוש את הבת ומזמינים לה משטרה כל פעם. מזעזע. היא הזכירה לי יותר מכל איילה לכודה באור פנסי רכב, מבועתת. אך האמת שגם היא לא היתה קלה, ילדה רזה וקטנה, אך מאד עצבנית, אלימה בפיה, נושכת כל יד שמנסה לעזור לה - עיתונות, אנשים פרטיים, עולם הרפואה, ועוד. והיא נחתה אצלי בדירה בעיצומו של חורף אכזרי אחד. לא יכלה להיות לבד בחור שגרה בו כי היו לה התקפי חרדה. וגם היתה נרדפת ורודפת ומסובכת עם כל מיני יצורים מפוקפקים, מחזרים, מחזרות. לרוב לא הפריעה. ישנה רוב הזמן, דיברה בטלפון, התפללה ולמדה תורה, ואחרי כמה ימים היתה מוצאת לה דייט שייקח אותה. אני הייתי בתחילת התשובה, המומה מצער על אשתי שעזבה, ושמחתי לחברה. גם היו הרבה צחוקים, כי היא היתה מאד גנובה ומצחיקה. לילה אחד רבנו ממש. היא ירתה מתחת לחגורה, ואני לא נשארתי חייבת. היא ידעה שלא אחלל את השבת ואקרא למבוגר אחראי - שכן, חברה משותפת, וכו', שיפריד. אני ידעתי שהיא דוגלת בכלל הדתי: "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה, חוץ משיאמר לך -צא". אין סיבוי לסלק אותה. היינו תקועות. ואז היא דרשה ממני שאחדש קשר עם בן משפחה שלי , וילדיו - שהיו הנפגעים העיקרים מהניתוק. בסוף הסכמתי. נשברתי. זמן קצר אח"כ הקשר שלי עם בני המשפחה אכן חודש, והתיקון נעשה לשמחתי הרבה.. אני והבחורה החרדית כבר לא בקשר. מתראות רק בשמחות. אני יודעת שהיא בסדר עכשיו. פוגשת את בתה, ומטופלת. רק לפעמים כשהחורף סוער מדי, אני מהרהרת בה קצרות .והכי אני זוכרת איך היתה אומרת לי: "שלומיתי, חצי מהתשובה שלך זה בזכותי". אולי.
נסתרות דרכי השם.
של חורף
