פיית הלילה השחורה
New member
רק למצוא אהבה...
אני זקוקה לכם כדי לנסות ולהבין מאיפה נובעות הרגשות שיש לי ואיך להתמודד איתם, כי כרגע זה מכביד עליי ותופס לי את כל האוויר לנשימה.
כתבתי על כך כבר בפורום לפני כמה שבועות, אבל התחושה הזאת רק מחמירה אצלי, והחלטתי לפרט יותר גם על עוד דברים שעשויים להשפיע על התחושות האלה.
אני מרגישה שבכל מקום אליו אני הולכת, בכל רגע נתון בחיים שלי אפילו אם זה לצאת עם הכלב לטיול או לסוע באוטובוס אני מחפשת את הבחור הזה, שיתאהב בי ואני אתאהב בו. אני מרגישה שזה הגיע כבר למקום כלכך לא בריא שזה הדבר היחידי שמעסיק אותי, אני יוצאת המון למסיבות ובילויים וסתם לבית קפה עם חברות כדי לראות ולהיראות, כדי להיות נגישה אליו שימצא אותי.
אני מרגישה חוסר בלתי ניתן לגישור בתוך הבטן, הרגשה שאני פשוט חייבת כבר למצוא אהבת אמת, כאילו שיש ממש חצי שלם מתוכי שלא קיים בי ואני להוטה כל הזמן למצוא אותו.
והחיפושים האלה מביאים אותי לכדי תיסכול עמוק ברמות הכי כואבות, כי אני זקוקה למישהו שיראה אותי וירצה בי בכל לבו ויאהב אותי ויהיה ראוי לכל מה שאני יכולה לתת..
ה"להיטות" הזאת יכולה לנבוע מכמה סיבות. סיבה אחת היא שבתקופה האחרונה לא רק שעברתי פרידה קשה ביותר שריסקה לי את הלב לחתיכות, גם ההורים שלי נפרדו ואני גרה עם אמא, ויש לי גם אכזבה מאוד גדולה מאבא שלי על כל הפרידה הזאת..משמע, חוסר בדמות גברית או משהו כזה.
סיבה שנייה היא שאמנם אני צעירה והחיים עוד לפני (בסה"כ בת 20) אבל אף פעם לא קיימתי יחסי מין. אפילו שהיו כמה בחורים שזה היה קרוב לזה איתם, אני יודעת בתוכי שאני רוצה שזה יקרה עם מישהו שיהיה אהבת אמת ואני מחכה בסבלנות אינסופית, אבל כשכל החברות שלי כבר עושות את זה זה גורם לי לפחד ולהתייאש שלעולם אני לא אמצא מישהו שאני ארצה לשכב אתו ואני אגמור עם איזה מישהו שאני מתפשרת עליו..
סיבה שלישית היא תחושה מסויימת של בדידות. יש לי הרבה חברים, אבל כמות החברים לא משתווה לאיכות, וקשרים איכותיים ובריאים וארוכים שממלאים אותי אני חוששת שלא לגמרי יש לי בשלב זה של חיי. אני לא אפרט פה, אבל זה קשור גם באי היכולת שלי לשמר חברויות לאחר מעבר ממסגרת למסגרת..
כל אלו יוצרים שילוב קטלני של צורך בדמות גברית שתהווה סוג של אבא, צורך בחבר טוב, וצורך במישהו שישכיח ממני את הלב השבור שיש לי עוד מהבחור הקודם.
בעייה.
אני יודעת שהדברים שכתבתי כאן הם בשפת הנואשות, אבל אלו הרגשות שלי והם גדולים ממה שהלב שלי יכול להכיל אז היה חשוב לי לשתף.. אני לא רוצה להיות בחורה נואשת ושלא משנה מי יבוא אני פשוט אקפוץ עליו, כי זה לא ככה. אני פשוט זקוקה יותר מתמיד למישהו שעצם קיומי יהיה לו חשוב. שהוא סוגד לעצם קיומי, ואני רוצה להאמין שאני ראויה לזה. כבר איזה תקופה אני חושבת שאני לא מוצאת את האהבה הזאת כי אני לא מספיק מעריכה את עצמי ומבינה בכל לבי כמה זה מגיע לי.
צריך להפסיק לחפש, כי כשמפסיקים מוצאים. אבל הבעייה היא שאני לא יודעת איך להרגיע את עיני הצייד שלי ואת הרעב הזה שלא יודע שובע. אני לא מצליחה להרגיע את זה, וזה כבר שולט בי בלי שאני שמה לב.
האם כולם מרגישים ככה לפעמים?? האם אני מגזימה ומכניסה את עצמי ללחץ ואני פשוט צריכה להרגיע את עצמי (איכשהו..? איך?!)
תקנו את לבי השבור
אני זקוקה לכם כדי לנסות ולהבין מאיפה נובעות הרגשות שיש לי ואיך להתמודד איתם, כי כרגע זה מכביד עליי ותופס לי את כל האוויר לנשימה.
כתבתי על כך כבר בפורום לפני כמה שבועות, אבל התחושה הזאת רק מחמירה אצלי, והחלטתי לפרט יותר גם על עוד דברים שעשויים להשפיע על התחושות האלה.
אני מרגישה שבכל מקום אליו אני הולכת, בכל רגע נתון בחיים שלי אפילו אם זה לצאת עם הכלב לטיול או לסוע באוטובוס אני מחפשת את הבחור הזה, שיתאהב בי ואני אתאהב בו. אני מרגישה שזה הגיע כבר למקום כלכך לא בריא שזה הדבר היחידי שמעסיק אותי, אני יוצאת המון למסיבות ובילויים וסתם לבית קפה עם חברות כדי לראות ולהיראות, כדי להיות נגישה אליו שימצא אותי.
אני מרגישה חוסר בלתי ניתן לגישור בתוך הבטן, הרגשה שאני פשוט חייבת כבר למצוא אהבת אמת, כאילו שיש ממש חצי שלם מתוכי שלא קיים בי ואני להוטה כל הזמן למצוא אותו.
והחיפושים האלה מביאים אותי לכדי תיסכול עמוק ברמות הכי כואבות, כי אני זקוקה למישהו שיראה אותי וירצה בי בכל לבו ויאהב אותי ויהיה ראוי לכל מה שאני יכולה לתת..
ה"להיטות" הזאת יכולה לנבוע מכמה סיבות. סיבה אחת היא שבתקופה האחרונה לא רק שעברתי פרידה קשה ביותר שריסקה לי את הלב לחתיכות, גם ההורים שלי נפרדו ואני גרה עם אמא, ויש לי גם אכזבה מאוד גדולה מאבא שלי על כל הפרידה הזאת..משמע, חוסר בדמות גברית או משהו כזה.
סיבה שנייה היא שאמנם אני צעירה והחיים עוד לפני (בסה"כ בת 20) אבל אף פעם לא קיימתי יחסי מין. אפילו שהיו כמה בחורים שזה היה קרוב לזה איתם, אני יודעת בתוכי שאני רוצה שזה יקרה עם מישהו שיהיה אהבת אמת ואני מחכה בסבלנות אינסופית, אבל כשכל החברות שלי כבר עושות את זה זה גורם לי לפחד ולהתייאש שלעולם אני לא אמצא מישהו שאני ארצה לשכב אתו ואני אגמור עם איזה מישהו שאני מתפשרת עליו..
סיבה שלישית היא תחושה מסויימת של בדידות. יש לי הרבה חברים, אבל כמות החברים לא משתווה לאיכות, וקשרים איכותיים ובריאים וארוכים שממלאים אותי אני חוששת שלא לגמרי יש לי בשלב זה של חיי. אני לא אפרט פה, אבל זה קשור גם באי היכולת שלי לשמר חברויות לאחר מעבר ממסגרת למסגרת..
כל אלו יוצרים שילוב קטלני של צורך בדמות גברית שתהווה סוג של אבא, צורך בחבר טוב, וצורך במישהו שישכיח ממני את הלב השבור שיש לי עוד מהבחור הקודם.
בעייה.
אני יודעת שהדברים שכתבתי כאן הם בשפת הנואשות, אבל אלו הרגשות שלי והם גדולים ממה שהלב שלי יכול להכיל אז היה חשוב לי לשתף.. אני לא רוצה להיות בחורה נואשת ושלא משנה מי יבוא אני פשוט אקפוץ עליו, כי זה לא ככה. אני פשוט זקוקה יותר מתמיד למישהו שעצם קיומי יהיה לו חשוב. שהוא סוגד לעצם קיומי, ואני רוצה להאמין שאני ראויה לזה. כבר איזה תקופה אני חושבת שאני לא מוצאת את האהבה הזאת כי אני לא מספיק מעריכה את עצמי ומבינה בכל לבי כמה זה מגיע לי.
צריך להפסיק לחפש, כי כשמפסיקים מוצאים. אבל הבעייה היא שאני לא יודעת איך להרגיע את עיני הצייד שלי ואת הרעב הזה שלא יודע שובע. אני לא מצליחה להרגיע את זה, וזה כבר שולט בי בלי שאני שמה לב.
האם כולם מרגישים ככה לפעמים?? האם אני מגזימה ומכניסה את עצמי ללחץ ואני פשוט צריכה להרגיע את עצמי (איכשהו..? איך?!)
תקנו את לבי השבור
